במשך דורות קשה היה לקרוא ליהודים "עם אחד", כי למעט בתקופת דוד ושלמה, לא היו ביהדות סממנים של עם מגובש. מי שקבע שכל היהודים הם עם אחד היו בעיקר האנטישמים - השונאים כל יהודי באשר הוא יהודי - שנאה שנבעה ממניעים דתיים ומקנאה אישית בהצלחתם הכלכלית של היהודים.
במסורת האנטישמית, הנוצרים טענו שהיהודים הם אלו שרצחו את ישו משיחם. ומכיוון אחר, המוסלמים טוענים שלא רק שהיהודים כופרים (וכן הם בני מוות אם לא יתאסלמו), אלא גם שאישה יהודייה היא זו שהרעילה את מוחמד. היהודים מצידם נזהרו תמיד מלטעון שהם "עם הבחירה", חוץ מאשר בתפילותיהם (אף שמן הסתם לא היה להם הרבה על מה להסתמך באמונתם זו כי הם לא זכו להגנה אלוהית, להפך - הם רק נרדפו והושמדו).
למעשה, אף שאין כיום הרבה עדויות היסטוריות על התהוות העם היהודי - על-פי התנ"ך (שלא נכתב כספר היסטוריה) הם התחילו כמשפחות, לאחר מכן כשבטים עם שלטון עצמאי (שנלחמו מדי פעם אחד בשני, כי כבר לא משפחה...). הייתה תקופה קצרה שהם חיו בממלכה אחת, אלא שלאחר כמה עשרות שנים התפצלה זו לשתי ממלכות, ישראל ויהודה, ולאחר מכן, מלחמות, מרידות והגליות מאזור ארץ-ישראל.
משיצאו לגלויות למיניהן, ופוזרו בכל רחבי העולם, נוצרו קהילות גדולות שהתארגנו כיהודים סביב בתי-הכנסת, וללא גוף מרכזי שולט. הם חיו בעיקר במקומות כמו: עירק, אירן, טורקיה, אפגניסטן, כורדיסטן, הודו, מדבריות ערב, אתיופיה, תימן, מצרים, צפון-אפריקה, ספרד, איטליה, מרכז אירופה, גרמניה ורוסיה.
היהודים אז היו רחוקים מהגדרה של עם אחד. הם הפכו למן קונגלומרט (=תלכיד) אמורפי של קהילות רבות שנוהלו כל אחת בצורה שונה (וכמעט ללא קשר בין הקהילות). שוב, לא כעם אחד, אלא כגוף מקומי ייחודי עם חוקי דת ומסורת, כאשר המקדם הלאומי הוא זה אשר הבדיל למשל בין היהדות והנצרות ובין היהדות לאיסלאם.
ארבעה דברים משותפים היו לכל פזורות היהודים:
הראשון - האמונה בדת - בתנ"ך ובתורת משה - בעקרונות היהדות, בשיבה לציון ובהיותם "עם הבחירה".
השני - עליונות תרבותית - חלק מציווי הדת היהודית הביא לכך שהיהודים במקומותיהם היוו תמיד אליטה תרבותית וכלכלית. הגורם העיקרי: ידעו קרוא וכתוב (לדעת לקרוא את התורה) וכאשר בכל העולם אחוז אחד ידע קרוא וכתוב, 95% של היהודים ידעו זאת. יותר מכך, הם פיתחו אפילו שפה משלהם במדינות הים-התיכון - שפת הלדינו, ובמזרח אירופה - אידיש.
השלישי - עליונות כלכלית - האיסור שהיה ברוב מדינות העולם על רכישת קרקע על-ידי יהודי הפך את היהודים לסוחרים ובעלי עסקים קטנים. הם ידעו קרוא וכתוב, והם סחרו בכל העולם בעזרת אידיש או לדינו עם יהודים אחרים, ולכן פרחו כלכלית - מה שהביא להגברת "האנטישמיות הכלכלית", הטוענת עד היום שהיהודים שולטים בכלכלה העולמית.
הרביעי - לחץ ורדיפות - כל הקהילות היהודיות נרדפו בזמן זה או אחר במדינות הנוצריות, פחות במדינות מוסלמיות, אבל בכל הארצות הללו הם היו אזרחים סוג ב'. השנאה והרדיפות נבעו גם מחוסר רצונם של היהודים להתערות בחברות הלא יהודיות, או לחדול מהייחוד הדתי אשר שמרו עליו, ומהיותם כאמור ברמה תרבותית וכלכלית גבוהה יותר.
במאה ה-19 נמצאו היהודים מפוזרים הרבה יותר ובמרבית ארצות העולם, עדיין עם מאפייני דת ומסורת משותפים. אבל הרנסנס, ההשכלה והחילוניות הציונית החלו לחלחל, כאשר לצידן התפתחה חרדיות קיצונית בחצרות של "חסידים" ו"מתנגדים" בכל רחבי אירופה, ובעיקר באוקראינה, ברומניה ובהונגריה, שהיו ב"תחרות" לממש חוקים דתיים והלכות דרקוניות, כאשר הם עצמם חיים ופועלים לפיהם.
במאה העשרים המהפכה הציונית האמינה שהיהודים הם עם אחד. כבר אז לא חשבו כך בקהילה החרדית בירושלים ("נטורי קרתא") ואליה נוספו אחר השואה באמונה דומה שרידי חצרות החסידים - שהגיעו למקלט שבנתה עבורם בארץ הציונות החילונית. הדבר הזה לא מנע מהם לפתח שנאה ממש חולנית למציליהם, ואף שהחרדיות הקיצונית הזו נשענת עלינו וחולבת אותנו זה שנים רבות, הם מכנים אותנו, את כל היהודים שלא כמותם - "גויים" (כי לדידם אנו הכובשים הלא חוקיים של ארץ ישראל, שמנעו מהמשיח לעשות את מלאכת הגאולה). הם ירדו כבר לשפל המדרגה כשהם מסתופפים בחצרות מנהיגי אויבי מדינת ישראל ונותנים להם תמיכה, הם מלעיזים ומשמיצים את המדינה בחו"ל, והם - החרדים הקיצוניים - רואים עצמם ורק את עצמם כעם היהודי.
לפיכך, כיום, עם ישראל אינו לבטח עם אחד! כי הם אלו שפילגו את עם ישראל לאחר כל-כך הרבה דורות, ולכן הם חיים פה כמו שחיו בגולה, הם הפרזיטים המתחמנים, משקרים ומרמים אותנו. כי אנחנו ה"גויים", וזה מותר לפי ההלכה שלהם. ואנו בסכלותנו לא משכילים להוקיע את הקבוצה הזאת ולהוציאה ממחננו. תמהני מתי תשים ממשלת ישראל קץ למצב המביש הזה.
