גלעד שליט הוא הילד של כולנו. פניו הצעירות, הנאות, ניבטו אלינו מכל עבר - ולא היה אפילו אחד, כך נדמה לי, שנשאר אדיש כלפיהן. אף לא היה אחד, אני משער, שלא רצה בשובו של הילד המתוק הזה הביתה. הוויכוח היה, ונותר, עד לשעות האלה, 'המחיר'. קצת קשה אומנם לדבר על מחיר כשמדברים על חייל - אבל בכל זאת. החוששים דיברו על התגברות הטרור עם שובם של כמה מן הרוצחים לרחובותינו בעוד שאחרים דברו על 'בכל מחיר'.
בנימין נתניהו הכריע - ואני מקווה שהוא הכריע לטובה; אינני יודע כמה רוצחים הוא מתיר כעת מבית האסורים, אבל לפחות כעת ייפסק השימוש הציני שעשו בתמונתו של גלעד שליט ובמצוקתה האמיתית של משפחתו ארגוני שמאל שונים, ארכי-רדיקאליים, בעיקרם, שביקשו לנגח את ה
ממשלה ולהציגה כמי שדמו של חייל לא נחשב בעיניה תוך שהם נושאים את שם הביטחון לשווא. אני אפילו בטוח שחלק מן המוחים ינסו לנכס לעצמם, ולזכות מחאתם, את 'כניעתה' של הממשלה - ואת שחרורו של גלעד שליט. אז מה? לא אהבתי אותם בחודשי הקיץ - ואני בוודאי לא אוהב אותם עתה יותר.
ואני אומר, כמי שנמנה על מחנה אוהביה של ארץ ישראל - וכמי שמתנגד נחרצות לפתרון המדיני המתבשל והולך - שלא הייתה לנו, לממשלה, לעם ישראל, כל ברירה. מצוות פדיון שבויים היא מצווה שאין בילתה. היא מצווה שיש לקיים אותה גם אם מחיר הדמים שהיא תגבה יהיה איום ונורא - ואני יודע שכך יהיה. אנשים ימותו בפיגועי טרור - אבל איזו ברירה יש לנו? להניח לגלעד שליט למות בכלא?.
לא מרואן ברגותי ולא כל שאר החלאות שיושבים כעת על המזוודות בבתי הכלא הישראלים, כל אלה שדם תמימים על-ידיהם, לא שווים את האבל הנורא שהיה נופל עלינו אם, חלילה, גלעד שליט לא היה חוזר משביו. הטראומה של רון ארד צרובה, עדיין, עמוק-עמוק בבשרנו, כמו גם זו הקשורה באלי כהן הי"ד שנתלה בחוצות דמשק בגלל , אולי, רשלנות, אן זחיחות-יתר.
כולנו מחנכים את ילדינו לאהבת הארץ הזאת. זאת הארץ שאליה ערגו דורות של יהודים. זאת הארץ שאם הייתה מוקמת בה מדינה עשר שנים בלבד לפני שהוכרז על הקמתה בידי דויד בן-גוריון ב - 1948 מיליוני יהודים היו ניצלים מן התופת הנאצית.
אין לנו ארץ אחרת - ולכן מוטלת עלינו חובה ענקית לשמור עליה מכל משמר. גם במחיר הקרבת בנינו ובנותינו על מזבח ההגנה עליה.
אבל בדבר אחד עלינו להיזהר: שלא להראות לאומות העולם שנפשנו גסה אפילו בגורלו של נער עברי אחד. וגם אם הערבים רוצים תמורתו אלף נפשות, אין להירתע. עם הרוצחים שישוחררו נבוא חשבון כך או אחרת. נרדוף אותם גם לאחר שהם ישוחררו לבתיהם. כל תזוזה שלהם תתועד - ואני סמוך ובטוח שלפחות חלקם לא יצטרפו אל בוראם בדרך הרגילה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
