אם היו מבקשים ממך להגדיר עצמך בעשר מילים מה היית רושמת? מקורית, ממציאה, מוכשרת, אוהבת, יפה, הומוריסטית, אוהבת אדם, צדק, אינטליגנטית מאד.
את יוצרת רב תחומית גם מציירת וגם כותבת פרוזה ושירה. מה קדם למה. ומדוע לא הסתפקת באחד מהם.
נולדתי עם כישרונות מובנים, אליהם נחשפתי בגיל מאד צעיר. כל דבר שנוצר ועיני ראו, יכולתי לשחזר בדיוק מרובה ולעשותו בעצמי. היכולת הייתה שם, אך הדחף הופיע בגיל מאוחר יחסית - 48. הכתיבה הייתה ראשונה והתחילה בכתיבת שירים למבוגרים, אליה הצטרפו סיפורי ילדים שהפכו לשלושה ספרים.
הציור הגיע כתגובה לשעמום עקב היותי מרותקת למיטה כשבוע בגלל כאבים בכף רגל ואז החל הציור של כפות רגליים שאט התפתחו לאברים שונים בגוף האדם, שילובי ביניהם בדרך לא טבעית (מקורית) ותערוכות. קַבָּלתי לאגודת הציירים והפסלים חולון. הראשונה הייתה ב"קסטרא" חיפה בספטמבר 2007, השניה בחו"ל במונטריאול בנובמבר 2007, לאחר מכן תערוכות שונות בארץ, תערוכה בפריז ביוני 2010 ועוד. לאחר מכן קַבָּלתי לאגודת הסופרים בנובמבר 2009.
ספרי על דרכך היצירתית בכתיבה, מה יוצא לך לכתוב למבוגרים? לילדים? תוכלי לצטט שיר קצר, מיוחד בעיניך. את הכתיבה לילדים התחלתי בסיפור על שני עכברים שהחל כשיר לבתי בהיותה תינוקת, למנגינת "גן השקמים".לאחר שקראה אותו אם לילד קטן והתלהבה החלטתי לכתוב על חמור ושוב העברתי למספר אימהות שקראו אותו לילדיהם. הם היו הראשונים שהגיבו ונתנו לי חוות דעת (עדיין שומרת אותן). חשוב לי הצדק. חשוב לי שלא יהיה ולוּ ילד חריג אחד (גופנית/נפשית/שכלית) שיבוזו לו וירחיקו אותו בכלל שונותו. כל סיפורַי עוסקים בתחום החזק/חלש, מקובל/דחוי, שונה וחריג וכן הלאה. הספר "בית ספר לנמלים" ספר הילדים הראשון שלי - 2002, גוונים קיים בכל מוסדות החינוך בארץ, המיוחד, הרגיל, בתי חולים לבריאות הנפש, מחוננים, גני ילדים וספריות. נכנס לרשימת הספרים המומלצים של משרד החינוך.
"ארץ אדמוניה" סיפור שקיבל ציון לשבח בתחרות ע"ש אוריאל אופק כסיפור הקצר הטוב ביותר לשנת 2006. ספר זה תורגם לשפות שונות. את המקור בעברית החלטתי לתרום לכל בתי החולים לילדים בארץ למח' האונקולוגיות.
"דגיג ושות'" ספר הפורט שם החיה להברות, מילים ומשפטים ועל סמך זאת בניתי סיפור חציו דמיוני וחציו מציאותי, כיצד החיה קיבלה את שמה. משחק מלים, מרחיב דעתו של הילד ולוקח אותו לסיורים בארצות שונות.
הכתיבה למבוגרים שהחלה כשירים, המספרים על תשוקה, געגועים, שנאה, קנאה, געגועים לילד וכו'. ספר "שדי" האומר את שבבטני ופוגע ישירות בבטן הקורא. 6 משיריו הולחנו והינם על דיסק "אני - זה בסדר"..
"גע בו" בקשתי
"גע בו לפחות פעם אחת
גע בו ואמור:
זו ממנה."
"גע בו ולטפו
סובב ידך סביבו
החליקה ועצור
שחרר."
"גע בו מעלה, מטה
בדוק עמידותו
צננו במים
ושטפהו"
"גע בו, חוש אותו
צרף ידך השניה
החזיקו בראשו
והשניה בבסיסו."
"גע בו בקלילות
העבר תחושותי
הנעימו
רצהו."
"גע בו בשבילי
הזכר לו אותי
בלטיפות רכות
אולי שכח."
הוקלטתי באולפן של האוניברסיטה העברית בירושלים קוראת את "ארץ אדמוניה" - תקליטור שתרמתי לעמותת על"ה למען ילדים לקויי ראיה ועוורים. כמו-כן גם "בית ספר לנמלים" הוקלט על תקליטור ונמצא בספרית העוורים בנתניה - כתרומה ממני.
זכית לאחרונה בפרס היצירה מטעם עירית חיפה, ברכות חמות לך. מדוע יש חשיבות לדעתך בקבלת פרס.
הפרס אינו המטרה. הדרך למטרה היא החשובה, המהנה, המאתגרת.
פרס זו ההוכחה הניצחת שכנראה, מגיע לי. החשיפה לקהל, האפשרות שיראו עבודות חריגות - אני.
מי השפיע על יצירתך? אם את שואלת על היצירה הנוכחית - פשוט משהו שהיה בראשי ברגע נתון. אם את מתכוונת באופן כללי - אבי ודמיוני הפרוע והמשתולל. אבי צייר וכתב.
- מה גורם לך השראה ומתי את כותבת?
כל אירוע, תמונה, בני אדם שמעשיהם או מראיהם יכולים לגרום לי לראות/לחשוב על נושאים שונים, יושיבו אותי לכתוב. בעיקר תהפוכות רגש יגרמו לי לכתוב ולצייר.
ספרי מעט על עצמך מעט, על עולמך כיוצרת אני נוהגת לשבת על מיטתי בברכיים מקופלות ועליהן דפי 4A עליהם אני מציירת בעפרון. לעתים אני מוצאת עצמי בעיניים עצומות והציור מושלם. אני נשטפת לעתים זיעה, כנראה, מעצמת האנרגיה שאני משקיעה בריכוז.
אם היו מציעים לך לנסוע לאיזה מקום אחר בעולם לאן היית נוסעת? האם את חושבת שיצירה היא מעין בריחה? הייתי נוסעת לאזורים הכפריים של אנגליה או לטירול באוסטריה, בבקתה מוקפת צמחיה ושקט. יצירה אינה בריחה, היא כניסה לעולם טוב בהרבה.
איזו שאלה תרצי לשאול את עצמך? מתי תסתפקי בהישגייך?
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
