הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   היסטוריה  ספרות  ספרים 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון + / תגיות מחלקה ראשונה
אישים פירמות מגשרים
מוסדות אתרים מושגים
אדריכלים בנקאות/השקעות יועצים
רופאים חברות ביטוח רואי חשבון
שמאים חברות ציבוריות רשויות
עיתונאים ביה"מש/שופטים עורכי דין
צחי הנגבי
שר
צחי הנגבי (נולד: 26 בפברואר 1957), פוליטיקאי ישראלי, חבר כנסת והשר לשיתוף פעולה אזורי בממשלה ה-34, מבכירי מפלגת הליכוד.
[צילום: חליל סנסוי/ AP]
נשיא מצרים
עבד אל-פתאח א-סיסי (נולד: 19 בנובמבר 1954, שמו המלא - עַבְּד אֶל-פַתָּאח סַעִיד חוסיין
[צילום: יח"צ]
עיתונאי
נדב איל (נולד: 6 במרס 1979), עיתונאי ישראלי, מכהן כעורך חדשות חוץ בחברת החדשות של ערוץ 10. יליד אנגליה. גדל בפרדס חנה. בנערותו היה חניך בתנועת הצופים.
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
העסקן גלעד ארדן
16/10/2017   |   משה נסטלבאום
 
 
 
קלינטון רוצה לחזור לסנאט
16/10/2017   |   אריאל י' לוין
 
 
 
אשרי המאמין
16/10/2017   |   ציפי לידר
 
 
 
מפלטים את הביטחון
16/10/2017   |   אפרים הלפרין
 
 
 
משמעות החיים בספרות החכמה במזרח הקדום
16/10/2017   |   אירית יעקב
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
מרטין בובר: מבט מקרוב - שיחות עם יהודית בובר-אגסי
מרטין בובר

   רשימות קודמות
  האנס יונס: טכנולוגיה, קבלה ושואה

בשיחותיה עם לימור שריר מספרת נכדתו של מרטין בובר, הפרופ' יהודית בובר-אגסי, סיפור חיים מיוחד שראשיתו בילדותה בבית מרטין ופאולה בובר בהפנהיים שבגרמניה שם גדלה עם אחותה לאחר גירושי הוריה והמשכו בארץ ישראל בעשור שקדם לקום המדינה ובשנים שלאחר מכן

▪  ▪  ▪
על-רקע הספרים השונים שנכתבו במהלך השנים על הגותו ודמותו של הוגה הדעות הנודע מרטין בובר, ספרה של לימור שריר בולט בייחודו. בספר זה מתארת לימור שריר מחדש את דמותו של בובר, חייו ומשפחתו מנקודת מבטה של נכדתו פרופ' יהודית בובר אגסי שגדלה בביתו של הוגה הדעות הנודע משחר ילדותה.

הספר מושתת על שיחות המתנהלות בין נכדתו של מרטין בובר ללימור שריר במהלכן נחשף סיפור חיים מיוחד. יהודית בובר אגסי בתם של רפאל בובר ומרגרט בובר נוימן, נולדה בביתם של הורי אביה מרטין בובר ופאולה וינקלר-בובר בהפנהיים שבגרמניה. בביתם גדלה והתחנכה יחד עם אחותה ברברה לאחר גירושי הוריה, עם סבה וסבתה עלתה מגרמניה הנאצית לארץ ישראל בשנת 1938 ועמם חיה בירושלים עד נישואיה.

שיחותיה של יהודית בובר עם לימור שריר, הן עדות ממקור ראשון על חיי משפחת בובר, דמותו של הוגה הדעות, נשות המשפחה, חבריו ואמונותיו על-רקע אזכור המאורעות ההיסטוריים שהטביעו את חותמם על גורל אירופה וארץ ישראל בין השנים 1878 עד 1965 שנות חייו של מרטין בובר.

