אהוד אולמרט לא ידע על העודפים שהצטברו ב-17 נסיעות שלו לחו"ל ושהסתכמו בקרוב ל-100,000 דולר. הוא גם לא ידע על הנסיעות שלו שלא שולמו במלואן ובהן נוצרו חוסרים של קרוב ל-100,000 דולר. הוא גם לא ידע כיצד כוסה הגרעון של מערכת הבחירות שלו. הוא גם לא ידע שאורי מסר קיבל, כנאמן שלו, מאות אלפי דולרים.

זהו קו ההגנה של ראש הממשלה לשעבר, שכן מול המסמכים המתעדים את העודפים והחוסרים וההעברות - הוא לא יכול להכחיש את עצם קיומם. ואני שואל את עצמי: מה יותר גרוע? שכאלו סכומים חומקים מעיניו של ראש ממשלת ישראל, או האפשרות שהוא כן ידע והעלים עין וכעת משקר? מבלי להתיימר לחרוץ משפט אומר רק זאת: החלופה הראשונה לא מסתדרת לי.

ככל שאני שובר את הראש, אני לא מצליח להבין את מעשיה של ארה"ב כנגד יונתן פולארד. נכון, הוא ריגל והורשע ונדון כדין. אבל מאז, הוא מקבל יחס שלמיטב ידיעתי ניתן בעבר רק לפושעים נאציים. אין חופשות, אין חנינה, אין קציבת עונש ואין אפילו היתר לדבר האנושי והמינימלי ביותר - להשתתף בהלווייתו של אביו.

קשה לי להאמין שיש עוד משהו נסתר בפרשה הזאת, שיסביר את היחס הברברי של ארה"ב כלפי פולארד. אחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה עיסוק תקשורתי וכל כך הרבה פעילות ציבורית, פשוט לא סביר שנותרו פרטים חסויים. כאשר אפילו מי שהיו מעורבים בתיק קוראים לשחרר את פולארד, אין שום הסבר הגיוני להתעקשות של כל נשיאי ארה"ב - כולל ידידים מובהקים של ישראל, לא כמו האסטרונאוט שיושב כיום בבית הלבן - לדחות שוב ושוב את כל הבקשות. מודה: אני פשוט לא מבין.

מדוע וכיצד מגיעים דווקא לכדורגל הישראלי כל מיני טיפוסים שנויים במחלוקת, שלא לומר מפוקפקים? כיצד מגיע אדם המבוקש בצרפת ועומד לדין בישראל (ארקדי גיידמאק) להיות הבעלים של בית"ר ירושלים? וכיצד מגיע אדם המסובך בהליכים משפטיים וכנראה לא לגמרי יציב בנפשו (גומא אגייאר) לכמעט שליטה באותה קבוצה? וכיצד עובר אדם אחר מלהיות בעלים של קבוצה אחת להיות הבעלים של קבוצה אחרת (אלי טביב) בלי הצינון המתבקש? וכיצד מגיע מישהו עם פה גדול המפיק נאצות (דני לוי) להיות הבעלים של הפועל פ"ת?

נזכרתי בכל אלו עם חשיפת החשדות להטיית משחקים בליגת העל, וזה לא הסתדר לי, עד שנזכרתי שהתשובה נמצאת בגוף השאלה: אנו עוסקים בכדורגל הישראלי. וזה, כפי שנוהג לומר (כמדומני) הפרשן שגיא כהן, יצור בפני עצמו שרק דומה למה שקרוי כדורגל אמיתי. ויש עוד תשובה: אם עסקן תחמן, וכעת גם חשוד בפלילים, כמו אבי לוזון הוא יו"ר ההתאחדות, מה הפלא שאלו שהזכרנו - ואחרים - הם בעלי הקבוצות?

אהוד אולמרט אינו ראש ממשלתנו הראשון המפגין בורות מוחלטת בכל מה שנוגע לענייניו הכספיים. אהוד ברק לא ידע על גיוס הכספים הבלתי-חוקי של העמותות עבורו ועל העסקת העובדת הזרה הבלתי חוקית בביתו.

מי שמאמין לטענות הללו, כנראה חי בעולם הרבה יותר נקי וטוב מאשר זה שרובנו חיים בו. אולי אשריו וטוב לו, אבל לי זה לא מסתדר. לי זה נראה במקרה הטוב כהינתקות מכוונת של מנהיגינו ממה שהם יודעים שעלול להוות בעיה, ובמקרה הגרוע - כבלוף שהמציאו בדיעבד כדי לכסות על מחדליהם, מעשיהם ועבירותיהם.

עכשיו זה סופי: רות בלום-דוד ואריאלה אנטלר-סגל התרשלו בנושא האזנות הסתר בפרשת חיים רמון. קביעותיו של מבקר המדינה בעניינן קיבלו את אישור בג"ץ (ליתר דיוק: השופטים החליטו לא להתערב בהן), וזהו סוף פסוק.

מה שלא מסתדר לי, הוא איך יכולה אנטלר-סגל להמשיך ולשמש כעת כפרקליטת מחוז תל אביב. איזו דוגמה אישית היא נותנת לכפופים לה? דוגמה של רשלנות שעלולה הייתה לחבל בהליך פלילי? דוגמה של התחמקות מאחריות? דוגמה של זלזול במבקר המדינה? עצם המינוי שלה, ימים אחדים לאחר דוח המבקר, היה יריקה של הפרקליטות ומשרד המשפטים בפניו של מוסד המבקר ובעקרונות בסיסיים של מינהל תקין. המשך כהונתה כעת יהווה ביזיון.

אפיזודה קטנה מביקורי בפריז: קבוצת תלמידות בית ספר נכנסה לתחנה של הרכבת התחתית על גדת הסיינה. כמה מהתלמידות החליטו שלשלם זה לא בשבילן, והן עברו מתחת למחסום ונדחקו מתחת לדלת הנפתחת רק כאשר ניתן להזיז את המחסום. כל זה קרה לא רק פחות או יותר מתחת לאף של הקופאית, אלא מול עיניה של המורה, אשר לא הנידה עפעף ולא נקפה אצבע. ממש לא מסתדר עם הדימוי הרגיל של האירופים שומרי החוק והסדר. מסתבר שדימויים אינם מדעיים ויש יוצאים מן הכלל.