בתום 157 ימי שביתה נחתם הסכם שכר חדש בין ההסתדרות הרפואית לאוצר. החתימה המרגשת הייתה במשרד האוצר בירושלים במעמד שר האוצר יובל שטייניץ וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן.
ההסכם אולי לא פותר את כל העוולות ההיסטוריות של מערכת הבריאות, אך הוא מתמודד באומץ עם הבעיות המרכזיות ומציע פתרונות ארוכי טווח לרובן: למשל, תוספת תקנים משמעותית, תגמול הולם לרופאים שיסכימו לעבוד באזורי הפריפריה, ועידוד לרופאים שיבחרו להתמחות במקצועות אשר חסר בהם כוח-אדם והקלת עומס התורנויות בבתי-החולים.
המרוויח הגדול: הציבור אין ספק שציבור החולים יקבל טיפול טוב ואיכותי כתוצאה מההסכם. כך, למשל, האישה ההרה לא תצטרך להמתין זמן רב בתור כדי לראות רופא אשר יעזור לה לעבור את הרגעים הקשים. הרופאים יהיו מעתה ערניים יותר ומתוסכלים פחות.
אך עדיין, תוספות השכר לרופאים שיעבדו באזור המרכז יהיו זעומות בהרבה ביחס לרופאים אשר יעברו לעבוד בגליל ובנגב.
התורנויות לא יקוצרו ההסכם החדש לא פותר את בעיית התורנות אשר עומדת כיום על 26 שעות. הנושא אמור להיבחן במסגרת תוכנית ניסוי שבה תקוצר התורנות ל-20 שעות במספר מחלקות שונות ברחבי הארץ.
כמו-כן, יונהג שעון נוכחות באחת השיטות הבאות:
- או לפי החתמת כרטיס בשעון נוכחות כפי שנהוג במקומות עבודה שונים.
- או באמצעות קבלת שיחת חינם בטלפון הנייד למענה קולי אשר יקליט את השעה והמקום ממנו בוצעה השיחה.
בסוף החודש תעביר חברת הטלפונים פלט שיתאר את הכניסה והיציאה של רופא מבית-החולים.
לא יונהג שר"פ (שירות רפואה פרטי) בבית-החולים, ולרופאים יהיה אסור לשבות בכל תקופת ההסכם (ב-9 השנים הקרובות).
כמו-כן, מעניק ההסכם אלף תקני רופאים, מתוכם כחמש מאות אשר נועדו לסייע בצמצום תורנויות המתמחים לשש בחודש.
ובכל זאת, עדיין חסרים למערכת כ-1,000 רופאים אשר לא ברור מהיכן יבואו.
אני מסכים עם המתמחים שההסכם אינו שלם ויש בו חורים רבים, רק חבל שהצדדים לא הלכו לגישור ביום ה-60 לשביתה אלא גררו רגליים ומשכו זמן יקר שאותו הפסידו החולים במסדרון.
