בכיכר א-תחריר מול בית הבימה גורמים לביבי נתניהו להזיע שעות נוספות. הוא קיבל שיעור מאלף, שרטוריקה של נאומים מלוטשים משולבים במשחקי גוף אינם משכנעים, ואף משיגים מטרה הפוכה - הם רק מעצימים את הזעם והמחאה, שסולדת מרטוריקה המגבבת תלי תלים של מילים, שאין בהן מאומה.
בכיכר א-תחריר מול בית הבימה נשמעת כל יום קריאות תגר של צעירים נגד כל מה שהיה קדוש בעיני ביבי נתניהו, שגרס כי צדק חברתי ושוק חופשי הולכים שלובי זרוע יד ביד . ביבי מסמל בעיני צעירי א-תחריר בכל המאהלים ברחבי הארץ את הגישה , המאמינה אך ורק בכוחו הבלתי מעורער של השוק החופשי . אל מול הגישה הזו מגיבה מחאת האוהלים בזעם -
מחאה שהפנימה ששוק חופשי - זה ג'ונגל חופשי, הרומס את החלש. ולא לשם כך באנו לכאן להקים מדינה. באנו לבנות מדינה על אדני צדק חברתי ולא ג'ונגל חופשי.
בכיכרות א-תחריר ברחבי הארץ מתגבשת התובנה המוחה נגד מהלכים, שהתעצמו בעשורים האחרונים. מהלכים, שכל ממשלות ישראל היו שותפות ביישומם - צמצום מערכות שירותי הרווחה ומנגנוני ההגנה החברתית . המחאה היא במיוחד נגד ראש הממשלה ,
בנימין נתניהו , שבתקופתו הרקיעה התפיסה של גברת תאצר -
"אין דבר כזה כמו חברה , קיימים רק יחידים: אנשים נשים ומשפחותיהם". לתפיסתה ולתפיסת חסידה, בנימין נתניהו, במידה וקיים אינטרס ציבורי, הריהו לובש צורה של אינטרס ציבור צרכנים בלבד .
בכיכרות א-תחריר ברחבי הארץ מקבל בנימין נתניהו שיעור מאלף של צעירים , שאומרים לא לאסכולה הניאו-ליבראלית מבית מדרשו של מילטון פרידמן , שמקורה בשיקגו , אותה יישמו באדיקות רבה רייגן בארה"ב ותאצר באנגליה , כשהאחרונה הגדילה לעשות בהכרזה - "להסיג אחורנית את המדינה" . ואת הבשורה הזו אימץ בנימין נתניהו וכבולדוזר פעל ליישומה . לשם כך עודד את הסקטור הפרטי בתחומים כמו ביטוח פנסיוני, שיכון , בריאות , הפחתת מסים מבעלי הכנסות גבוהות . ומנגד קיצוצים דראסטיים בהוצאות הממשלה לנושאי רוחה שונים .
בכיכרות א-תחריר בישראל מתריסים נגד הכזב בו סימא וסימם ביבי נתניהו את החברה הישראלית בגישה , לפיה יש לטפח גידול ברווחים ובהכנסות של קבוצות עשירות , שיובילו לגידול בהשקעות , לצמיחה כלכלית וליצירת רבבות של מקומות תעסוקה. לתפיסתו של ביבי , הגידול בעושר של העשירון העליון יחלחל גם למטה וישפר את מצבה של האוכלוסיה החלשה יותר. מה שכן מתרחש לנגד עינינו,
שהצבר ההון שהעפיל למעלה לא חלחל למטה, ולכן הזעם פרץ לכיכרות א-תחריר ברחבי הארץ. יתרה מזאת בישראל ובשווקים קפיטליסטים נוספים הוא קיבל גם ביטוי של עסקות מניפולטיביות רבות בבורסות העולם, שגרם למשברים פיננסיים רבים ולפגיעות כלכליות קשות בחברות גדולות ובקבוצות עובדים גדולות.
בכיכר א-תחריר אומרים למעשה לא לשורה של שרי אוצר בישראל - בייגה שוחט,
סילבן שלום ובמיוחד בנימין נתניהו, שאתם פשעתם כלפי החברה הישראלית בהשתתת התפיסה שכוחות השוק יש להם מעמד אלוהי, כל ניסיון להתערב בהם הוא מרשם לאסון. אבל צעירי ישראל במאהלים מבינים שהאסון הוא באותה מדיניות של אי התערבות שקידם ביבי נתניהו במרץ רב. האסון הוא בטיפוח ג'ונגל של שוק חופשי, בו צעירים התישו את יומם בשתים או שלוש משרות ואין בכוחם להשיג את הדבר האלמנטרי - קורת גג וקיום בכבוד מעבודתם.
במצעד העגלות בשדרות התראיינו זוג מורים המשתכרים כל אחד 7000 שקל. השכרת דירה בשדרות כבר חוצה את 3000 שקל. כ-40% משכרו של מורה מיועד לשכר דירה . לזוג המורים יש שני ילדים במעונות. 80% ממשכורת אחת מיועדת כולה ל"עונש" , שיש להם שני ילדים כדי לשלם למעון של נעמת . וזאת כאשר יש חוק שהכנסת קיבלה בדבר חוק חינוך חובה חינם גם לילדים מתחת לגיל חמש ביוזמתה של חברת הכנסת
תמר גוז'נסקי. אך החוק אינו מיושם בגלל חוק ההסדרים הכופה על הכנסת לא ליישם חוק שהיא קבלה. ואגב יש יותר פריפריה מאשר שדרות.
על המחאה הזו מבקש לפרוש כפיים עופר עיני, מי שישב מהצד, כי היה משוכנע שזו משובת צעירים , שתתאייד עם חום יולי אוגוסט. אך כאשר ראה שהמחאה תופסת תאוצה בכל רחבי הארץ, הוא מבקש לתפוס טרמפ של מנהיג מוביל ומנווט. פתאום הוא נזכר שהוא יושב-ראש של תנועה חברתית .
עופר עיני הוא מרשם לתקיעת סכין בגבם של הצעירים, שהעלו על סדר היום של מדינת ישראל את הכמיהה לצדק חברתי. עופר עיני הוא מרשם להכשלת הכמיהה של המחאה נגד ראשי מדינה שהביאו את המדינה לכך, שהיא מפריטה עצמה לדעת. עופר עיני אינו הכתובה להובלת מחאה נגד ראש הממשלה, ביבי נתניהו, שקבע כי רק משחק הכוחות החופשי בשוק יביא לתנופה, ובכך הפך אותנו לחברה של ג'ונגל חופשי .
צעירי ככרות א-תחריר בערי ישראל רשמו לפניכם, מה עשה עופר עיני לפני זמן קצר לעובדים הסוציאליים. כמו שהוא קבר קבורת חמור מחאה של עובדים סוציאליים הוא עלול להביא לפתחי האוהלים בשדרות רוטשילד את אותה מכת אגרוף שתפיל את המחאה לקרשים.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
