|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בעוד החג הקדוש ביותר ביהדות, שהוא שבת שבתון, יום הכיפורים, מִשְׁכוֹ רק יום אחד, וכך למעשה גם החג השני בחשיבותו, ואולי השלישי אחרי הפסח, ראש השנה, בו נכתב גורלו של האדם לדעת המאמינים, נמשך אף הוא רק יום אחד, שהורחב ליומיים, הנה חג החנוכה נחגג שמונה ימים תמימים
|
|
שמונה ימים תמימים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
החג הזה לא היה אהוב במיוחד על רבותינו. יותר מדי גבורה אנושית הצטברה בו, ודומה כי ראו בו איזה פיחות בְּיִחוּס הגאולה שבו לקדוש ברוך הוא.
החג מוזר מעט באורכו ובמצוות הנהוגות בו.
בעוד החג הקדוש ביותר ביהדות, שהוא שבת שבתון, יום הכיפורים, מִשְׁכוֹ רק יום אחד, וכך למעשה גם החג השני בחשיבותו, ואולי השלישי אחרי הפסח, ראש השנה, בו נכתב גורלו של האדם לדעת המאמינים, נמשך אף הוא רק יום אחד, שהורחב ליומיים, הנה חג החנוכה נחגג שמונה ימים תמימים.
אין ספק ששלושת המועדים, פסח, שבועות וסוכות קבלו יֶתֶר חשיבות מחגים של גאולות או הַצָּלוֹת מאוחרות יותר, כמו חנוכה ופורים, מסתמא, בין היתר, מחמת קדושתם מדאורייתא, מִצַּו התורה עצמה.
השבת, החוזרת מדי שבעה ימים, מסמנת אירוע חשוב בתולדות האנושות, היא חג בריאת העולם. בשונה מכל חג אחר היא נחגגת כ-52 פעמים בשנה. אפשר ויש לתמוה מדוע לא נקבע במפורש, שלא על דרך הפרשנות, יום מוגדר נוסף בשנה לציון הבריאה.
נס אחר, הנוגע לכלל האנושות, הוא תום המבול וההתחייבות האלוקית שלא להשיבו עוד. אירוע מכונן זה, שמשמעו יצירת כל העולם כולו מניצולי התיבה, ו"אתחול" מחדש של כל האנושות מזרעו של נח - לא זכה לחג משלו.
כמו-כן לא נקבעו תאריכי חג מיוחדים לאירועים חשובים בתולדותינו, כמו ניפוץ הפסילים בידי אברהם והופעת האמונה באל אחד, המונותיאיזם. גם לא צוין יום כניסתו של אברהם לארץ, והבטחתה לזרעו, אם כי אולי אפשר, בדוחק, "להדביק" אותה לט"ו בשבט המציין מצוות "כי תבואו אל הארץ ונטעתם..." ואברהם אכן נטע אשל בבאר-שבע.
גם סיפור יוסף, והצלת משפחת אביו, ולמעשה כל עם ישראל, [וכל אוכלוסיית האימפריה המצרית מרעב], לא צוין בחג מיוחד.
לא נקבע מועד לתשועות העם בגבורת השופטים - שמגר בן ענת, גדעון, הוא ירובעל, יפתח הגלעדי, שמשון, ועוד ועוד.
כך גם אין אנו חוגים את יסוד המלוכה, אולי משום שהנביא בזמנה, שמואל, כה התנגד לה ודומה שגם המקרא לא התפעל ממנה.
לי לא ידוע על חג מפורש לחגוג את בניין מקדש שלמה, או את שיפוצו והרחבתו בידי הורדוס, וחג שיבת ציון נבלע בחג פורים, ללא ציון מיוחד.
|
|
ידועה המחלוקת המפורסמת בין בית שמאי שהורה שיש להדליק בערב הראשון שמונה נרות ולהפחית בכל יום נר אחד, לבין בית הלל שהורה שמעלים בנרות ובכל ערב מוסיפים נר
|
| ▪ ▪ ▪ |
אכן סיפור יציאת מצרים היה מועד מכונן בהיסטוריה של עם ישראל, והוא מוזכר כמעט בכל תפילה, ובעיקר בקידוש השבת, ולכבודו נקבעו שני חגים ארוכים: פסח וסוכות. העם יצא מעבדות לחרות ובתהליך ארוך, שראשיתו נדודים של 40 שנה במדבר ומות יוצאי מצרים, שב עַם-העבדים וחזר להיות עם בני-חורין.