כתיבתה של לימור שריר מעידה על הזדהות רבה עם גיבורי ספרה. היא מציינת בעצמה ש"פעמים רבות מצאתי את עצמי מהרהרת בהם ביני לביני, מדמיינת איך נראו, משוחחת עמם בהזיותי, מתווכחת עמם על השקפותיהם ועל התיאוריות שצידדו בהן - בעודי מתעכבת עמם על פכים קטנים ועל פרטים משפחתיים-אישיים, ובהם המרת הדת ומרד מתמיד... יהודית התייחסה אליהם בטבעיות ונקבה בשמותיהם הפרטיים: שלמה ואדלה, קרל ואלזה, רפאל ומרגרט, אווה ולודוויג, מרטין ופאולה; היא לא רמזה אף לרגע כי מדובר באישים יוצאי דופן, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו וכולם יחד מעמידים תצרף היסטורי מרתק".

בפתח הספר מוצגת משפחת בובר לדורותיה. סבו של מרטין בובר שלמה בובר היה דמות ידועה בקרב יהודי גליציה. ר' שלמה בובר תושב לבוב היה תלמיד חכם, נצר למשפחת רבנים, חוקר ומהדיר מדרשים וחבר בנשיאות הקהילה היהודית בלבוב במשך שנים רבות. לצד מפעלו הנודע בחקר המדרש שהיה מקובל על תלמידי חכמים ועל אנשי חכמת ישראל גם יחד, שימש כחבר מועצת המנהלים של הבנק האוסטרו-הונגרי ויו"ר לשכת המסחר של גליציה. כהוקרה על פועלו בתחום הכלכלי העניק לו הקיסר פרנץ יוזף את התואר "יועץ הקיסר". בעקבות גירושי הוריו גדל מרטין בובר בבית סבו וסבתו עד גיל ארבע עשרה, עת שב לבית אביו בוינה. אביו של מרטין- קרל בובר שהיה אגרונום במקצועו והתעניין במדע ובתורת האבולוציה של דארווין, השקיע את רוב מרצו בחקלאות ובעסקים. הוא נודע בעושרו הרב והיו בבעלותו אחוזות, אורוות סוסים ותחנת רכבת פרטית. חייו של מרטין בובר עוצבו בין בית סבו וסבתו בלבוב לבין בית אביו בוינה.

פרקו השני של הספר מתמקד בילדותה של יהודית בובר-אגסי בהפנהיים עיירה קטנה וציורית השוכנת בדרום מדינת הסן שבגרמניה בה חיו מרטין בובר ורעייתו - בתקופה שלפני עליית הנאצים ולאחריה. פרק ייחודי זה הוא למעשה עדות אישית של יהודית בובר על בית סבה וסבתה בגרמניה. הוא כולל תיאור מפורט של נוהל חייה של משפחת בובר, תפקודם של מרטין ופאולה שהיוו בעצם הורים לכל דבר ועניין ליהודית ולאחותה, דרך החינוך בבית ובמערכת החינוך הציבורית שפעלה בהפנהיים, כשבמרכזו תיאור איפוקו של מרטין בובר גם ביחסו אל יהודית וברברה. איפוק מפורסם זה לא עולה בקנה אחד עם תביעותיה של הפילוסופיה הדיאלוגית שפיתח בובר באותן שנים. עדותה האישית של יהודית בובר בהקשר זה מעידה יותר מכל על כך שכנראה רעיונות גדולים כמו המחשבה הדיאלוגית הבובריאנית משקפים את משאלות לבו של היוצר יותר מאשר את יכולתו ליישמה בחייו היומיומיים.

בפרק השלישי מתוארת עלייתה של משפחת בובר לישראל המנדטורית ב-1938 ומגוריהם עד מלחמת העצמאות בבית משפחת דג'אני בשכונה הירושלמית הערבית אבו טור. משפחת דג'אני מן המשפחות הערביות המוסלמיות המיוחסות ביותר בירושלים נודעה באהדתם של בניה המשכילים ליהודים, ובהתנגדות שהובילו בני המשפחה להנהגתו של המופתי חג' אמין אל חוסייני. הסיפור המרתק של קורות משפחת בובר בירושלים שזור בסיפורים על חברותה של יהודית בתנועות הנוער "השומר הצעיר", לימודיה בתיכון ליד האוניברסיטה, חוויות ההכשרה הקיבוצית בתקופת המנדט הבריטי וההפגנות נגד הספר הלבן ולבסוף מלחמת השחרור והמצור על ירושלים שבעקבותיהם אולצה משפחת בובר לעזוב את אבו טור ולעבור לטלביה השכונה הערבית היוקרתית הצמודה לרחביה שנותרה בצד המערבי של העיר. עניין מיוחד מעוררים דבריה של יהודית בובר על לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים כנכדתו של מרטין בובר שותפו של חיים ויצמן ברעיון הקמת האוניברסיטה. גם מעדותה עולה שלמרות מעמדו הרם של בובר כפילוסוף וחוקר יהדות בעל מעמד בינלאומי, הוא לא היה מקובל על חלק מחברי הסגל הבכיר שהתנגדו למינויו כמרצה במכון למדעי היהדות ולפיכך הסכימו בלית ברירה שיעמוד בראש חוג חדש לסוציולוגיה.

