המחאה החברתית איבדה, אומנם, לפי שעה, מתנופתה, אבל היא עדיין חיה ובועטת. לעומת עצרות סוף השבוע האחרון, שהיו דלות יחסית, צריך לקדם עכשיו את מה שאמורה להיות במוצאי שבת הקרובה צעדת המיליון.
היה זה המתח הביטחוני שהרפה מן המומנטום, ובאירוניה של הגורל גם שיחק לידיהם של "החלונות הגבוהים". על פניו, נראה, אומנם, שראש הממשלה,
בנימין נתניהו, ושר האוצר,
יובל שטייניץ, אוחזים במקל בשני קצותיו, אלא שרק למראית עין. לאמיתו של דבר עושים השניים יד אחת בהצגה משותפת, שבה הם מעמידים פנים של חלוקים בדיעה: הראשון מייצג בה את הטוב, בעוד השני מייצג את הרע.
סימפטום לכך קיבלנו רק אתמול, עם ההחלטה לייקר את הבנזין, על-אף שבעולם הגדול הוא, בעצם, רק מוזל. בהצגה, הנערכת לנגד עינינו, מנצל שר האוצר את חוסר העירנות הציבורית ולא מהסס - גם אם ראש הממשלה "מוחה" - להנחית על הציבור מכה חדשה על-ידי העלאת מחיר הבנזין.
במחי יד
חודש בלבד חלף מאז הוזל מס הבלו תחת לחץ המחאה החברתית; והנה,עכשיו, מבוטלת ההוזלה במחי יד אחת. האמתלה שיש כוונה לגלגל חלק מההתייקרות על חברות הדלק, כבר אינה עובדת על הציבור, שבכל מקרה יהיה זה שישלם את המחיר.
הפחתת מס הבלו לחודש הייתה, אפוא, אחיזת-עיניים. היא הופעלה תחת לחץ המחאה החברתית, אלא שמהר מאוד דאג שר האוצר, יובל שטייניץ, "לתקן" את "המעוות". בסך-הכל הוא פעל בשיטת "מצליח", שבה פועל כבר מזמן ראש הממשלה, בנימין נתניהו.אחרי ככלות הכל אין מתנות בחינם; בתום כל הסכם עם ועד כלשהו - נגבה מן הציבור מחיר כתשלום מקזז; בבחינת יד אחת נותנת ויד שניה לוקחת.
כמו כל הקמת ועדה, גם ועדת טרכטנברג אינה אלא זריית חול בעיניים. היא נועדה רק כדי להשקיט את הרוחות הסוערות, באמתלה ש"העניינים כבר יסתדרו" איכשהו ויבואו על פתרונם בהתאם לרחשי הציבור. אלא שהניסיון מלמד שבמקרה הרע לא יצא מהוועדה הזו דבר, ובמקרה הטוב היא תחלק סוכריות אחדות, וגם אז רק כמה שיותר מאוחר. משהו בנוסח להבטיח, אבל לא לקיים.
בשל כל אלה חיונית עצרת המיליון, במוצאי-שבת הקרובה, מאין כמותה. לכן אסור לה למחאה החברתית לגווע, אפילו אם זו התפוגגה בימים האחרונים, לשמחתם הגדולה של כל אלה המצפים בכליון-עיניים לאידה הקרוב.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
