|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
צדק חברתי יהיה רק בצדק חלוקתי
|
בעיצומה של הסערה החברתית שפוקדת את החברה הישראלית, אין ספק כי יש רק דרך אחת ליצור שוויון בין תושבי המדינה וזאת על-ידי חלוקה צודקת יותר של המשאבים ופיתוח הפריפריה, תוך השוואת התנאים למגורים בפריפריה לתנאים במרכז
|
|
|
|
גבי נעמן, ראש מועצת שלומי [צילום: באדיבות המועצה המקומית שלומי]
|
|
|
|
|
המחאה החברתית שהלכה והתעצמה בקיץ האחרון הבעירה, לפחות לזמן מה, את האש מתחת לכיסאותיהם של נבחרי הציבור. ועדות הוקמו, מסקנות הוסקו (ונדחו) ודיון ציבורי ער החל להתגלגל בשאלת איכות ויוקר המחיה בישראל. בעוד שלאורך שנים רבות ראינו את בכירי האוצר הפורשים מתפקידם, מצרים על כך שלא קידמו השקעות רבות יותר בפריפריה ואז עוזבים לתפקיד בכיר ומתוגמל בחברה פרטית, אולי דווקא כעת, נוכל סוף-סוף לראות תהליך אמיתי של פיתוח בגליל ובנגב, כפתרון למצוקתם של משפחות, זוגות וצעירים רבים.
ניצנים ראשונים כבר נראים בשטח. בעיירה שלומי, לדוגמה, הופקדו באחרונה תוכניות להקמת 3,000 יחידות דיור חדשות. התוכניות הופקדו לאחר שעברו אישור בועדות התכנון והבנייה ועבודות התשתית צפויות להתחיל במהלך 2012. הגליל הירוק והפסטורלי ייתן, לצד דיור מודרני ואיכות חיים גבוהה, גם מקור תעסוקה לבאים באמצעות פיתוח אזורי התעשיה, מתן חינוך ברמה גבוהה, תיירות ותרבות לתושבי האזור.
ועדת טרכטנברג העלתה לתודעה רק את קצה הקרחון של החולי ממנו סובלת החברה הישראלית, אולם המצב אינו אבוד. כעת יש להפוך את גלי המחאה והסיסמאות לפעולה אמיתית במאבק על עתידם של ילדינו וכאחד מראשי הרשויות בפריפריה, בכוונתי לתפוס בשתי ידיים את ההזדמנות שניתנה לנו לשנות. הרכבת עזבה את התחנה וחברי ממשלת ישראל צריכים למצוא את מקומם עליה ולקדם השקעות נרחבות של משאבים לפיתוח הפריפריה, כמוצא אמיתי וראוי למצוקה החברתית. החוכמה היא לא לרדת אל העם רק בתקופת בחירות ופריימריז, או בעת נפילת רקטות, אלא בימי שיגרה ושקט.
ממשלת ישראל ונבחריה צריכים לפעול בהקדם לשיפור תשתיות התחבורה, התעשיה, התעסוקה בפריפריה, לא רק כפתרון חברתי, אלא גם כצורך ביטחוני ממעלה ראשונה. אנו, ביישובים הפרושים בגבולות הארץ, מהווים את חגורת הביטחון של מדינת ישראל וככל שיאוכלסו אזורים אלה ביותר תושבים, תהיה חגורה זו חזקה ועמידה יותר ותמשוך אליה אוכלוסיות חזקות וצומחות יותר. ובינינו, הרי לא באמת ניתן להשוות בין חיי קהילה תוססים בנופי הגליל לפיח המפעלים, עשן ורעש כלי הרכב, הפקקים המתמשכים והבנייה הצפופה שמאפיינים את הכרך התל אביבי.
רוח חדשה נושבת בפריפריה ובמקרה זה אין לי ספק כי מצפון תיפתח הטובה. מבחינתי פתיחת שנה חדשה - תשע"ב עם בשורה לתושבי שלומי ולעם ישראל על הרחבת היישוב היא הגשמת חלום והמשכה של תנופה ששנים רבות נבלמה ועתה הופכת לעובדות בשטח. עבור יזמים ובעלי חברות זו העת לגלות ציונות אמיתית לעלות צפונה עם עסקיהם, ולהפוך את החלום של רבים למציאות עכשווית.
|
| תאריך:
|
07/11/2011
|
|
|
עודכן:
|
07/11/2011
|
|
גבי נעמן
|
|
צדק חברתי יהיה רק בצדק חלוקתי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ניתוק לוד וראשל"צ
|
8/11/11 18:40
|
|
בכירים בעיריית עפולה ובהם ראש העיר, סמנכ"לים, מנהלי אגפים ומנהלי מחלקות, שלא שילמו מיסי חבר לוועד העובדים במשך שנים, קיבלו מהוועד למרות זאת שי לחג ראש השנה - תלושי קנייה בסך 600 שקלים, כמו כל העובדים המשלמים את מיסי הוועד ברציפות.
|
|
|
|
|
המועצה להנצחת זאב ז'בוטינסקי החליטה לקיים דיון שנושאו "שלום עם ביטחון" - "הכתובת הייתה על קיר הברזל!". המאמר "על קיר הברזל" ממצה את תפיסת האב הרוחני של הליכוד על האפשרות להסכם עם הערבים שיכלול שלום וביטחון, יחד עם מאמר שני של ז'בוטינסקי - "המוסר של קיר הברזל". מסתבר כי החלופה שהציע ז'בוטינסקי לפני 80 שנה - מדינה אחת, יהודית ודמוקרטית, לשני העמים - נכונה מאוד ואף ישימה גם לימינו, למרות הרבה מאוד נסיבות שהשתנו.
|
|
|
|
|
שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני, מאוד רצתה להכניס את פרופסור רות גביזון לבית המשפט העליון. אהרן ברק התעטש, לבני נמלטה למקלט, ודרכה של גביזון לעליון נחסמה. שר המשפטים בממשלת אולמרט, פרופסור דניאל פרידמן, ניסה לשנות כמה דברים, והשקיע מאמץ גדול יותר מלבני. הנשיא לשעבר אהרן ברק הגדיר את פעילותו כ"צונאמי שמאיים על הדמוקרטיה" (הארץ, 11.4.08). השופט מישאל חשין היה בהיר יותר: "ביהמ"ש העליון הוא ביתי", כך אמר, "ומי שירים יד על ביתי, אני אגדע אותה". ההתבטאויות החריפות תכליתן העברת מסר: אסור לגעת בנו. אנחנו קדושים.
|
|
|
|
|
תופעת עובדי הקבלן מציגה מציאות כואבת של ציבור רחב שלא נהנה מזכויות בסיסיות, ציבור שסובל מתנאים סוציאליים גרועים, לא מקבל שכר עבור חופשות ונאלץ להשתכר באופן משפיל, שלא לדבר על מכתב פיטורין שמגיע מידי שנה כדי לתרץ אי מתן זכויות בסיסיות.
|
|
|
|
|
ההסתדרות חלבה את העובדים-עבדים המודרניים במשך עשרות שנים, בסכומים של מיליוני שקלים בשנה כדמי חבר. ולפתע, בצעד קפריזי, לכאורה נטול היגיון, אך בעל היגיון כלכלי רב, בתוך עשרה ימים בלבד, הופכים העובדים-עבדים הללו לקרדום לחפור בו. ההסתדרות, כמו הכנסת, נרדמה והתעוררה לפתע למציאות חדשה. הרצחת וגם ירשת?
|
|
|
|
|