לימור שריר סוקרת בפרק הרביעי את תפקידו הנרחב של בובר בתחיית התודעה היהודית בקרב יהודים דוברי גרמנית הודות לתרגומיו ועיבודיו לסיפורים חסידיים והודות למפעל תרגום התנ"ך לגרמנית שנעשה בשותפות עם פרנץ רוזנצווייג. היא דנה עם יהודית בובר בספרו של בובר גוג ומגוג - הרומן שסיים בירושלים במהלך מלחמת העולם השנייה ובו שרטט את עולמה של החסידות בזמן מלחמות נפוליון כשבמוקדו הויכוח בין החוזה מלובלין והיהודי הקדוש על טיבה של הגאולה. בפרק זה דנות השתיים בגישותיו של בובר למגוון נושאים: יהדות, ציונות, הספרות היהודית והיידית והאמנות היהודית. לשיטתו בעזרתה של אמנות זו מגלים את ארץ ישראל. בובר, נזכרת נכדתו, שאל: "אצל כמה יהודים פלשתינה חיה בנשמה?.. אלה אשר עיניהם מלאות במולדת עד אשר החיזיון הזה יעשה מציאותי עבורם...עלינו לנסוע לשם לא רק כדי להכיר את המולדת ואת האנשים, אלא כדי ליצור את פלשתינה שלנו, פלשתינה של נשמתנו. זה דבר שרק מעטים מסוגלים לעשות". בפרק זה סוקרת לימור שריר את ניסיונותיו של בובר ליצור דו-קיום בין תושביה היהודים של ארץ ישראל לתושביה הערבים, את רעיון המדינה הדו-לאומית ופעילותו בתנועת ברית שלום שנמנה עם מייסדיה. היא דנה בעמדותיו הייחודיות בסוגיות הפסיכולוגיה והפסיכותראפיה, ובהן ויכוחיו עם קרל יונג והתנגדותו לדעותיו של פרויד, קרבתו לסוציאליזם האוטופי ושלילתו את הקומוניזם, יחסו לרעיון הקיבוץ אותו הגדיר בספרו "נתיבות האוטופיה" "כניסוי שעוד לא נכשל", ותפקידה של האישה בחברה. יהודית בובר מתארת בפרק זה מנקודת מבטה את יחסיו של בובר עם תלמידיו ועם קשת רחבה של אישים ועומדת במיוחד על יחסיו המורכבים עם תאודור הרצל, יריבותו עם זיגמונד פרויד והפניית העורף הנודעת של גרשם שלום בשנות חייו האחרונות של בובר.

"תלמידיו מכל התקופות היו שבים לבקרו, ובהם ארנסט סימון, הוגו ברגמן, גרשם שלום, זלמן שוקן, מוריס שפיצר, אליהו רפופורט ועוד רבים אחרים. עם ידידיו נמנו גם ציונים כמו מקס נורדאו, מקס ברוד, ליאו בק, גוסטב לנדאואר, חיים ויצמן, הנס קון, ואחרים. הוא התכתב עם פרנץ קפקא, סטפן צווייג, ארנולד צווייג, הוגו פון הופמנסתאל, פרנץ ורפל, הרמן הסה, הנס טריב, אלברט איינשטיין, אלברט שוויצר, גאורג זימל, פרנץ אופנהיימר, קרל יונג, אלזה לסקר-שילר וקרל וולפסקל, ובמיוחד עם ידידו הקרוב פרנץ רוזנצוויג שעימו תרגם את התנ"ך לגרמנית".

