כשסולק ניקולאי צ'אושסקו מהשלטון ברומניה בדצמבר 1989, הוא נפל בידי המוני בוקרשט הזועמים, ולאחר משפט בזק הוצא להורג יחד עם אשתו. למחרת הופיעו על קירות בתים בדמשק כתובות בנוסח: "כל צ'אושסקו ביג'י יומו", עם רמז עבה לחאפז אסד.
שבוע לפני שחגג את יום השנה ה-42 לשבתו על מחצלת השלטון בלוב, נאלץ הקולונל מועמר קדאפי לוותר על מעמדו, ואם הוא עדיין חי, לא הייתי רוצה להיות סוכן ביטוח החיים שלו. אם ייפול חי לידי המורדים, גורלו עלול להיות דומה למדי לגורלו של הרודן הרומני. וגם ל
בשאר אסד מחכה סוף דומה, כמו ש
סדאם חוסיין סיים את חייו מתנדנד על חבל.
בני השבטים של לוב לחמו במשך כמעט חצי שנה, הקריבו אלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים, דם, יזע ודמעות, אבל התקווה להיפטר מקדאפי פיעמה בליבם והניעה אותם קדימה. הם ידעו שאם ישרוד, הם ייאלצו להיפרד מראשיהם. ולמי שאינו יודע: שם שבטו של קדאפי הוא "קד'אף אלדם" - "מקיז הדם" - לא של עצמו, אלא של אחרים, ולפי הסיפורת העממית הלובית, זכה שבטו בשם זה ביושר, ואין דבר מתוק יותר מנקמה.
קדאפי עצמו היה דיקטטור חסר רחמים: בשנות שלטונו הראשונות היה נוהג לקטוע את לשונותיהם של מי שדיברו נגדו, ואם הם המשיכו לפעול נגדו, היה משליך אותם למיכלי חומצה, ורק שיני הזהב שלהם היו נשארות. הוא היה גם חולה שיגעון גדלות: את עצמו הוא כינה "מלך מלכי אפריקה", ולמדינתו הוא נתן את השם הרשמי: "הרפובליקה הערבית הלובית העממית הסוציאליסטית העצומה". הוא התהדר בקביעות באמירה הנרקיסיסטית "העם אוהב אותי", אך שדד בהתמדה את רכושו - הנפט. קדאפי ובניו היו עשירי עולם, ואילו העם נותר עני ואביון.
המהפכה נגדו החלה ב-17 בפברואר, שבוע לאחר שנשיא מצרים, שכנתו ממזרח, אולץ להתפטר מתפקידו, וחודש וחצי לאחר שנשיא תוניסיה, שכנתו ממערב, ברח ממדינתו. שבטי מערב לוב, בהנהגתו של שר המשפטים לשעבר, מוסטפא אחמד עבד אלג'ליל, הכריזו על מרד נגד קדאפי, שדדו תחנות משטרה ובסיסי צבא והשתלטו על נשק רב. הוא שלח את צבאו כדי להכניע את מוקד המרד בעיר המזרחית בנגזי, ומועצת הביטחון קיבלה החלטה למנוע מחיל האוויר שלו לטוס. החלטה זו - שהתקבלה בהסכמתן של רוסיה וסין - תורגמה במערב להיתר לתקוף את צבא קדאפי מהאוויר, בניגוד מוחלט לפרשנות שנתנו לה רוסיה וסין. זו אגב הסיבה ששתי מדינות אלה מתנגדות בהתמדה לקבלת החלטה במועה"ב שרק תגנה את סוריה על טבח האזרחים, מחשש כי גינוי יפורש על-ידי המערב כאישור לתקוף.
