למזכיר ההגנה של ארה"ב, ליאון פאנטה, תפקיד מרכזי באי-הבנת המזרח התיכון על-ידי ה-CIA ומשרד ההגנה. טעויות חמורות של פאנטה, ותפישת עולמו הפשטנית, ניכרו בנאום שנשא ב"מכון ברוקינגס" בוושינגטון ב-2 בדצמבר 2011.
פאנטה היה חבר ב-Iraq Study Group שהמליץ לשלב את אירן וסוריה בתהליך שיקום עירק. פאנטה וחבריו אינם מודעים לתופעה שורשית במזרח התיכון: אירן וסוריה הן אויבות/מתחרות היסטוריות של עירק, שאינן מעוניינות ביציבות - אלא בערעור - המצב בעירק. אירן וסוריה הן שתיים מהאויבות המרות ביותר של ארה"ב וממשטרי הטרור האכזריים בעולם.
הרקע המקצועי של פאנטה - יו"ר ועדת התקציב של בית הנבחרים, ראש הסגל של הנשיא קלינטון וחבר דירקטוריון הבורסה בניו-יורק - הביא אותו לשבח את "מהפכת הטכנולוגיה והנעורים" ברחוב הערבי. את התפרצות הלבה המוסלמית המאיימת על משטרים ערביים פרו-אמריקניים הוא רואה כ"התעוררות ערבית" ו"מצעד הדמוקרטיה".
פתרון הבעיה הפלשתינית כפתרון אזורי פאנטה - כראש סוכנות הביון - תמך בהחלטת הנשיא אובמה ב-2009 לחזר אחר "האחים המוסלמים" החתרניים, אנטי-אמריקניים, אנטי-מובארק ומאמינים בעליונות האיסלאם על "הכופרים". הוא תמך ביוזמה לכפות על מובארק את נוכחות מנהיגי "האחים המוסלמים" בנאום שנשא אובמה באוניברסיטת קהיר ב-4 ביוני 2009, למרות שהיוזמה התפרשה על-ידי מתנגדי מובארק כחזרה על "תקדים קרטר", שתקע סכין בגבו של השאה הפרסי וסלל את הדרך לעלייתו לשלטון של חומייני.
ב-2010 הגשים פאנטה את מורשת ה-Iraq Study Group כאשר ראה בהחזרת השגריר האמריקני לדמשק - לאחר חמש שנות היעדרות - כהושטת יד למנהיג שנתפש על-ידי הבית הלבן כגורם קונסטרוקטיבי.
הנזיפה שהטיח פאנטה בישראל, בנאומו ב-2 בדצמבר, ביטאה מרכיב מרכזי במסקנות ה-Iraq Study Group, הרואות בעניין הפלשתיני גורם מרכזי בהתפתחויות המזה"תיות, המעצב את התייחסות מדינות ערב כלפי ארה"ב. הוא מאמין שפתרון הבעיה הפלשתינית, בהובלת ארה"ב, יביא לפתרון רבות מבעיות האזור וישדרג את יחסי ארה"ב-ערב.
למרות שלעניין הפלשתיני אין קשר לזעזועים הטקטוניים המכים בכל מדינה ערבית, פאנטה עדיין מאמין במרכזיותו ובזיקה הקיימת, כביכול, בין העניין הפלשתיני לבין הלבה הלוהטת המאיימת על כל משטר ערבי.
התייחסות פשטנית למזרח התיכון פאנטה לא נרתע מהמהפך הפרו-איסלאמי בטורקיה ומהמהפך האנטי-אמריקני הצפוי במצרים ודורש מישראל לפעול ליישור ההדורים עם טורקיה, מצרים וירדן, כדי לתרום ליציבות האזור. הוא אף טוען שקיים מכנה-משותף אסטרטגי בין ישראל, בעלת ברית ללא-תנאי של ארה"ב, לבין טורקיה השואפת להנהיג את העולם המוסלמי, מצרים הנעה לכיוון שלטון "האחים המוסלמים" וירדן ששיתפה פעולה עם פלישת
סדאם חוסיין לכווית ב-1990.
פאנטה מזהיר את ישראל מפני בידוד במזרח התיכון, ואינו מבין שהבידוד המזהיר (!) של ישראל במזרח התיכון הערבי הוא המבדיל בינה לבין ההפכפכנות, הבוגדנות, הפרת ההסכמים, האלימות, הטרור והאנטי-אמריקניות המאפיינים יותר ויותר את האזור. פאנטה אינו מפנים שבידוד ישראל מתרבות השנאה של הרחוב הערבי (כלפי מוסלמים וכלפי "כופרים") מהווה צל"ש השופך אור על הקשר הערכי הייחודי בין ארה"ב לבין ישראל.
התייחסותו הפשטנית של פאנטה למזרח התיכון מכרסמת בתדמית ההרתעה של ארה"ב. הטחת הגערות בישראל - "חיזרו לשולחן המו"מ הארור" - מחייבת את הערבים להסלים את תביעותיהם ולהקצין את מדיניותם ואת הטרור האנטי-ישראלי, פן יצטיירו כמתונים יותר מהאמריקנים. התנהלות פאנטה - כלומר אובמה - אינה מקרבת אותם ל"שולחן הארור", אלא מרחיקה אותם ממנו.