לפמיניזם היה משקל גדול בעבודתה המחקרית של יהודית בובר-אגסי כסוציולוגית שהתמקדה בתחום מעמד האישה ולפיכך הפרק החמישי החושף את מקורותיו של פמיניזם זה משמש גם כן עדות אישית יוצאת דופן. הנשים במשפחת בובר "היו יצירתיות, מרדניות ומשכילות עוד בתקופה שנשים במרכז אירופה לא היו אמורות לעסוק בכך. אם סבתה של יהודית, סבתה - רעיתו של בובר- פאולה וינקלר בובר וגם אימה היו סופרות. סבתו של בובר, אדלה, עסקה בסתר בכתיבה במחצית השניה של המאה התשע עשרה, והתעניינה בספרות יפה ובספרות משכילית עוד בנעוריה. היא נהגה לכתוב ביומנה רשמים מיצירותיהם של יוהן גתה ושל פרידריך שילר".

סיפורה האישי של אימה של יהודית - מרגרט נוימן- בובר שקשריהן התחדשו לאחר מלחמת העולם השנייה מאלף וחשוב בזכות עצמו. נוימן-בובר שנישאה לאחר גירושיה לפעיל במפלגה הקומוניסטית הגיעה עם בעלה בשנות השלושים לברית המועצות שם הוצא בעלה להורג על-ידי אנשיו של סטאלין והיא נכלאה בגולאג הסובייטי בקארגנדה שבדרום סיביר למשך חמש שנים. הרוסים העבירו אותה לידי הגרמנים במסגרת חילופי שבויים במהלך המלחמה והשלטונות הנאציים כלאו אותה במשך שנתיים במחנה הריכוז לנשים רוונסבריק. כמי ששרדה הן את התופת הסטליניסטי והן את זה של היטלר, כתבה מרגרט בובר נוימן בספרה שהתפרסם בעולם בכותרת: "תחת שני דיקטאטורים" על אודות אכזריותם הזהה של שני הצדדים, על התפכחותה מהקומוניזם ושנאתה לנאציזם.

הפרק החותם את הספר מתמקד בהשקפותיה וחייה של יהודית בובר-אגסי על בסיס שיחותיה עם לימור שריר. השתיים משוחחות על השקפותיה של פרופ' בובר-אגסי על פמיניזם בכלל ומחקריה בתחום מעמד האישה בפרט ועל ספרה האנגלי אודות המבנה הארגוני והחברתי במחנה הריכוז לנשים רוונסבריק שייצא לאור בעברית בקרוב. בובר-אגסי מספרת על התפכחותה מהחלום הסוציאליסטי, על הגלובליזציה ויחסי יהודים וערבים בארץ בהשוואה לגישותיו של סבה, מרטין בובר, על משפחתה, נישואיה עם הפילוסוף הנודע יוסף אגסי, על הטרגדיות המשפחתיות הקשורות בילדיה, על יחסה לאמונה באלוהים, לדת ולמוות.

ביוגרפיות רבות נכתבו על מרטין בובר בשפות שונות אולם ספרה של לימור שריר "מרטין בובר מבט מקרוב" הנכתב מנקודת מבטה של נכדתו שגדלה כבת בביתו במשך שנים רבות שונה כמובן. זהו סיפור מרתק שבמרכזו שתי דמויות מרכזיות הסב מרטין בובר והנכדה יהודית בובר-אגסי. אין זה סיפור ביוגרפי רגיל. לכאורה זהו סיפור אישי על משפחה יהודית נודעת וחשובה במרחב דובר הגרמנית של סוף המאה התשע עשרה והמחצית הראשונה של המאה העשרים אולם למעשה זהו גם סיפורה של תקופה. ספר חובק עולם שדן לא רק בנבכי משפחת בובר לדורותיה אלא גם בנושאים שונים הנוגעים בליבת הקיום היהודי והאנושי.

שיחותיה של לימור שריר עם פרופ' בובר-אגסי כוללות מידע רב על התקופה והמשפחה ושילוב זה חושף היבטים שטרם סופרו על הוגה הדעות הגדול מרטין בובר ומשפחתו המקנים לספר את ייחודו.