נקודת המפנה שאפשרה למורדי לוב להתמודד עם צבאו של קדאפי הייתה תחילת מעורבותה של נאט"ו. זו פגעה בכוחות הקרקע - טנקים, ארטילריה, בסיסים, נשק וציוד - של צבא קדאפי, ואספקת נשק ותחמושת מבחוץ נטעה בלוחמי המורדים גם תקווה ומוטיבציה. המלחמה התנהלה "בית בית, סמטה סמטה" ומקומות אסטרטגיים החליפו ידיים מספר רב של פעמים. שני הצדדים השתדלו להימנע מפגיעה במתקני נפט, הואיל ושניהם ידעו כי ביום שאחרי המלחמה הם ייזקקו להם.
7505 גיחות הפצצה של מטוסי אירופה וארה"ב עשו את המלאכה, והלוחמים הלוביים בשטח השלימו אותה. אחרי עירק, שוב התברר כי במדינה שבטית עם לבדו אינו יכול לסלק דיקטטור אכזר, שיילחם עד טיפת דמו האחרונה של האזרח האחרון. החברה בתוניסיה ובמצרים מודרנית יותר ושבטית פחות. לא היה לנשיא שבט שיעמוד מאחוריו, ולכן המאבק נגדו היה קצר ומוצלח. לשבטים בלוב, בתימן ובסוריה יש תפקיד חשוב בהתנהלות הציבורית, ולכן השליטים שורדים תקופה ארוכה יחסית, ומנהלים נגד השבטים האחרים מלחמה אכזרית וקטלנית.
השבועון "פוריין פוליסי" מציין כמה טעויות חמורות שעשה קדאפי ושהביאו לנפילתו:
- כשצבאו התקדם לכיוון בנגזי הוא איים במפורש על מתנגדיו שהתרכזו בעיר זו שישמיד אותם כעכברים, ודבריו אלה צוטטו במהלך הדיונים במועצת הביטחון כהוכחה לסכנה מיידית ואמיתית המאיימת על המורדים.
- הוא טען כי מאחורי מתנגדיו עומדות מדינות זרות, ארגוני מודיעין זרים ומיליארדרים אמריקניים, והכחיש בתוקף כי למורדים יש סיבה כלשהי למרידתם. בכך השניא קדאפי את עצמו על מדינות המערב, שראו בהתקוממות עניין אמיתי ואותנטי.
- שליטתו בתקשורת של המדינה ששרה לו שירי הלל, יצרה לו תדמית של סותם את פיות מתנגדיו, ובשל כך עליו לפנות את השלטון.
- קדאפי השתמש בחיל האוויר - ובעיקר במסוקים - לפגוע במתנגדיו. צעד זה נתפס בעולם כחמור במיוחד, הרבה יותר מפגיעה באמצעות כוח יבשתי, והוא הביא לאיסור בינלאומי על טיסות חיל האוויר של קדאפי.
- קדאפי לא פיתח קשרים קרובים עם שום מעצמה, וגם הקשר שלו עם רוסיה ועם סין לא היה מספיק אמיץ שיביא אותן להתנגד נחרצות לפעילות הצבאית של נאט"ו שנמשכה חודשים.
- קדאפי סגר בפני מתנגדיו את כל האפשרויות להגיע להסדר איתו, וכך דחף אותם לבקש סיוע חיצוני. המתנגדים מצידם יצרו במערב רושם שהם יחילו שלטון דמוקרטי בלוב, וכך זכו לאהדתה של אירופה.
- ב-2003 ויתר קדאפי על פרויקט הגרעין, ועמו את הפוטנציאל לאיים על מדינות אירופה בשימוש בנשק גרעיני, שסביר להניח כי היה מרתיע אותן מהתערבות במלחמתו נגד מתנגדיו. נראה כי האייתוללות של אירן מבינים היטב נקודה זו.
לאורך המלחמה בלוב, נטשו את קדאפי שבטים ופוליטיקאים רבים, ויחידות צבא אורגניות ערקו לצד המורדים עם נשקן הכבד. הוא, בגאוותו, הקשה את לבו וכינה אותם "עכברושים", והתייחסותו המשפילה רק הגדילה את המוטיבציה שלהם להיפטר ממנו.
