מניה-דפרסיה בכלכלה הניאו-ליברלית

כלכלה "חולה"

הכלכלה המערבית "סובלת ממניה דפרסיה" שהתסמינים שלה הם חוסר יציבות ומעבר למצבי רוח קיצוניים. המדיניות הכלכלית הנוכחית, שבנויה בעיקר על תפיסה כלכלית ניאו-ליברלית מעודדת את סממני המחלה במקום להיאבק בהם, ולכן ניתן לראות שבמקום יציבות כלכלית ארוכת טווח מדינות עוברות בקיצוניות ממצבים של צמיחה ושגשוג, למצבים של מיתון וקריסה. המושגים שבהם הכלכלנים משתמשים היום כדי לתאר את המשבר במערכת הכלכלית הם אותם מושגים מהרפואה הנפשית, כאשר רבים היום טוענים שמצב הכלכלה היום הוא מצב של "חוסר שיווי משקל", או יש כאלה שאף יאמרו מצב של-Depression (גם דיכאון באנגלית). הבעיה היא שכולנו מתמקדים רק במשבר הנוכחי למרות שהמחלה של הכלכלה העולמית לא התחילה היום, והזרעים של החורבן הכלכלי שאנחנו רואים היום התחילו דווקא בשנות הפריחה של הכלכלה.

השוק במצב של מניה

בשני העשורים האחרונים המצב של הכלכלה המערבית היה נראה אופטימי ומזהיר (אולי מזהיר מדי), ולכן לא ננקטו מהלכים לשמור על כלכלה יציבה. קצב הצמיחה הלך וגדל, נתוני האבטלה היו נמוכים, והייתה לכולם תחושה שהעולם המערבי צועד בכיוון הנכון. האופוריה הזאת היא בדיוק אותו אופוריה מסוכנת שמאפיינת מצב של מניה דפרסיה, כאשר חולים במחלה מרגישים שהם בפסגת העולם עד שמגיעה ההתמוטטות הכואבת. העולם המערבי חי באופוריה כאשר כולם התעלמו מהסימנים המסוכנים, שאותתו על כך שהכלכלה העולמית נמצאת בסכנה.

"הצמיחה הגבוהה" עיוורה לחלוטין את הכלכלנים הניאו-ליברלים, ולכן הם לא התייחסו למדדים אחרים שהעידו על הכשלים במדיניות הכלכלית שלהם, שבסופו של דבר גם הובילו להתמוטטות הכלכלית שאנחנו רואים היום. בזמן שהכלכלנים הניאו-ליברלים התמוגגו נוכח הצמיחה הגבוהה, מתחת לפני השטח העוני בעולם הלך והתגבר, החוב הלאומי והפרטי תפחו, מעמד הביניים כמעט "נמחק", והריכוזיות בהון הלכה וגדלה.

ארגונים ואזרחים זעקו שמשהו בכלכלה הניאו-ליברלית לא מתפקד, אבל קובעי המדיניות בעולם לא הקשיבו להם. מעבר לכך, גם כלכלנים בכירים ניסו להתריע מפני העתיד לקרות ואף אחד לא היה מוכן להקשיב להם, כי הפרדיגמה הכלכלית השלטת באקדמיה ובפוליטיקה היא כלכלה הניאו - ליברלית שמקדשת כמעט כמו בזרם דתי את "אלוהי הצמיחה". הכלכלנים הניאו-ליברלים התעלמו ממדי האי שוויון שהלכו והעמיקו בחברה המערבית, התעלמו מהריכוזיות בהון שהלכה ופגעה בתחרות החופשית, והתעלמו מכך שהעוני התפשט לכל חלקה טובה. אני כבר לא מדבר על התחלואים שגרמה הכלכלה הניאו-ליברלית לסביבה, כי אפילו את ההבטחה הכי חשובה שלה, טובת האזרח, היא לא קיימה.

הקריסה הצפויה

כל מי שמכיר מעט היסטוריה כלכלית ותיאוריות כלכליות בסיסיות ידע שהמשבר היה בלתי נמנע, ושההתנהלות הכלכלית חסרת האחריות, שהתחילה לקראת סוף שנות ה-70, מאפיינת כלכלה חולה שבסופו של דבר תקרוס. בדיוק כמו המשבר שפרץ בעולם בשנת 1929 לאחר תקופה של שגשוג שבה התעלמו הכלכלנים מכל "תסמיני המחלה", כך ההיסטוריה חוזרת על עצמה גם עכשיו. פערי השכר, העוני והתדרדרות של מעמד הביניים הופיעו גם לפני המשבר ב-1929, אך כמו היום גם אז כלכלנים שמרנים בחרו לא להתייחס לנתונים האלה והסתפקו בנתונים על הצמיחה, שחזו כלכלה משגשת. מעבר לכך, גם לאחר פרוץ המשבר אותם כלכלנים מסורתיים לא הבינו את הטעיות שלהם, והמשיכו ביישום הכלכלה המסורתית כשהם מתעלמים מכשלי השוק שהובילו למשבר, וגרמו להמשך ההתדרדרות.

