|
|
התופת האריתראית [צילום: AP]
|
|
|
|
|
אילו נערכה בארץ-מולדתה, אריתריאה, תחרות לבחירת מלכת היופי, הייתה מן הסתם ליסה מ. (20) זוכה בתואר הנכסף. אבל הצעירה הנוצריה היפהפיה, שהייתה סטודנטית לאמנות במדינתה שלחוף הים האדום, נאלצה בעל-כורחה לוותר על התענוג הזה. לפני שנה היא נקלעה, בדרך-לא-דרך, למסע-תלאות בדרכה לישראל, בה היא מבקשת למצוא מקלט. מאז היא מתגוררת, בסתר, באזור התחנה המרכזית בתל אביב, כשהיא מוצאת את מחייתה בעבודות-ניקיון.
ליסה, בעלת גוון העור השחום ועיני השקד, היא פליטה נרדפת מכפר נידח במולדת עקובה מדם. כמו אלפי פליטים אחרים היא הצליחה להבריח את עצמה מן התופת האריתראית, דרך מצרים, סודן ומדבר סיני, אחרי מסע-תלאות רגלי, בן חודש ימים, עם ניסיונות אינספור לאונס. היא הגיעה לחוף המבטחים הישראלי. היה זה לאחר שדאגה לשלשל סכום של 3,000 דולר לידיו של "מאכער" בדואי, שלא רק שלא נגע בה לרעה, אלא גם הגן עליה והציל אותה מציפורניהם של תוקפים בדואים, שביקשו לבצע בה את זממם.
ליסה הותירה מאחוריה משפחה ענפה באריתריאה. בשבוע האחרון התבשרה, לשמחתה ולהפתעתה, כי אביה, בן ה-45, חייל בצבא אריתריאה, הגיע אף הוא לארץ בדרך לא דרך. בינתיים היא מתגוררת עימו בעליית-גג מעופשת, סמוך לחדר, בו מצאו מקלט דודתה ודודה, שהגיעו לארץ עוד לפניה.
חלום-חייה
מאז הגיעה ארצה, מועסקת ליסה בעבודות ניקיון בבית מלון במרכז הארץ, יחד עם חבורת פליטים מארץ מוצאה. מלבד שפת האם, שגורה בפיה השפה האנגלית, והפלא ופלא - את אוצר המלים שלה בעברית היא הצליחה לרכוש בתוקף עבודתה היומיומית. לדבריה, מתייחסים אליה מעסיקיה במלון כאל שפחה, עם שכר זעום ביותר, אלא שכצעירה למודת סבל, היא מצליחה לעבור על כך לסדר היום.
פגשתי בסוף השבוע את ליסה כשהיא שרועה באפיסת כוחות על רצפתה של מלתחת המלון, מנסה בכל כוחה הדל להתאושש מעבודת הכפיים השוחקת שהוטלה על כתפיה הצרות. את שכרה הזעום, ממשמרת בת שמונה שעות, היא משלימה בעבודות ניקיון מזדמנות הנקרות בדרכה, עובדת 20 שעות רצופות מדי יום, עם ארבע שעות שינה בלבד. אבל לליסה שיחק המזל: ואחד ממעסיקיה הוא איש עסקים מרמת-גן, המשלם לה ביד נדיבה, מעבר לשכר המקובל לשעת עבודה רגילה. בכסף שבידיה היא גם דואגת למחייתם של אביה, דודה ודודתה, שאינם כשירים לעבודה.
ליסה מתפללת לאלוהים שלא תגורש מן הארץ ושחלילה לא ייגזר עליה לחזור אל התופת של אריתריאה, העקובה מדם והקורסת מעוני. ואולי, מי יודע, יתמזל גם מזלה, וביום מן הימים תזכה גם להשלים את לימודי האמנות שלה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
