"חוק הטייקונים" עבר בקריאה ראשונה

חברי הכנסת שקידמו את חוק לשון הרע טענו כי מטרת החוק היא להגן על האזרח הקטן, אך בפועל החוק ישרת בעיקר את בעלי ההון והנציגים שלהם בכנסת. הספין שהממשלה עושה כשהיא מאשימה את התקשורת בארץ שהיא שמאלנית, נועד רק כדי להטעות את הציבור ולגרום לאנשי ימין לתמוך בחוק, שיפגע בימין לא פחות ויחליש את החברה האזרחית כולה. מאבקים חברתיים אזרחיים ומאבקים פוליטיים, תלויים ביכולת של האזרחים להתבטא בתקשורת ולייצר תנועת מחאה, החוק החדש פוגע קשה ביכולת ההתבטאות הזאת, ולכן מחסל את הסיכוי למחאה.

איזה עיתונאי, פעיל חברתי או בלוגר, שמעל ראשו מתנוססת חרב התביעה של שלוש מאות אלף שקלים, יעז לתקוף את תשובה על הגזל שהוא מבצע כשהוא מתחמק מהחזרת חובות מצד אחד, וממשיך לגזול את משאבי הטבע שלנו מצד שני? מי יעז לחשוף פרשיות שחיתויות על נציגי ציבור, במידה וכל טעות עלולה לעלות לחושף אלפי שקלים? ללא קשר לחוק החדש עיתונאים וחושפי השחיתויות בארץ נמצאים תחת מתקפה קשה ואינם זוכים להגנה מספקת, החוק החדש מחמיר את המצב והוא יחסל לחלוטין את המוטיבציה של אזרחים לפעול ולחשוף מידע, נגד בעלי הון שגוזלים את הציבור ונציגי ציבור שסרחו ומסייעים להם.

מחאה חברתית נגד בעלי ההון

בקיץ האחרון התפרצה בישראל המחאה הגדולה, כנגד הגזל של הטייקונים שעושקים את הציבור, בסיוע נבחרי ציבור שהפכו להיות המשרתים שלהם בכנסת ובממשלה. המחאה פרצה נגד טייקונים חזירים- שגוזלים את האזרחים במחירי המזון ומוצרי הצריכה, שגוזלים את הפנסיה שלנו, שגוזלים את משאבי הטבע של המדינה, וגוזלים מכולנו את היכולת להתפרנס בכבוד. המחאה הייתה נגד אלה שמנסים להתעשר על חשבונם של מיליון וחצי אזרחים שחיים מתחת לקו העוני, ועל חשבון עובדי קבלן שבקושי מרוויחים שכר מינימום. המחאה היא מחאה של מעמד הביניים שמתדרדר לעוני, בגלל שהמדינה לא עושה כלום כדי להגן על מעמד זה, ומאפשרת לבעלי ההון לרמוס אותו. המחאה של כולנו היא מחאה נגד קשר השתיקה בין המדינה לבעלי ההון, קשר שמפורר את הדמוקרטיה ואת החברה שלנו.

הקיץ הזה היה שעתם היפה של האזרחים הישראלים שהחליטו לקחת אחריות על חייהם, ולהילחם בגזל ובחוסר הצדק שהתפשטו בחברה הישראלית, ומאיימים על המרקם החברתי. החרמות וההתבטאויות הקשות והמוצדקות של האזרחים כנגד בעלי ההון ומנהיגי המדינה הניעו את תנועת המחאה שראינו פה בקיץ האחרון, שהביכה את בעלי ההון ונבחרי הציבור וגרמה להם הפסדים עצומים. נשאלת השאלה האם זה מקרי שלאחר מחאה גדולה כזאת פתאום בממשלה מחוקקים חוק, שיגביל את היכולת של כולנו למחות כנגד העוולות החברתיות?

נקמת הטייקונים

חוק לשון הרע מאותת לנו שהטייקונים מסרבים לוותר על "גן העדן" שהיה להם לפני המחאה, והם יעשו הכול כדי שתנועת מחאה כזאת לא תתעורר פה בעתיד. הטייקונים הבינו שאזרחים רבים לא יתנו להם למחוק את הישגי המחאה, ולכן היא החליטו שהדרך הטובה ביותר להחזיר את הגלגל אחורה היא לסתום לאזרחים אכפתיים את הפיות, באמצעות חקיקה כוחנית שתגביל את זכות הביטוי. אזרחים מהשורה, אנשי תקשורת, ואפילו פוליטיקאים מפוחדים לא יעזו להתמודד עם הגזל והעושק של בעלי ההון, וכך תמנע היכולת לייצר מנגנונים שיוציאו את האזרחים לרחובות כדי להילחם על הזכות הבסיסית שלהם לצדק.

בעלי ההון יודעים שבלי תקשורת בועטת, האזרחים לא יוכלו לייצר מאבק משותף ולכן בנוסף לעובדה שהם מנסים להשתלט בצורה כלכלית הפוליטיקה ועל התקשורת המסורתית הם רוצים גם להשתיק את כל אמצעי התקשורת האידיאולוגיים האלטרנטיביים, שאותם הם לא יכולים לקנות בכסף.

נבחרי ציבור נגד העם

נבחרי ציבור רבים בכנסת ובממשלה עוזרים לטייקונים במאבק שלהם, כי חוקים כאלה משרתים גם את הצרכים שלהם ועוזרים להם להתקדם פוליטית. ללא קשר מפלגתי מדובר בפוליטיקאים שבאופן עקבי פועלים בשמם של בעלי ההון ומנסים לקדם עבורם חוקים שנוגדים את האינטרס הציבורי. אותם פוליטיקאים התנגדו למס על תגליות הגז, התנגדו לרפורמה במשרד התקשורת, התנגדו למיסים שיפגעו בבעלי ההון, ובאופן קבוע פועלים לסקל פעולות שמתנגשים עם האינטרסים של הפטרונים שלהם. באמצעות לחץ פוליטי ולחץ כלכלי הצליחו בעלי ההון להשתלט על הפוליטיקאים שלנו, ועכשיו הם מנסים לעשות אותו דבר לגבי התקשורת שלנו.

סגירת ערוץ עשר היא עוד דוגמה לחקיקה כזאת, שנועדה לטשטש את הקשר בין הון לשלטון והמטרה שלה היא בעיקר למנוע חשיפות שעלולות להביך את הפוליטיקאים ואת בעלי ההון. ערוץ עשר ידוע בכתבות התחקיר שלו נגד בעלי ההון ונגד פוליטיקאים בכירים (ביניהם ראש הממשלה), ולכן לא במקרה החליטו בממשלה לנסות ו"לחנוק" כלכלית את הערוץ. בעוד שהמדינה לא תהסס ותמחק לתשובה בפעם המיליון חובות שהוא לווה מאזרחים ומהמדינה, לערוץ 10 המדינה מסרבת אפילו לתת ערכה בתשלום החובות, כשהתירוץ הוא שצריכים להחזיר חובות.

הגיע הזמן שוב לצאת לרחובות ולומר לטייקונים שאנחנו פה ולא הלכנו לשום מקום, ושאנחנו נמשיך להילחם על הזכות שלנו לצדק חברתי ולא פחות מכך על הזכות שלנו לדרוש את הצדק הזה.