הכלכלנים נכשלו בהתמודדות שלהם עם המשבר הכלכלי הגדול שפרץ אז, כי הם לא היו מוכנים לפתוח את העיניים כדי לראות שהמדיניות שלהם היא הגורם למשבר. חוסר היכולת שלהם להבין ששיקום הכלכלה תלוי בשיקום של מעמד הביניים, בסגירת הפערים החברתיים ומאבק בהצטברות של ההון בידי מעטים, הוא שגרם לכך שהמשבר הכלכלי הלך והחריף. הישועה הגיע דווקא מכלכלנים שהגיעו מזרמים לא מסורתיים כמו ג'ון מיינרד קיינס וכלכלנים אחרים, שזיהו שהבעיה האמיתית היא שהאזרחים איבדו את כוח הקניה שלהם, ולכן המנוע של הכלכלה הפסיק לפעול.

אי השוויון והעוני שנוצר בגלל מדיניות כלכלית אנטי חברתית, גרמו לפגיע בכוח הקנייה של האזרחים וזה הוביל לפשיטת רגל של חברות, ופיטורים של אלפי עובדים. התרופה למחלה הייתה התערבות מסיבית של המדינה בכלכלה תוך דגש על יצירת מקומות עבודה עבור המובטלים, רגולציה על מחירים, ובאופן כללי הגדלת ההוצאה הציבורית (מלחמת העולם השנייה עזרה בכך).

כלכלה בלי מעצורים

כאמור, עבור הכלכלנים הניאו ליברלים השמרנים הצמיחה היא חזות הכול, וזה גם הכשל במדיניות שהם מקדמים. הכלכלנים הניאו-ליברלים פועלים רק למען הצמיחה, ולכן הם מתנגדים לכל מדיניות שעלולה להפחית במקצת את הצמיחה, גם עם פעילות כזאת עלולה להציל את המשק מקריסה. תפיסה זו היא שגרמה לכלכלנים בעולם להוריד בעקביות את מס החברות והמס על ההון למרות שהמדינות נמצאות על סף פשיטת רגל, להקטין מאוד את הסיוע לעניים שהלכו ונהיו יותר עניים, להתעלם מהפערים החברתיים ולהימנע מרגולציות שאמורות היו להגן על מעמד הביניים.

"צמיחה" "צמיחה" ועוד "צמיחה" זה מה שמקדמים הכלכלנים הניאו-ליברלים בעולם, ולכן הם מתנגדים להעלאת המיסוי על בעלי ההון, לפריצת מסגרות האשראי (אפילו בצורה מתונה), ולפעולות שאולי יפגעו בצמיחה אבל יטיבו עם האזרחים. לכלכלנים האלה אין מעצורים והם בשום אופן לא יכירו בטעות שלהם, דבר שרק ימשיך לדרדר את הכלכלה, ועלול להוביל לאותו סוג של חוסר נחת כלכלי שלטענת היסטוריונים רבים הוביל למלחמת העולם השנייה.

ישראל בדרך למשבר

בניגוד לכלכלה העולמית שכבר נמצאת משנת 2008 במצב של "דפרסיה", בישראל רק עכשיו מתחילים לראות את תהליך היציאה "מהמניה". עד עכשיו התגאה ראש הממשלה וכלכלנים בכירים באוצר בצמיחה ובאחוזי האבטלה הנמוכים שמהם נהנית ישראל, אבל כעת מתחילים לראות את ניצני המשבר שהולך להכות בנו לא פחות חזק מהמכה שחטפו במדינות אחרות.

ישראל היא לא מיוחדת והפערים החברתיים בישראל, העוני שמתפשט בחברה והעיוורון של הממשלה למצב, הולכים להוביל אותנו למשבר כלכלי קשה שממנו נתקשה מאוד לצאת בשנים הקרובות. במשך למעלה מעשור ראש הממשלה נתניהו וכלכלני האוצר מקדמים בישראל כלכלה ניאו-ליברלית חסרת מעצורים- שהגדילה את העוני ואת הפערים, הפריטה את השירותים החברתיים וגרמה לריכוז ההון בידם של מעטים- עכשיו כולנו נשלם את המחיר על המדיניות הכלכלית החולה הזאת.

הכלכלה הניאו-ליברלית הוכחה ככלכלה חולה, הגיע הזמן לשנות את המדיניות ולעבור לכלכלה מתונה עם קצת פחות צמיחה אבל הרבה יותר יציבות ורווחה.