כנס חירום, שמתוכנן להתקיים מחר (יום ב', 21.11.11) בת"א, ביוזמת
רזי ברקאי, אמור לדון במגמה המסתמנת, כביכול, בכנסת לפגוע בחופש העיתונות של התקשורת. כדאי מאוד, שהעיתונאים באמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית, המזילים דמעות תנין, יבדקו היטב את עצמם לפני שהם מאשימים את כל העולם בהתנכלות ל
חופש הביטוי. בדיקה אמיתית שיערכו תביא אותם למסקנה, שאת הביקורת עליהם הם קנו בהתנהגותם הגובלת לעיתים קרובות ביוהרה ושחצנות . ההרגשה המתקבלת אצל אזרחים רבים היא שאנשי התקשורת מאמינים, שנבחרו, לא כדי לדווח על הקורה במדינה ובעולם אלא כדי לנהל ולקבוע על-פי האג'נדה שלהם (השמאלנית בד"כ) את הדברים.
אני מודע לכך שאני מכליל ולכן אומר מראש, שאינני מדבר על כולם ושישנו מיעוט של עיתונאים צנועים ומקצועיים ו...אוביקטיביים, אשר עושים מלאכתם נאמנה ללא יומרות לנהל את המדינה. בניגוד אליהם, הרוב ברצותם מעלים וברצותם מורידים - הכל על-פי השקפתם האישית, קשריהם ויחסם האישי לנשוא הכתבה או הראיון.
להלן מספר דוגמאות:
- הפעילות למען שיחרור גלעד שליט. אמצעי התקשורת ככלל התגייסו להובלת המאבק באופן פעיל, כשהם "שוכחים" בכלל, שתפקידם לדווח על האירועים ועל הדעות השונות בציבור, כולל של אלה שביקרו או התנגדו לתנאי העסקה.
- משה קצב. במשך שנים ידעו רבים מאנשי התקשורת על התנהגותו החריגה בכל הקשור ליחסו לנשים, אולם מנימוקיהם שלהם לא דווחו על כך לציבור עד שלא קמו אותן נשים והתלוננו . הסוף ידוע.
ממלאים פיהם מים
כבר שנים, יודעים בתקשורת ככלל והכתבים הצבאיים במיוחד, את סיפורה של מערכת הלייזר שפיתחה מדינת ישראל בשיתוף עם ממשלת ארה"ב (הסכם פרס - קלינטון) המערכת שנועדה להגן על קריית שמונה, נוסתה בהצלחה מלאה ולמרות,שיכלה לתת תשובה מבצעית וכלכלית להגנת ישובי עוטף עזה וכלל המדינה , נגד טילים ורקטות "נזרקה לפח" ע"י מערכת הביטחון. כיום יכלה המערכת לסייע גם בהתמודדות עם האיום האירני. במשך שנים נמשך קשר השתיקה של התקשורת בנושא, כשרק בעצם 2 עיתונאים (ד"ר ראובן פדהצור ו
יוסי מלמן) מעלים אותו מידי פעם.
"שתיקת כבשים " מאפיינת ככלל את יחסה של התקשורת לנושא, תוך התגייסות מקיר לקיר לטובת "כיפת ברזל". הם אינם מוכנים לתת לעובדות לקלקל להם את התאוריה. עובדות שמהן יכלו ללמוד שה"כיפה", לעומת מערכת הלייזר, לא מהווה תשובה ראויה לאיומים. הקשר הסימביוטי שלהם למערכת הביטחון הביא לכך , שגם עיתונאים וכתבים, שמגלים אומץ בנושאים אחרים, ממלאים פיהם מים...
אין לי ספק, שבדיעבד, לצערי רק לאחר קטסטרופה , תערוך התקשורת חשבון נפש ותתחרט על השתיקה ותאשים בצדק את מקבלי ההחלטות אולם אף פעם לא את עצמה...
לסיכום, אני מקווה, שאולי הכנס מחר יזרז אצל רזי ברקאי וחבריו את עריכת חשבון הנפש, שיחשוף גם את תרומתם לאנטגוניזם שנוצר כלפיהם בציבור.
