בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
|
בית הנשיא בירושלים [צילום: AP]
|
|
שמעון פרס, הנשיא המנותק [פלאש 90]
|
|
לפרשת נוח: תיבת נוח המודרנית
|
בבית השרד האטום והמנותק, שברחוב הנשיא בבירה, מתנהלים כבימי תיבת נוח: לא שומעים ולא רואים, ומגדירים את אבו מאזן, מגדולי אויבינו, רודף שלום
מי שחשב שתיבתו של נוח, שעל אודותיה נקרא בשבת הקרובה בבתי הכנסת, כבר אבדה לעולמים במרוצת אלפי השנים שחלפו מאז נחה על הרי אררט, מוצא עצמו טועה. תיבת נוח, אטומה מן המציאות ומן העובדות, נחתה, מסתבר, ברחוב הנשיא בירושלים. שם, בבית בודד ומטופח הנושא את מספר 3 (למעוניינים, מיקוד 92188), הידוע גם כבית הנשיא, נחה תיבת נוח המודרנית – אטומה לחלוטין ומנותקת לגמרי מן המציאות. רק שבתיבה שברחוב הנשיא יושב אדם שראוי אולי לתארים רבים, רק לא לתואר תמים. תמים הוא לא. האיש שמחמת חלישות דעת הביא עלינו את הסכם אוסלו האסוני, תוך התמכרות לחזון עיוועים סהרורי בנוסח 'מזרח תיכון חדש', ממשיך לעצום עיניים מול המציאות, והשבוע הוא השמיע – לא יאומן! – באוזני משלחת כלשהי מחו"ל, את הפנינים הדמיוניות הללו: "ההנהגה הפלשתינית בראשות אבו מאזן וסלאם פיאד [היא] מקצועית, רצינית ורוצה שלום. יש להמשיך במשא-ומתן עם אבו מאזן המייצג כוחות מתונים". כך בדיוק (על-פי חדשות קול ישראל, 25.10.11). לא נגענו. פרס הבלתי נלאה עדיין מאמין בזה. אבל לאזרח מן השורה שרגליו נטועות במציאות, קשה להאמין שדברים כה הזויים יצאו מפיו של לא אחר מאשר נשיא מדינת ישראל – אותה מדינה שאבו מאזן וחבריו מן החמאס מבקשים להכחיד, הראשון באמצעות תרגילים מדיניים נכלוליים, וחבריו מן החמאס בכוח החרב ובסיסמת 'אידבח אל יאהוד'. ספק אם אפילו ההנהגה המצרית או מלך ירדן, שיש להם הבנה כלשהי בהתנהלות האש"פיסטית, היו מעניקים תעודת כשרות למהדרין ונקיון כפיים שכזה לאבו מאזן, לאחר המרורים ששבעו מידיו ומידי קודמו הארכי-מחבל ערפאת.
|
|
הציונים, הם-הם, על-פי מכחיש השואה, אשמים בטבח הנורא ביותר בהיסטוריה של בני עמם-הם. זוהי, מר פרס, דמותו של האיש, שמבעד למשקפיך נראה מקצועי, רציני, מתון, רוצה שלום | |
|
|
|
לשירותך, מר פרס, הנה ביוגרפיה ממש מקוצרת של רודף השלום הרציני לשיטתך, מחמוד עבאס. האיש שנולד בצפת, ברח ממנה לסוריה בהיותו בן 13 (ב-1948) לאחר שמנהיגיו הפלשתינאצים הבטיחו לו ולקהילתו בצפת כי ישובו אליה תוך ימים אחדים, לאחר שיושלם חיסול היהודים ורכושם יחולק בין ערביי העיר. בתחילת שנות ה-60 היה עם ערפאת ממייסדי הפת'ח, ומאוחר יותר הקים את ארגון "ספטמבר השחור" ושימש שר האוצר של הארגון. אבו דאוד, ראש "ספטמבר השחור" ומתכנן טבח הספורטאים במינכן, העיד כי אבו מאזן דאג למימון ההכנות לטבח. אותו מנהיג פלשתיני נאלח, העונה לשם אבו מאזן, זכה ב-1982, בתום לימודיו באוניברסיטת פטריס לומומבה הקומוניסטית במוסקבה, בתואר דוקטור על עבודת הדיסרטציה שלו: 'הקשרים בין הנאציזם לציונות בשנים 1933-45'. מאוחר יותר חזר על התזה שלו בספרו "הקשרים הסודיים בין הנאצים לתנועה הציונית". בשתי העבודות הללו טען מכחיש השואה המדופלם, שלא רק שבשואה נספו 'רק' 850,000 אלף יהודים, אלא גם שהיהודים אנשי התנועה הציונית היו שותפים לפשע הגדול בהיסטוריה: - "לאמת על פשעי הנאצים אספקט נוסף... – התנועה הציונית...; הציונות נהגה ההפך ממה שניתן היה לצפות: היא עיכבה מידע בנוגע לגורלם המר של יהודי אירופה... והובילה מסע הכפשה נגד היהדות שתחת המשטר הנאצי, כדי לעורר שנאת הממשלות כלפיה, להאיץ את הנקמה נגדן ולהרחיב את מימדי ההשמדה ההמונית".