בימי הקרב על הבירה נהרגו בשני הצדדים כ-400 לוחמים, שנוספו לאלפי ההרוגים במהלך המלחמה בין שבטי לוב. מעוזו של קדאפי - באב אלעזיזיה - נפל בקלות יחסית, אך הוא עצמו עדיין לא נמצא. ייתכן כי ברח לדרום המדינה, אל אזור סבהא ונווה כופרא שבו מתגורר השבט שלו, שכן במצב הנוכחי הוא יכול לסמוך רק על השבט שלו שלא יסגיר אותו לידי המורדים או לבית הדין הבינלאומי בהאג. יש גם אפשרות שהוא ושבטו יפתחו במלחמת גרילה נגד השלטון החדש, כמו שעשה סדאם חוסיין בעירק. בימי שלטונו האחרונים איים קדאפי על מתנגדיו ועל עוזריהם האירופיים, כי יפתח בג'יהאד נגדם עד שימות כשהיד.
אפשרות אחרת היא שקדאפי נמלט אל אחד מחבריו שליטי אפריקה, לאחר שריפד את חשבונות הבנק שלו לאורך שנים. קדאפי, בניגוד לבן עלי, נשיא תוניסיה לשעבר, לעולם לא יימלט לסעודיה, לאחר שקילל את עבדאללה - אז יורש העצר הסעודי וכיום המלך - בוועידת הפסגה הערבית שהתכנסה בשארם א-שייח' במארס 2003, ערב פלישת הקואליציה המערבית לעירק. הבדווי הלובי יודע כי הבדווי הסעודי לא שכח ולא סלח.
עתידה של לוב
עתידה של לוב נראה ברור למדי: השבטים, אשר עד היום היו נתונים בתוך סיר הלחץ שבו שם אותם קדאפי, ייצאו לאוויר הפוליטי ויהפכו לשחקן משמעותי בחלוקת עור הדוב: משרות ממשלתיות, מכרזים, נפט, חברות בנייה ותשתית, מונופולים ושאר משאבים שחלוקתם תעלה בקרוב מאוד אל הזירה הפוליטית הפנימית.
עתידה של לוב דומה למצבה של עירק: לאחר שסולק הדיקטטור, צפו ועלו כל אותן מחלוקות שהוחנקו במהלך שנות שלטונו, ועד היום המערכת הפוליטית העירקית סובלת ממאבקים בלתי מסתיימים בין שבטים, עדות וקבוצות דתיות אתניות.
זוהי הסיבה שמדינות אירופה, ובעיקר צרפת ואיטליה, ממהרות בימים אלה לכנס ועידות בינלאומיות שתעסוקנה בעתיד לוב ובייצוב המערכת הפוליטית והכלכלית שלה. כי ככל שלוב תתארגן מהר יותר, מקווה אירופה, כך תגדל נכונותה לחתום על חוזים להפקת נפט עם חברות אירופיות ובעיקר אלו השייכות למדינות שסייעו למורדים. וההיפך: אם לוב תיכנס לתקופה ארוכה של חוסר יציבות, מאבקים פנימיים ושפיכות דמים, עלולים אזרחיה להאשים את "הקולוניאליזם האירופי" בליבוי המשבר הפנימי, והטרוניות הללו ימנעו מהחברות האירופיות את הגישה לחוזים העתידיים.
יש בבריטניה מי שכבר מדבר על הקמת בסיסי צבא אירופיים על אדמת לוב, כדי למנוע את הידרדרותה למצב כמו זה שבעירק. האירופים גילו שהפלת משטר במדינה ערבית קלה הרבה יותר מבניית משטר חדש, ואם הצליחו להפיל את קדאפי באמצעות מטוסים, בניית המשטר החדש תחייב אותם לערב כוחות שיטור קרקעיים. אלה, כידוע, עלולים להיות מטרה נוחה לפיגועים, בדיוק כמו בעירק, תחת הכותרת "הג'יהאד נגד הצלבנים". אובמה כבר אמר שנעל אמריקנית לא תדרוך על אדמת לוב, ואמירה זו מטילה צל נוסף על ארה"ב בשל היעדרותה מהעולם המשתנה במהירות.
