מליאת הכנסת אישרה בחודש מרס 2010 את הצעת החוק שיזמתי: "מסירת מידע להורה".
כשגרתם ביחד כל המידע מהגופים השונים כמו העירייה ומוסדות החינוך זרם לבית אחד. אם היה צורך לקחת את הילד לרופא תאמתם זאת ביניכם, וההורה שהלך הצטייד בכרטיס קופת חולים של הילד. עכשיו אתם גרים בשני בתים, גרושתך תמשיך לקבל את כל המידע, לה אין מה לדאוג. ומה איתך? לצערי, ברגע שהתגרשת, מוסדות המדינה ניתקו אותך ממרבית המידע הקשור לילדיך ולכן עליך לדאוג לעצמך. לטעמי אין כל סיבה שהאמא תשמש כ"מזכירה" של האב ותהיה אחראית להעביר לו את כל המידע ואין סיבה שהאב יהיה תלוי בנכונותה של האם לשתף ולהעביר לו את כל המידע הנוגע לילדו שלו. זה מרגיז, זה לא הגיוני, אך לצערי זהו המצב כרגע. חשוב לציין שהמדינה "מנתקת" כל אב גרוש ממידע לגבי ילדיו, כולל אבות בהסדר של משמורת משותפת. כמובן שכאשר המשמורת היא רק של האב, כל המידע יגיע לכתובת האב והאם היא זו שתנותק ממידע לגבי ילדיה.
למה זה קורה? מסתבר שגופים שונים שולחים, מאז ומתמיד, מסמכים שונים הקשורים לילד, בטעות, רק לבית האם. למה בטעות? חוק מרשם האוכלוסין קובע שלכל אדם תהיה כתובת אחת. אבל מה לגבי ילדים להורים גרושים? כמה כתובות יש לבני? שתיים! כל ילד שהוריו חיים בנפרד, מתגורר להלכה גם בבית אימו וגם בבית אביו. לילד שתי כתובות מגורים, ללא קשר לחלוקת הסדרי הראיה או לסוג הסכם הפרידה של ההורים. ברגע שרשומה לילד רק כתובת אחת, כל המידע מגיע רק לאותה כתובת והאב תלוי בגרושתו. להשקפתי אסור שכך יהיה! אסור, למשל, שאבות גרושים לא יקבלו מהעירייה את טפסי הרישום והשיבוץ למוסדות החינוך, לא ידעו כלל שנשלחו טפסים ולא יהיו שותפים מלאים בהחלטות לגבי רישום הילד לגן או לבית הספר. לכן יזמתי חוק.
לקח לי 3 שנים להעביר אותו בכנסת, ובחודש מרס 2010 אישרה אותו מליאת הכנסת (ותודה רבה לח"כ
יריב לוין וח"כ
דב חנין על פועלם לקידום הצעת החוק). הצעת החוק קובעת כי הורה (ב 95% מהמקרים זהו האב) אשר אינו מקבל את המידע הנוגע לילדו באופן אוטומטי מהגופים השונים המוזכרים בהצעת החוק, ואשר מעוניין לקבל מידע כאמור, יפנה בכתב אל הגוף הציבורי בבקשה לקבל עותק מהמידע, והגוף הציבורי ימסור את המידע גם לאותו הורה.
אמנם בסופו של דבר החוק שעבר לא כולל לצערי הרב את הדבר החשוב מכל בהצעת החוק: רישום שתי כתובות במרשם האוכלוסין לכל ילד שהוריו גרושים, אך עדיין יש כאן צעד חשוב ומשמעותי קדימה ואני גאה ושמח בהצלחתי. הצעת החוק "מסירת מידע להורה" שולבה כסעיף 18 ב' לחוק הכשרות והאפוטרופסות ובאה לאפשר להורים לקטינים שחיים בנפרד, לאחר בקשה מפורשת בכתב, לקבל עותק מהמידע על הקטין שגופים ציבוריים מסוימים (בנקים ומוסדות פיננסיים, המוסד לביטוח לאומי, מוסדות חינוך, רשויות מקומיות, לרבות מועצות מקומיות, ומוסדות רפואיים) מחויבים לפי דין למסור להורה.