בכך הפך אבו מאזן לא רק למכחיש השואה אלא גם למצדיק פשעי המלחמה הנאציים נגד העם היהודי. לא הנאצים אשמים כל-כך. הציונים, הם-הם, על-פי מכחיש השואה, אשמים בטבח הנורא ביותר בהיסטוריה של בני עמם-הם. זוהי, מר פרס, דמותו של האיש, שמבעד למשקפיך נראה מקצועי, רציני, מתון, רוצה שלום. הגיעה העת להכיר במציאות ובעובדה שהאיש הזה אינו אלא מכחיש שואה נאלח, ניאו נאצי, שקרן מדופלם, שבורח מן השלום כל אימת שהוא מגיע לקרבתו, ושהתואר האחרון שניתן להצמיד לו הוא רודף שלום. כן, כן, מר פרס, אני מעריך שתשובתך לכל הנאמר כאן תהיה: אז מה אתה מציע? והתשובה פשוטה כביצת קולומבוס: לא לכל בעיה מוכרח להיות פתרון, כאן ועכשיו. יש בעיות שאינן פתירות כאן ועכשיו. וכשאין עם מי לדבר, פשוט לא מדברים. זה עדיף על פני הפיכת בן-בליעל נקלה לצדיק תמים.
|
|
אבו מאזן. אדם רציני?! [צילום: AP]
|
|
|
אומנם כן, שכחת מר פרס מהלכים נוספים של אבו מאזן, שמעידים שהדוקטור להכחשת השואה אינו יכול להשתנות בגיל 76, ושהוא ממשיך בסרבנותו העיקשת בשיטת 'הכל או לא כלום': אפילו בספטמבר השנה, הוא סירב להתיישב לשולחן הדיונים לפי מתווה 'הרביעייה' וגם לא לפי הנוסחה האמריקנית, כשם שסירב (צריך לומר: לשמחתנו, בבחינת 'ויכבד ה' את לב פרעה') לכל ההצעות שהעלו בפניו מנהיגים ישראלים קודמים: אולמרט-לבני ו אהוד ברק, בתקופת כהונתם, לקבל לידיו כמעט 100% משטחי יו"ש (כולל חילופי שטחים כמידת גודלם של גושי ההתיישבות), לרבות חלוקת ירושלים. אפילו ממסמך הבנות שחיבר עם יוסי ביילין ('הבנות אבו מאזן-ביילין', אוקטובר 1995) שעל-פיו ייקרא כפר אבו-דיס ירושלים וישמש בירת פלשתין, ושדגל פלשתיני יונף על הר הבית, העדיף אבו מאזן לברוח ברגע האחרון, רק משום שלא ענה על ציפיותיו לקבל 'הכל'. האיש שתובע כתנאי מוקדם לחידוש השיחות, להקפיא שוב את הבנייה ביו"ש (למרות שהוא עצמו לא נקף אצבע במהלך עשרת חודשי ההקפאה שסחט מנתניהו), ועכשיו דוחה את הרמזים מכיוון לשכת נתניהו על נכונות להקפיא 'רק' את הבנייה הממשלתית ביו"ש - הוא זה הנתפש בעיניך אדם רציני שרוצה שלום עם היהודים, כלשונך המתעתעת, מר פרס? הגיע הזמן להתעורר, אדוני הנשיא, לנפץ את חומותיה האטומות של תיבת נוח המודרנית שבבית הנשיא 3, ולנחות על קרקע המציאות.
