לא להתנצל!

הדרישה של הטורקים שנתנצל בפניהם בעקבות אירועי המרמרה הייתה בעלת צליל מוכר כזה שהתקשיתי לזהות את מקורו. בסופו של דבר, ובסיוע כמה אירועים מקומיים, נפל לי האסימון: ראש ממשלת טורקיה מפגין כלפנו התנהלות שמזכירה את זו של ראשי משפחות הפשע.

כי השאלה בסופו של דבר היא בשם מה באים אלינו הטורקים בדרישת ההתנצלות - בשם הצדק או בשם הכוח?

אם בשם הצדק, אפשר להתווכח ולהתמקח וללכת לבוררות ותיווך וגישור ופישור ושאר מנגנונים שנועדו ליישב מחלוקות.

אבל שפת הגוף של ההתנהלות הארדואנית כלפינו מזה חדשים ארוכים משדרת משהו אחר: היא משדרת רצון לכופף את ישראל ולסחוט אותה - כחלק מאיזו אג'נדה שנראית כמו רצון להחזיר את עטרת האימפריה העותמנית ליושנה.

הטורקים לא מפסיקים להעביר מסרים על הצפוי לנו אם לא ניכנע. מין סחיטה באיומים שכזו.

ועל-פי הפירסומים זה יבוא לנו לא במכה אחת, אלא צעד אחר צעד בהדרגה.

תהא מטרת ניסיון הסחיטה אשר תהיה - השאלה היא אם ישראל עד כדי כך חלשה שהיא חייבת להיכנע לפרוטקשן הזה.

כמה פרשנים ישראלים שוחרי קידמה סבורים שלטובת האינטרסים החיוניים שלנו אנחנו חייבים לא רק להיכנע ולהתנצל, אלא גם להתאסלם.

אבל כל מי שלמד להכיר את הליכותיו של ארדואן יודע היטב שדבר לא יעזור והוא לא יניח לנו - אפילו אם נתחייב להיות אוהדים שרופים של פנרבחצ'ה.

כללו של דבר: אין להתנצל בפני הטורקים, וזאת - הן מצד הצדק והן מצד התועלת.