450 מחבלים שחררנו תמורת
גלעד שליט. עוד 550 נשחרר בקרוב "תמורת"... אבו-מאזן. הכיצד? בגלל התנדבותו של ראש הממשלה הקודם,
אהוד אולמרט, לשקם כך את מעמדו של שליט רמאללה, שהיה עתיד להתערער אחרי שחרור צמרת רוצחי החמאס. אולמרט אפילו הקפיד להבטיח לפת"ח יתרון של 100 מחבלים, וכך הושג המספר הדמיוני של 1,000 מחבלים תמורת חייל ישראלי אחד.
לכאורה, מעורר המעשה הזה תמיהה גדולה. הלא גם המצדדים בעסקת שליט לא חלקו על התחזית הקשה, שלפחות חלק של המחבלים המשוחררים עתידים לרצוח שוב, אלא שלדעתם ההכרח להבטיח את חייו של חייל שבוי מכריע את הכף. מה יגידו עכשיו, כשהתמורה היא בסך-הכל ביצור שלטונו של אבו-מאזן? האם גם זה ערך מחלט ונעלה, שלמענו מותר לחשוף מספר בלתי ידוע של בני אדם לסכנות של מוות, פציעה ונכות?
השאלה הזאת עולה היום בחריפות יתר אחרי שורה של מעשי חבלה שביצע אבו מאזן נגד הדיפלומטיה הישראלית, אחרי שהפר את ההסכמים שהוא מחויב להם על-ידי פנייתו העוינת והחד-צדדית לאו"ם, אחרי נאום הסתה רווי שנאה ושקרים שנשא שם ואחרי סימנים ראשונים של אינתיפאדה שלישית, ביוזמתו, שכבר עלתה בחייו של אדם צעיר ובנו התינוק.
ועדיין אין זה הכל. מילא אולמרט, אצלו "בקשיש" של 550 מחבלים היווה לפחות חלק ממשא-ומתן שניהל עם אותו אבו מאזן ומוויתורים מדיניים מפליגים שעשה, אשר הדהימו אפילו את שרת החוץ האמריקנית, כמתועד בספרה החדש. אך מה נאמר על נתניהו , אותו מחרים אבו מאזן כפרטנר למו"מ, בין היתר ע"י דרישתו החצופה להפסיק כל בנייה, אפילו בירושלים, כתנאי לכניסתו לשיחות, וזאת מבלי להסביר מדוע לא העמיד דרישה דומה לאולמרט ולקודמיו?
להעניק ניצחון לפת"ח
על הרקע הזה נדרש נתניהו להכריע בשאלה העקרונית, האם מותר לפגוע בביטחון, במוסר, בשלטון החוק, בהרתעה ולגרום שוב כאב עמוק לקורבנות הטרור - למען דמות, שמדי יום מתגלה יותר ויותר כאויב?
נתניהו וממשלתו יעמדו בקרוב לפני הכרעה קשה נוספת: את מי לשחרר? האם להקטין את האיום הביטחוני על-ידי שחרור עבריינים זוטרים וכאלה שממילא שחרורם קרוב, או שמא להפך - לשחרר דווקא "סמלי טרור", את הרוצחים המתועבים ביותר, הפעם מן הפת"ח, כי רק כך ניתן לשקם את מעמדו של אבו מאזן? שהרי אם ייתן נתניהו לאבו-מאזן "גנבי רכב" בלבד, יאשים אותו מחנה-השלום בהכשלה מכוונת, נוסח ליברמן, של "הפרטנר לשלום". תוצאה עלובה כזאת, יאמרו, בהשוואה ל"הישגים" שהביא החמאס, עלולה לעלות לאבו-מאזן בחייו ולפחות בשלטונו. יוצא, שהניצחון שישראל הנחילה לחמאס ע"י ההרכב הכבד של רשימת משוחרריו, מותיר לה לכאורה רק דרך אחת "להציל את אבו מאזן", והיא - שחרור של מרצחים שמספר הקורבנות שהפילו יעלה אפילו על השיא שהשיגו 450 מרצחי החמאס.
האם נתניהו מסוגל מצפונית לעשות מעשה כזה? ואם כן - מה שמוטל בספק - האם ממשלתו, מפלגתו ודעת הקהל יאפשרו לו זאת?. איך נקלענו למלכוד מיותר שכזה? אולמרט, פוליטיקאי ממולח, איך לא ראה איזו דייסה הוא מאכיל כל מי שיצטרך להרכיב את רשימת משוחררי הפת"ח? ומי שדורש עכשיו מנתניהו לנדב עוד ניצחון על ישראל, הפעם לפת"ח, האם חישב את התוצאות?
במקום מענה לא נותר אלא לצטט ממכתב שכתב אל בנו
אקסל אוקסנסטירנה, קנצלר שוודיה במלחמת 30 השנים (1618-1648), שלאחר מות המלך מצא את עצמו לפתע מנצח על ההוויה הפוליטית של אירופה: "האם אינך יודע, בני, עם כמה מעט חכמה מושלים בעולם?"..