|
|
האיש הנכלולי הזה, מר פרס, באמת רוצה שלום? – עם רשימת הלאווים מעוררת הצמרמורת שלו: לא למדינה יהודית, לא למחיקת זכות השיבה, לא לסופיות הסכסוך? עד כדי כך ניתן, מר פרס, להסתגר בתיבת נוח האטומה שבנית לעצמך ברחוב הנשיא 3 ולהתמכר בתוכה להזיות דמיוניות מן הסוג האובדני? | |
|
|
|
אבל להם בכל זאת מותר מה שאסור לנשיא המדינה היהודית היחידה בעולם, שאבו מאזן מסרב להכיר במעמדה כמדינת לאום של העם היהודי; ושלתוכה מתעקש אבו מאזן להחדיר מיליוני פליטים על-מנת שיקעקעו אותה ואת יהדותה מבפנים; ושלמרות נכונותה לסגת לגבולות אושוויץ של 67' מכריז הפרטנר שלה, מנהיג אש"ף (הארגון לשחרור פלשתין מן העם היהודי), שגם נסיגה כזו לא תביא עימה את קץ הסכסוך; ושאפילו אינו מוכן להסתפק בגבולות החלוקה האומללים של 1947 (כשדיבר באו"ם על "63 שנות כיבוש ישראלי"); ושבכלל טוען בעזות מצח כי אין בכלל עם ו/או לאום יהודי כי אם רק דת יהודית. האיש הנכלולי הזה, מר פרס, באמת רוצה שלום? – עם רשימת הלאווים מעוררת הצמרמורת שלו: לא למדינה יהודית, לא למחיקת זכות השיבה, לא לסופיות הסכסוך? עד כדי כך ניתן, מר פרס, להסתגר בתיבת נוח האטומה שבנית לעצמך ברחוב הנשיא 3 ולהתמכר בתוכה להזיות דמיוניות מן הסוג האובדני? הרי רק לפני חודש בדיוק גינתה ההנהגה הישראלית, כולל אישים הידועים במתינותם, וכן אקדמאים ידועי-שם מן האגף השמאלני (המתון) של המפה הפוליטית, את אבו מאזן על התעקשותו ללכת לאו"ם, ולבקש בהפגנתיות מתריסה, הכרה במדינה פלשתינית וירטואלית, תוך התעלמות מן הסיכונים שיש בצעד זה לעצם תהליך השלום (שאבו מאזן 'דבק' בו, על-פי גירסת פרס). אתה, כבוד הנשיא, לא היית כאן בסביבה אך לפני חודש? לא שמעת ולא הבנת ולא ראית כלום? כבר הספקת לשכוח, מר פרס, את סטירות הלחי המהדהדות שחלק לנו אבו מאזן בנאומו ההזוי בעצרת האו"ם, כאשר ציין ברוב חוצפתו ואיוולתו כי פלשתינה קדושה למוסלמים ולנוצרים, אבל שכח להזכיר את היהודים ברשימת הדתות שהארץ הזו קדושה להם? נעלם ממך שהאיש רודף השלום שלך כיזב באוזני כל העולם באותו נאום סהרורי כששיקר במצח נחושה וטען שישראל חופרת תחת מסגד אל-אקצה כדי לקעקע את יסודותיו? שכחת שהפרטנר שלך קונן בעצרת האו"ם לפני חודש על "63 שנות כיבוש ישראלי", כאילו גם מעלות ונצרת, לוד ורמלה, באר שבע ואשדוד (כולן נכללו בתחומי 'המדינה הערבית' בתוכנית החלוקה שהערבים דחו), הן 'שטח כבוש'? כל זה נשכח ממך תוך חודש אחד בלבד? האם זו בעיה של גיל, או של תרגיל? הרי אפילו אישי אקדמיה בולטים מן השמאל המתון המקובלים עליך, דוגמת פרופ' שלמה אבינרי, מפא"יניק אמיתי, הגדיר את נאומו באו"ם של אבו מאזן כדברי בלע (הארץ, 5.10.11), וציין כי לא במקרה העלה אבו מאזן על נס בנאומו באו"ם את מורו ורבו ערפאת.