שאיפתה של אירופה להשתלט על משק האנרגיה הלובי נובע מחשש שאינו תיאורטי: סין, הצמאה לנפט, חדרה עמוק לאפריקה והשתלטה על משק הנפט בסודן. גם רוסיה מחכה מאחורי הפינה, ואירופה - הנמצאת במשבר כלכלי לא פשוט - לחוצה למדי. הפוליטיקאים האירופים סומכים על זיכרונם של בני לוב, שלא יסלחו לסין ורוסיה על עמידתן לימינו של קדאפי לאורך מחצית השנה האחרונה. ושתי מדינות אלה - שזכויות אדם נמצאות, אם בכלל, בתחתית סולם העדיפויות שלהן - מגנות גם על בשאר אסד במועצת הביטחון של האו"ם מפני גינוי או כל צעד מעשי נגדו.
לפני פברואר ייצאה לוב 1.3 מיליון חביות נפט ביום, שמחירן כיום כמאה מיליון דולר. מדובר בסכומי עתק, שהרבה אנשים ומדינות בעולם ישמחו לקחת נתח מהם. היעדר מסורת של שקיפות בניהול משק הנפט הלובי, והיעדר גופי פיקוח ממשלתיים יעילים, עלול לגרום לראשי השלטון החדש לסגור עסקות בחדרי חדרים תוך "גזירת קופונים" לעצמם. כך הם עלולים להידרדר לשחיתות כלכלית לא פחות חמורה מזו שאפיינה את קדאפי, שתערער את מעמדם הציבורי, ובהיעדר מנהיגות לגיטימית, תכניס את המערכת הפוליטית של לוב לשיתוק. מצבה של תעשיית הנפט בעירק היום דומה למדי.
ועצה קטנה לחברַי הישראלים המחפשים הזדמנויות עסקיות בלוב: אל תרוצו לתקשורת כשאתם חותמים על חוזים עם מישהו במדינה זו, כי תמיד יהיה מי שיזהיר את הלובים מפני "הציונים השולטים בעולם ששלחו את נאט"ו להפיל את קדאפי, כדי לשים יד על הנפט הלובי". עשו זאת מאחורי הקלעים, באמצעות חברות אירופיות, עם חתימת מכ"ם ישראלית קטנה ככל האפשר. במזרח התיכון כסף גדול צומח בחושך, כמו פטריות. לפוליטיקאים הישראלים ההמלצה היא למחוק את לוב מהמילון הפומבי שלהם, ועל כל המהלכים עם השלטון החדש להישאר רחוק ככל שאפשר מחשיפה תקשורתית.
גלי ההדף לסביבה
הצלחת המורדים בלוב הזרימה אדרנלין חדש בדמם של מתנגדי השלטון בסוריה ובתימן, ושכנעה אותם כי כמו אחיהם בלוב, גם הם יצליחו לסלק את הדיקטטור השולט בהם. בתימן נראה כי הם אכן הצליחו, שכן הפיגוע לפני כשלושה חודשים שבו נפצע הנשיא עלי עבדאללה סאלח, שלח אותו לאשפוז בסעודיה, ולמרות שמצבו הרפואי השתפר והוא כיום מתפקד באופן כמעט רגיל, הוא טרם חזר לתימן. אם יישאר בסעודיה, ייתכן שבתימן יקום נשיא יותר קשוב לדרישות העם, ובפרט לאנשי הדרום השואפים לחדש את העצמאות שהייתה להם עד 1990 וכך להביא לפילוג המדינה.
