חביב התקשורת

יש סופרסטאר חדש-ישן בתקשורת הישראלית. אתה מפעיל רדיו - הוא מדבר, מפרשן, מתראיין. אתה צופה בתוכנית טלוויזיה כלשהי - רבים הסיכויים שפרצופו יזדקר לעיניך מיד. אתה פותח עיתון - תמונתו או ציטוט מפיו יבלטו לעין הקורא.

מאז "תפס טרמפ" (או כדבריו: "הוזמנתי להרצאה, וברגע האחרון הוזמנתי לצאת במטוס של אבו-מאזן") אצל "היושב-ראש", מאז נראה מככב במשלחת הפלשתינית באו"ם, מוחה כפיים לנאום השיטנה והשקרים של הבוס שלו, הגניקולוג אחמד טיבי הוא כוכב עליון ב... כל תוכניות הרדיו הישראליות.

הוא יורק בפרצופנו? - יופי. מגיע לו ראיון. זכות ההסבר. זכות התגובה. זכות האיזון, כדי להדוף האשמות ובעיקר כדי לשוב ולפרוס פעם ועוד פעם את מסכת שקריו בדבר ישראל "הכובשת", מדינת "האפרטהייד", מרים את דגל "הקיפוח" של הערבים בישראל, והתמיכה המוחלטת ב"מדינה פלשתינית".

הוא יעץ לערפאת עד להסתלקותו מהנוף, ועתה לאבו-מאזן? - יופי, זה מצדיק לתת לו את הבימה התקשורתית, מתי שרק יתפנה. והוא, כידוע, זמין לכל ראיון בכלי תקשורת עברי. ואיזו עברית רהוטה - יש להודות - קולחת מפיו.

אמרתי גניקולוג ולא טעיתי, אבל עיקר פירסומו - היותו חבר הכנסת בישראל. מקבל משכורת ממדינת ישראל כדי להשמיץ אותה. מנצל את הדמוקרטיה הישראלית עד רצה גבול הסבלנות - כדי לקעקע אותה.

הוא הולך בראש מפגינים בסכנין, שמניפים את דגלי אויבי ישראל - כי מי כמוהו יודע שזה יביא לו לא רק אהדה בציבור "שלו", אלא גל של פניות מהתקשורת שלנו: בוא יא-אחמד לאולפן, עשה טובה, בוא תתראיין, תסביר מדוע מדוע הונפו שם דגלי פלשתין וטורקיה, מדוע הושמעו שם קריאות נגד המדינה שמאפשרת את ההפגנה הזו נגדה? והשאלות נשמעות תמיד בטון רך, מזוקק, זהיר, חנפני.

מתק-השפתיים שלו כשהוא מדבר עברית, לקהל דוברי עברית, צחצחות הלשון המפורסמות שלו, הסחבקיות ה"טבעית" שלו - אלה כובשים מיד לב כל מראיין עברי, האמון על איזון ואובייקטיביות, שמתייחס אליו במלוא האדיבות והסבלנות, בלי להבין שהוא וכלי התקשורת שלו רק משמשים במה להפצת תעמולתו הכוזבת, עטופה בנופת צופים של חביבות ורהיטות.

בעצם כבר אין לו מעצורים, לחביב התקשורת הזה. הוא כבר אינו מתאמץ להסוות את מלוא כוונותיו, להאשים, להעליל, בטון לגלגני ובנימה צדקנית. הוא אינו מהסס לומר את כל אשר על לבו. הוא אינו מזייף, אינו מסתיר את מלוא הזדהותו עם אש"ף. הוא יודע לעטוף את שקריו בהסברים "מתקבלים על דעת" השומע הישראלי.

כך נהנה הטיבי הזה מכל העולמות, ממעמד מיוחד הן ברשות רמאללה והן בכנסת ישראל. ברמאללה הוא מייעץ לאדונו איך להתמודד עם נתניהו, ואילו מעל בימת הכנסת ומעל כל בימה תקשורתית שמזדמנת לו הוא מפיץ את תעמולתו העויינת. אין לו שום מעצור להביע את הזדהותו עם אויבי ישראל, שכבר אינם מצליחים להסתיר את כוונתיהם האמיתיות בחתירתם למו"מ, כביכול: שימת קץ ל"פרויקט הציוני".

את עצמו הוא מציג בראיונות הללו רק כאחד ש"חורג מהקונסנסוס", כמי שחי בארץ זו לפני כל יהודי, כמי ש"הולך אחר צו מצפונו", ושיא החוצפה הוא, כש"מסביר" טיבי את הצטרפותו למשלחת הפלשתינית לאו"ם, בהציגו שאלה נגדית: "למה לדני דנון מותר להיות באו"ם ולתמוך בעמדת ראש הממשלה, ואילו לאחמד טיבי אסור להיות שם ולהתנגד?"

שימו לב לניסוח המכובס: "להתנגד לעמדת ראש הממשלה". לא הזדהות גמורה, על גבול הבגידה, עם "יושב-ראש הרשות הפלשתינית" האנטישמי. שהרי אחמד טיבי, יכחיש ככל שיתאמץ, הוא שונא ישראל, ערבי ישראלי שבז לישראלים ומשמש כקול אדוניו מרמאללה. הצרה היא, שאצלנו טרם הבינו זאת, טרם נקטו בצעד משפטי כלשהו כדי להפסיק את התאפשרות תופעת טיבי, שאיננה תופעת טבע, שהינה בלתי נסבלת גם בדמוקרטיה הכי ליברלית על פני תבל, הדמוקרטיה הישראלית.

בראיון נוסף שלו, גינה טיבי בתקיפות את ההצתה במסגד בכפר טובא-זנגריה. וכי מי לא מגנה? וכי מי לא יודע שאת ישראל, את העם היהודי, את האינטרסים הלאומיים שלנו - הפשע הזה אינו משרת? ומעל לכל - עד לרגע כתיבת שורות אלה לא נמצאו מבצעי פשעי "תג המחיר". יש לתפוס אותם בכל מחיר, ואז נדע סוף-סוף את זהותם. ואולם האם מישהו שמע מאדון טיבי אי פעם גינוי לרצח ישראלים, לירי טילים, לזריקות אבנים, וכיו"ב פשעי טרור ערבי?

אני באופן אישי כבר נקטתי צעד משלי בתגובה על תופעת טיבי. הודעתי ליו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שאני, כחבר הכנסת לשעבר, אומנם מזדמן אך לעתים רחוקות למליאה וליציע האורחים, אבל אם וכאשר זה יקרה בעתיד ואראה את האדון טיבי יושב שם למטה, כרגיל מדושן עונג, הבעת בוז שפוכה על פניו, מפזר חיוכים שחצניים לכל עבר, מתהלך כמלך בחצרו, אפילו מסתודד עם ח"כים מכל הסיעות, אני אצא מיד מן היציע, או מן האולם.