מר מרה היא המרמרה

למי, למי יש יותר כבוד? להם או לנו? מי ימחל על כבודו ויעניקו לזולתו או יסתפק במה שיש. השאלות האלה, הקטנות, הקטנוניות, מציתות כאן אש זרה, מסוכנת.

יכולה להימצא נוסחה. חייבת להימצא. אפשר וצריך להתנצל על הרג בני אדם, אבל חשוב לדייק – הם לא חפים. אולי לא פושעים, אבל לא חפים. הם היו על סיפונה של אונייה שהייתה אמורה להגניב נשק לאויבי ישראל וככזאת הייתה הצדקה מלאה לעצירתה כמעט בכל מחיר – לפני שתגיע ותעגון בחוף היעד שלה.

ניתנה להם הזדמנות להימנע מעימות כוחני. במערכת הכריזה נשמעה קריאה ברורה לכוונתה של ישראל לא לאפשר את המשך המשט של ה'מרמרה'. היה ברור לאנשים שחלקם, לצערנו, נהרגו, כי אם לא ייענו לקריאה – צבא ההגנה לישראל ישתלט על הספינה בכוח וימנע את המשך הפלגתה.

ישראל צריכה ויכולה להראות שוב ושוב את כלי הנשק שנתפסו על הספינה, לרבות הקרנת התיעוד, שבו נראים "שוחרי השלום" חמושים בכלי נשק – קר וחם.

ישראל לא צריכה להתנצל על זכותה – חובתה! – להגן על אזרחיה אבל היא יכולה, דבר לא ייגרע מכבודה, אולי ההפך, להתנצל על אובדן חיי אדם. זה מוצדק. זה אנושי. זה מתבקש בנסיבות העניין.

שהרי ארדואן המשוקף והמנואץ במקומותינו שב ומדגיש, לרבות בימים אלה, עד כמה הכבוד חשוב לו, כאילו הצהרתו זו מפתיעה אותנו, ומה קל, פשוט, אפשרי ומתבקש יותר מאשר לתת לו את לטרת-הכבוד שהוא תובע ועומד עליה מאשר להתנצל בפה מלא, בקול רם ואף לגבות את המוצהר בכתב, כי ישראל מתנצלת על אובדן החיים באשר הם.

האם די יהיה בהתנצלות זו? דומה שכן.

לישראל יש הרבה מה להפסיד אם וכאשר – שלא נדע – תצטרף גם טורקיה החשובה והחזקה אל רשימת מדינות האויב. זה תסריט בלהות. זה הזמן – בטרם התממשות הבלהות - לא רק להנמיך את גובה הלהבות אלא לכבותן. זה אפשרי. זה ניתן. מאחר שמדובר בכבוד, אפשר לחלוק אותו מטורקים מבלי שייגרע דבר מכבודנו, אולי אף ההפך.

השאלה הפתוחה כמו פצע היא האם תימצא ה"נוסחה". אין צורך להמציא אותה או לחפשה. היא כאן. ישראל עומדת על זכותה להגן על אזרחיה בכל זמן ובכל מקום שבו מי משוחרי רעתה, גם אם אינם בהכרח אויביה, נוקטים צעדים שיש בהם משום מימוש, גם אם חלקי, של האיום לפגוע בה. ישראל עשתה, עושה ותעשה הכל, לרבות השקעת כל מאמץ אפשרי וכל משאב נדרש, כדי לשמור על חיי אדם ולא לקפחם. אם וכאשר בפעולת ההגנה כרוך אובדן חיי אדם – ישראל מצטערת ו – כן – מתנצלת על היקלעותה למצב שהיה מבחינתה ברירת מחדל אשר חייב אותה, כמוצא אחרון, להשתמש בנשק חם, אשר השימוש בו גרם את התוצאות הטראגיות.

כמה פשוט. כמה מסובך.