אז חיפשתי בדף האחרון בעיתון, קרוב למודעות האבל, את התנחומים לים המלח. בתום ארבע שנות תחרות הוכרזו "שבעת פלאי עולם הטבע", אך ים המלח אינו בין המאושרים. מי המאושרים? יער האמזונס, הר השולחן בדרום אפריקה, מפלי האיגואסו בארגנטינה, אי ג'ג'ו בדרום-קוריאה, נהר הפורטו פרינססה בפיליפינים, הא לונג ביי בוייטנאם, וקומודו באינדונזיה.
אז נכון שרוב המקומות שנבחרו נמצאות במדינות עולם שלישי, ואין לנו רצון להיות לידם, לפחות בנקודה זו. אבל מתברר שהטבע, בכל זאת נתן משהו למדינות הנחשלות האלו.
הקרן המנהלת את התחרות הודיעה כי ייתכנו שינויים בסוף תהליך הבחינה והחישוב של כלל ההצבעות. ההכרזה הסופית על הזוכים תתבצע בתחילת 2012.
זה אומר שאין לנו מה לדאוג. אנחנו עוד יכולים להשפיע באמצעות הצבעה בסמסים, ולהעשיר בעוד כמה מיליונים את חברות הסלולרי שלנו. ולא רק זה, שהרי שעדיין לא נספרו קולות החיילים ועדיין לא הגיעו המתים לבחור. זו הרי תופעה ידועה. בין תוצאות הבחירות לתוצאות שאחרי הערעור, יש תמיד כמה מתים שמשנים את כל התמונה. אז אם כבר מדברים על מתים, לא לשווא מכנים את ים המלח "ים המוות". למעשה זה בדיוק מה שקורה לים הזה או יותר נכון ימה, בעצם ימית. אתם יודעים מה, הבריכה של מפעלי ים מלח. כמה מקומות עבודה זוכים שתהיה להם בריכה בחצר האחורית של המפעל? וכאן יש לנו בריכה שגם מייצרת לנו כסף אז מה רע?
ים המלח- כמה עובדות
ים המלח, אחד מאוצרות הטבע הנפלאים של מדינת ישראל הולך מדחי לדחי. לפי כל המפות הטופוגראפיות משנת 1930, שטחו של ים המלח היה 1,038 קמ"ר ואורכו היה 77 ק"מ. ממדידות שנעשו בשנת 2002, מתברר שהשטח הגיע ל-650 קמ"ר ואורכו 66 ק"מ.
במהלך המאה העשרים ירד מפלס ים המלח ביותר מ-26 מטר כש-20 מטר מתוכם ירדו במרוצת ארבעים השנים האחרונות.
ירידת המפלס גורמת לתופעת הבולענים שמסכנים חיי אדם. תארו לעצמכם, נוסעים בכביש ופתאום מגלים שאפשר גם לנסוע לתוך הכביש ולא רק על גביו. הבולענים המסוכנים האלו משום מה לא מפריעים למישהו. הירידה במפלס פוגעת במבנים, כבישים, גשרים ושטחי חקלאות ואף מעמידה מיני בעלי חיים בסכנת הכחדה. המשרד להגנת הסביבה ומשרד התשתיות
אומדים את הנזקים בכ-177 מיליון
שקל בשנה, שזה בערך כמעט שווה לכספים שמופנים מידי שנה לחלוקת בונוסים בין מנהלי קבוצת כי"ל. רק לאחרונה פורסם באתר ווי נט כי "קבוצת כי"ל סיימה את שנת 2009 ברווח וחילקה לבכיריהם בונוסים ביד נדיבה ואופציות בהיקף כולל של כ-203 מיליון שקל". בנקודה זו חשוב לי לומר, שגם עובדים פשוטים צריכים לקבל חלק מהרווחים. לא רק הבכירים שבאים לשנה שנתיים ועפים, תורמים להצלחת המפעל. אבל כמה כספים הפנו הנהלת כי"ל לשיקום מצבו של הבריכה שנותנת להם פרנסה?
ירידת המפלס נגרמת עקב נסיבות טבעיות אך למרבה הצער, חלק הארי של ההתאיידות המואצת הפוקדת את ים המלח, הוא תוצאה של שימוש תעשייתי בים במהלך ארבעים השנים האחרונות.
ממשלות ישראל לדורותיהן כתבו, נתנו ביד רחבה זיכיונות לבעלי הון לפתח תעשיות, שהתקיימו ממשאבי ים המלח. משאב שהביא תעסוקה מבורכת לעובדים רבים בנגב. אך קשה להשלים עם מציאות שבזיכיונות - בהם ריפדו את בעלי המפעלים שזיכו אותם ברווחי עתק - לא היו התניות המחייבות אותם בחובה הבסיסית, להקים מתקנים שימנעו איוד מואץ כתוצאה ממפעלי התעשיה שהוקמו על ידם.
התעשיה, שהיא ברכה למדינה, במקרה של ים המלח הפכה לברכה לבעלי הון חסרי-מעצורים, שלא השקיעו אפילו אגורה שחוקה כדי להגן על אוצר הטבע, שהוא מתנה לדורות.
קשה להשלים עם מציאות שמעניקים כמעט בחינם משאב טבע כה ייחודי לבעלי הון, ומאפשרים להם להפיק ממנו רווחי עתק, מבלי לחייב אותם להקים מערכת שתשמר את המשאב הזה לדורות הבאים. יבוא יום ונגלה שיש במפעלים דור א', דור ב' ודור ג'. וזהו. אין דורות יותר, כי אין מפעל.