החוק בעצם אומר שהאמא, בהמשך למצב הקיים כיום, תמשיך ותקבל את כל המידע אוטומטית, והאבא (וזה החלק החדש) יוכל לשלוח מכתב בקשה לכל גוף שרשום בחוק ולקבל גם הוא את המידע. שוב, האב הורה סוג ב' ! מדוע לא יקבל האב אוטומטית וכברירת מחדל את כל המידע הנוגע לילדו שלו בדיוק כמו האם? כמה אבות יודעים שהם יכולים להשתמש בחוק הזה וכמה באמת ישתמשו אם ידעו? למי יש כוח לביורוקרטיה מול כל הגופים? אך לפחות עכשיו, בעקבות אישור החוק שיזמתי, יש לאב זכות חוקית לבקש ואף לקבל את המידע.
נכון להיום, אין ספק שדברים לא מתנהלים כפי שנכון היה שיהיו, ואב שלא יפנה לגופים המוזכרים בהצעת החוק ויאמר שהוא רוצה לקבל מכתבים ועידכונים בקשר לילד שלו, לא יקבל אותם - כי זה מה שהחוק אומר. הכדור בידי כל אחד ואחד מכם, ועשייה של כל אחד, גם תוכיח את רצינותו ביחס לתפקידו כהורה (ומה לעשות, זה בהחלט נבחן כרגע - משום שהטענה הרווחת היא שאבות רוצים להיות שותפים מלאים בגידול ילדיהם רק כתירוץ להפחתת מזונות ותו לאו), וגם, במצטבר, תקדם שינוי מבורך עבור כל ציבור האבות והילדים.
אבות רבים שקראו על הנושא באתר שלי או שקיבלו ממני מייל בנושא, פנו לאותם גופים הרשומים בהצעת החוק (עירייה, בית ספר, ביטוח לאומי), חלקם כלל לא קיבלו מענה, חלקם קיבלו תשובות מתחמקות ואף תשובות שלאותו גוף אין את האפשרות, לרוב מסיבות טכניות, לשלוח את המידע גם לאב. אין צורך להמשיך ולפנות לאותם גופים, אין צורך להסביר ואין צורך להתרגז על פקיד זה או אחר. הדרך הנוחה והקלה להתמודד עם הנושא הביורוקרטי, שלעיתים הוא כה מרגיז, היא לפנות בתלונה למשרד
מבקר המדינה ולבקש את פועלו כך שתקבל את זכותך החוקית. משרד מבקר המדינה אומנם עובד מאוד לאט אך הוא מאוד יעיל. באתר "הורות משותפת" תמצא מכתבים מוכנים למשרד מבקר המדינה בכל נושא ונושא.
כמובן שבמקרים שבהם האפוטרופסות של אחד ההורים נשללה או הוגבלה בהחלטת בית המשפט, לא יימסר מידע כאמור לאותו הורה. נייר עמדה שכתבתי לוועדה לזכויות הילד בנושא הצעת החוק: "כחברה, אסור לנו להניח או לקוות שיש הסכמות בין ההורים. מי שמכיר את המציאות בשטח, מבין שזאת הנחה פרועה ולא מציאותית. לצערנו, מספר הילדים להורים גרושים הוא רב ביותר ועלינו כחברה מוטלת האחריות לדאוג לכולם, גם לאותם ילדים שלהוריהם, אחרי הגירושין, יש ויכוחים ואי הסכמות.
סעיף 4 לאמנה מטיל על המדינות שהן צד לה את האחריות לנקוט בצעדים, תחיקתיים, מנהליים ואחרים על-מנת לעגן את זכויות הילדים. לפיכך, המדינה מחויבת לבטל את כל החסמים הטכניים הקשורים לנושא זה ולספק את כל המידע לשני ההורים באופן שווה, כך שלשני ההורים תהיה אפשרות לעמוד באחריותם ההורית כלפי ילדם."