|
|
תאריך:
|
26/10/2011
|
|
|
עודכן:
|
26/10/2011
|
|
מנחם רהט
|
לפרשת נוח: תיבת נוח המודרנית
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
tאיציק
|
26/10/11 15:53
|
|
פרשת הרב אלון פגעה ברבים בתוך הציונות הדתית. אמת זו נכונה הן לגבי מחנה נאמני הרב והן לגבי מחנה מתנגדיו. ולכן, בדיעבד נראה כי התנהלותו של פורום 'תקנה' בפרשה הייתה שגויה. לפחות במבחן התוצאה. כמובן שהצורך לחקור בצורה דיסקרטית מחנכים ואנשי ציבור שיש נגדם טענות על כישלון מוסרי - הוא אמיתי ומחויב המציאות. אולם כאשר שני הצדדים מתבצרים בעמדתם ואף משתמשים לשם כך בכלי התקשורת, נראה כי הנזק גדול בהרבה מהתועלת. שהרי המאבק המכוער שהתפתח סביב פרשת הרב אלון, יצר מציאות בה האמון של כולנו נחלש לא בצד המואשם בפרשה, אלא גם בחברי הפורום שמלכתחילה הרי התכוונו להגן על כולנו מפניו. מה שקרה זה חשש לחילול ה' וגרימת נזק גדול לציבור הדתי, כולל חרושת שמועות והאשמות שמלווה את הציונות הדתית כצל כבד בשנתיים האחרונות.
|
|
|
חופשת החגים מעבר לים הותירה לא מעט תיירים ישראלים בפני שוקת שבורה, כשנגרם להם נזק כספי לא מבוטל ולאו-דווקא בעטיין של הוצאות הטיול. מסתבר שהם נפלו קורבן לרשתות של נוכלים וזייפנים בינלאומיים, שהתנכלו לחשבונות האשראי שלהם.
|
|
|
בימים אלו, של חגיגות שחרור גלעד שליט - חגיגות שלפני הסערה שתפרוץ, חלילה, משהרוצחים ששוחררו ישתלבו שוב במנגנוני הטרור - הנה גלעד אחר, גלעד שרון, פצה לפתע פיו ובישר לאומה, בספר שכתב ובכלי התקשורת, כי הוא האיש שהציע לאביו את אותה "הינתקות" מגוש קטיף (זוכרים? עדיין לחלק מהמפונים אין בית). יפה. מה טעם נזכר להודיענו? האם הוא חש צורך להתחזק באותה מפלגת פליטים, קדימה?
|
|
|
אין רגע דל, או סקנדל, או פסטיבל. מילים משיר ששרה לפני שנים רבקה מיכאלי. נכון לימים אלו הסקנדל הפך לפסטיבל. זה כמה שנים מתנהל סביב שחרורו של גלעד שליט קמפיין מתוזמן, מתוכנן ומובל על-ידי אנשי פרסום ויועצי דעת קהל עם הרבה כסף, כשרובה של התקשורת האלקטרונית והכתובה משמשת הכלי הביצועי של שטיפת-המוח. תוך עיוות מושגים של מוסר, צדק ואחריות, תוך טשטוש והתעלמות מאחד הפרמטרים הקובעים בחייו של כל יחיד, קל וחומר של ציבור, ודאי ובוודאי של נבחרי ציבור: הניסיון. ניסיון שהצטבר רק תמול-שלשום במושגי זמן של אומה, והוא האדם והדם שעליו כבר נעשה הניסיון שזועק מבתי הקברות וממחלקות השיקום.
|
|
|
|
|
|
|