פרופ' רון מרגולין הוא פרופסור להגות יהודית מודרנית באוניברסיטת תל אביב, עמית בכיר במכון שלום הרטמן בירושלים וראש תוכנית "אופקים" באוניברסיטת תל אביב להכשרת סטודנטים מצטיינים להוראת פילוסופיה יהודית בבתי הספר התיכוניים.
תאריך:  07/10/2011   |   עודכן:  07/10/2011
רון מרגולין

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
מרטין בובר: מבט מקרוב - שיחות עם יהודית בובר-אגסי
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
אני מבקש להדגיש כי אני שולל את לקיחת הענישה ופעולות הרתעה בידי אזרחים מבחינת החוק והסדר, אך הסיבה העיקרית והחשובה היא פרקטית, כי פעולות אלו אינן מועילות אלא רק גורמות נזק תדמיתי ופוגעות אנושות במטרה שבשמה ולמענה הן נעשות. כשנפרץ הפרץ והותר הרסן השיטה גולשת בכוח הגרביטציה לכתובות ומחוזות שהפגיעה בהם מערערת את יסודות קיומנו כמדינה, כעם וכחברה. נכון שלא לערך המוסף הזה נולד תג המחיר, אך הוא בהכרח יגיע לשם וכבר התחיל בצה"ל, והשבוע נחצו הקווים תרתי משמע והוצת מסגד בכפר הבדואי טובא-זנגריה בגליל, באזור ראש פינה. נכון לעכשיו אין פרסומים מדוע נבחר הכפר הזה, מהיכן באו המציתים - מהאזור או מיש"ע. ההערכה הבלתי מחייבת שלי היא כי אם ההצתה הייתה על-רקע של תג מחיר הכפר נבחר דווקא על-רקע ריבוי תושביו המשרתים בכוחות הביטחון, במשטרה ובמג",ב כוחות שמבצעים בפועל את ההרס והחורבן ביהודה ושומרון - מיגרון כדוגמא. זאת כמובן אם יש בכלל עדיין היגיון וקשר בין האירועים לבין תג המחיר.
07/10/2011  |  יוסי שחר  |  מאמרים
היה מדהים לראות את המבוכה וחוסר האונים של חברי הכנסת שלקחו חלק בפאנלים בערוצי הטלוויזיה השונים במהלך המחאה החברתית. הם והמוחים דיברו בשתי שפות, שני עולמות מקבילים, שלא נפגשים. נראה שהמחאה אכן שינתה את התודעה, השפה והמציאות, בהיקפים עצומים, שהוציאו למעשה, "אל מחוץ לגדר", בין לילה, את המערכת הפוליטית והמפלגתית.
07/10/2011  |  עדי שטרנברג  |  מאמרים
מדינת ישראל חייבת הוקרה ותודה רבה לד"ר אחמד טיבי, האינטלקטואל הפלשתיני שאינו חושש להציב בפני העולם את האמת של בני עמו באופן הברור ביותר, כדי שלאיש לא תהיה טעות בפתרון התעלומה: למה, בעצם מייחלים הפלשתינים ובמה הם מאמינים. את האמת הזו בחר ד"ר טיבי לפרוס בפני הישראלים המשתאים דווקא בראיון שהעניק למעריב בערב יום הכיפורים, אולי כדי שנוכל לסלוח לו לפני היום הנורא.
07/10/2011  |  עמי דור-און  |  מאמרים

07/10/2011  |  דן אלון  |  מאמרים
צלילי המזרח



בלוגרים נוספים ברשת 
המיועד
17/10/2017  |  05:00  |  אפי טריגר
להסתובב באילת בבין הזמנים לא מפריע לרבנים רק כינוס של שירה חסידית
17/10/2017  |  00:02  |  חיים שאולזון   |   noreply@blogger.com
ה'זיץ' בירושלים סטירת לחי מצלצלת לאותם טפשים
16/10/2017  |  23:59  |  חיים שאולזון   |   noreply@blogger.com

איתמר לוין
מירב ארד
יפעת גדות
פורומים
היסטוריה
ספרות
ספרים
כתבות מקודמות
אתר ריזורט
צימר יוקרתי לך ולאשתך
אלכס לוי
לאודר: פתרון "שתי מדינות" - בהישג יד
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט