בימים אלו, בהם המושג "צדק חברתי" מקבל משמעות חדשה, אחד הנושאים שעולה כמצריך מחשבה וטיפול הוא נושא האימהות החד-הוריות. אני כמובן בעד, אך אם כבר צדק חברתי אז אמיתי ונכון.
כיום, בהתאם להגדרת המוסד לביטוח לאומי, משפחה חד הורית מוגדרת בחוק משפחות חד-הוריות - כ"הורה שאינו נשוי ויש באחזקתו ילד שטרם מלאו לו 18 שנה". משפחות העונות על הגדרה זו מקבלות מענקים שונים.
אולם אמא גרושה (או אבא גרוש) אינה משפחה חד הורית שהרי לילד שני הורים מוכרים, ידועים ובעיקר חיים. הגדרה זו מעוותת את המציאות ולמעשה מוחקת לחלוטין את הורותו של ההורה האחר.
ההגדרה מעליבה ופוגעת. יש צורך לשנות הגדרה מיושנת זו ולעשות הבחנה ברורה בין משפחות בהן ההורים גרושים/פרודים לבין משפחות בהן הילדים נולדו מתרומת זרע, או שאחד ההורים התאלמן. במקביל יש למצוא פתרון חלופי ולדאוג לכל אותן נשים גרושות אשר באמת זקוקות לעזרה כספית. מתן הטבות כמו קצבת ילדים, מענק לימודים וזה חייב להיות בהתאם לצורך אמיתי ולא באופן גורף על סמך הגדרה שגויה ומטעה.
כל אם חד הורית שכזאת מקבלת הטבות ומענקים אלו, ללא קשר להכנסתה הכספית. אין כל קריטריונים מלבד עצם ההגדרה אשר כאמור, במהותה היא לרוב הגדרה שגויה ואינה עושה צדק לא להן, ובוודאי שלא לאבי הילדים שעדיין קיים וחי. כך נוצר מצב בו נשים רבות, גרושות או פרודות מהעשירונים העליונים, מקבלות הטבות אלו בדיוק כמו נשים מהעשירונים התחתונים.
שרי אריסון, המוגדרת בגלל גירושיה כחד הורית, זכאית למענקים וההטבות בדיוק כמו כל אם שמרוויחה בקושי שכר מינימום.
נושא זה הוא רק דוגמה לכך שכספים רבים במדינת ישראל מחולקים לפי קריטריונים לא נכונים ולפיכך, למעשה, "מבוזבזים".
אם ההטבות היו מוענקות לפי הגדרות נכונות ובהתאם לגובה השכר, העשירונים העליונים, שלא באמת זקוקים לכספים אלו, לא היו זוכים להטבות, והיה מספיק כסף להגדיל את ההטבות לאותן נשים שבאמת צריכות כספים אלו, לעיתים ברמה הקיומית להן ולילדיהן.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