המצוקה שבה נתון בשאר אסד בימים אלה הביאה אותו להתראיין בטלוויזיה הסורית ולהבטיח לעמו הרים וגבעות של רפורמות, שאף אחד אינו מאמין לו שיבצע. הוא חושש מהתערבות צבאית של טורקיה המסלימה את הרטוריקה נגדו וריכזה כמה חטיבות משוריינות על גבולו הצפוני. העובדה שטורקיה היא חברה בנאט"ו גורמת לו לחשוש שאת ההתערבות בסוריה תטיל הברית הצפון אטלנטית על טורקיה. הוא גם חושש מסעודיה, המצוייה במוקד הביקורת של המוסלמים בסוריה על כך שכמגינת המוסלמים, היא מאפשרת לעלאווי הכופר לטבוח בהם ללא רחם. באחד מימי השישי האחרונים ביטאו זאת מורדי סוריה במשפט: "שתיקתכם הורגת אותנו".
גם באלג'יריה יוצרת נפילתו של קדאפי גלים לא קטנים, שכן עד היום הצליח השלטון להחניק את ההתנגדות כלפיו שחשים רבים במדינה. האוכלוסיה באלג'יריה מקוטבת בין אליטה עירונית החיה בצפון העשיר בסגנון מודרני וחילוני בגוון צרפתי (שריד של 130 שנות קולוניאליזם), ובין שבטי בדווים החיים במדבר באורח מסורתי שבטי ואיסלאמי. האליטה "הצפונית" שולטת בכלכלה, בתקשורת ובפוליטיקה, ואילו מרבית האוכלוסיה דחוקה לשוליים. הפער בין המגזרים הללו יצר את המלחמה העקובה מדם שממנה סבלה אלג'יריה בין 1992 ל-1998, ופוטנציאל הפיצוץ עדיין קיים. נפילתו של קדאפי עלולה לעודד את מתנגדי השלטון לצאת נגדו ביתר כוח. ובאלג'יריה יש גם נפט.
לנפילתו של קדאפי עלולה להיות השפעה גם על התקשורת הערבית: בלונדון יוצא לאור עיתון יומי בשם "אלקודס אלערבי". הבעלים והעורך הוא עבד אלבארי עטואן, פליט פלשתיני מהכפר איסדוד (אשדוד), המשמש כבר שנים רבות כשופר תעמולה של הדיקטטורים הערבים. העיתון שהוא מוציא אינו מכיל פרסומות, עדות לכך שהוא ממומן על-ידי עשירים גדולים תמורת מאמרים וידיעות בסגנון "אוהד". במשך מחצית השנה האחרונה, ובפרט בימים האחרונים, מתאפיין הדיווח של "אלקודס אלערבי" בנטייה לקדאפי ובהאשמת המערב בכל צרותיה של לוב. מעניין לראות מה יקרה עם נפילתו של קדאפי - האם ייסגר העיתון, האם יפצח בשירי תהילה לדיקטטור אחר, או שמא יתחיל לממן את עצמו בפרסומות.
לבסוף, עצה קטנה למדינות נאט"ו: פקחו עין על כל לובי המגיע לאירופה או לארה"ב, או שכבר חי בה, שכן הוא עלול להיות שליח נקמה של קדאפי. חבלה במתקני תשתית, פגיעה במפעלי תעשיה ובמיוחד בתעשיות פטרוכימיות, פיגועים ברכבות ובאוטובוסים וניסיונות לחסל מנהיגים - כל אלו עלולים להיות אמצעי הנקמה של קדאפי ושבטו נגד מי שהביאו לחיסולו.
העולם ללא קדאפי יכול להיות טוב יותר, אבל יש להשגיח כי לוב לא תידרדר למצב כמו זה של אפגניסטן, שבו קיצונים איסלאמיסטים נוסח אל-קאעידה מוצאים מקלט בארץ שאין בה דין ודיין (ראה חצי האי סיני), או שלא ישתלט עליה דיקטטור אחר, ולו רק כדי להשליט עליה סדר ומשטר.
אנו שולחים את ברכותינו לעם בלוב שיזכה לקיים מדינה מסודרת ומאורגנת, עשירה ומאושרת, שתכבד את זכויות האדם ואת החירויות הפוליטיות, ותקיים יחסים טובים עם כל מדינות העולם.