הצלת העם מהגלות בימי כורש, עזרה ונחמיה, אחרי שנגזר דין כל העם היהודי למות, בחותם אחשוורוש, זכה לחג בן יום אחד, פורים, שהקדושה שבו נבלעת בתחפושות הקרנבל ובשתית היין, שכה אינם מתאימים למסורת הרצינית, המכובדת ו"הכבדה" של היהדות. כלום הנס בפורים, שקרה בחו"ל, כה נופל מנסי החנוכה? אולי.
חג החנוכה יש בו כמה וכמה תכנים. דומה ששנים-שלושה הם החשובים ביותר: מבחינת הדת הוא חג הגאולה משליט זר שניסה להעביר את העם על דתו. כמו-כן הוא מסמל את טיהור המקדש והשבתה של עבודת הקודש. ההיבט השלישי הוא לאומי: השחרור משעבוד לחירות משלטון זר ועוין, וכינון מחודש של מדינונת עצמאית. אבל-שמונה ימים?!
ומדוע שמונה? האם בשל נס פך השמן, שהספיק למאור לשמונה ימים? כלום נס קטן זה - המשתווה אולי לצפחת השמן שלא חסרה, אשר שבה והתמלאה מעצמה כברכת אליהו הנביא לאותה אלמנה צרפתית - מצדיק אורך כזה של חג? כלום תאורת המקדש חשובה יותר מטיהורו? מהנצחון על חילות יוון-היא-סוריה? או שזו סתם אגדה חביבה?
חנוכה הוא חג האור. ידועה המחלוקת המפורסמת בין בית שמאי שהורה שיש להדליק בערב הראשון שמונה נרות ולהפחית בכל יום נר אחד, לבין בית הלל שהורה שמעלים בנרות ובכל ערב מוסיפים נר. הדעת נותנת שההלכה צריכה הייתה להיות כבית שמאי, שהרי החג נופל בכ"ה בכסלו, ובכלל בכל חג ארוך ביהדות היום הראשון הוא החג העיקרי, ולעתים - כך גם היום האחרון. מה טעם ראו פה לסטות מהנוהג? דומה שמדובר בהיבט פסיכולוגי - אין מפחיתים בקודש וממעיטים את האור מיום ליום. ככתוב: "מַעָלִין בקודש ואין מוֹרִידִין".
שוב-אם נחזור לסיפור פַּךְ השמן- הנה הנס גָּדַל מיום ליום, שמן שֶׁדֵּי בו ליום אחד, הוסיף ובער וכל יום-של-אור נוסף הגדיל את הנס.
אפשר לתת בחג החנוכה עוד ועוד סימנים.
מלכתחילה האור נוסך שמחה. כבר בבריאה: הפעולה הראשונה של בורא עולם הייתה לצוות "יהי אור ויהי אור". הברכה הגדולה מצאה ביטויה בפסוק: "ויוציאנו מחושך לאור".
האדם הקדמון צָעַד צַעַד עצום בהתפתחות האנושות משהצליח לשלוט באש ועלה בידו להדליקה לאור, לחום ולהכנת מזון, ולהשתמש בה ככלי נשק רב עוצמה מול חיות הַטֶרֶף שאיכלסו את עולמו. כך גם האריך לעצמו את שעות האור ליצירה, לחינוך ולכל צורך.
היו דתות, כמו בפרס ובהודו, שעבדו את האש. גם במקדשנו בערה אש התמיד.
הקרבת הקורבנות, כולל במזבחות הראשונים שבנו אבותינו, הצריכה שימוש באש. כאשר האלוקים מקבל את הקורבן - הקורבן מְאוכָּל באש. די אם נזכיר את פרשת "האש הזרה" בה נכוו בני אהרון, וכן את האש שעלתה במזבחו הרטוב של אליהו הנביא על הר הכרמל.
האש היא קמצוץ מן השמש, אשר חוּמָה נותן אור וחיים לעולמנו. ואם הדלקת הנרות היא זכר לתאורת הנס של בית-המקדש, הנה האור בביתנו הופכו למקדש- מעט, כל עוד הנרות דולקים.
הנרות אסורים בשימוש: "ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם, לראותם בלבד". בזה שונים הנרות ממרבית הקורבנות: שברובם, לאחר הסכת הדם על המזבח, שריפת הַחֵלֶב והסרת הנתחים לַכֹּהֵן- המקריב אוכל את בשר הקורבן.
הנרות גם אינם אמורים לדלוק בתוך הבית פנימה, אלא יש להדליקם בחלון, כך שיראו בחוץ, להגדיל פרסום הנס.
הבה נשים לב - חג החנוכה אינו קרוי חג הָאוֹרוֹת, אלא "חג הָאוּרִים". אוּר הוא גם אוּר וגם אש.
מי יתן והאור ואש-התמיד בלבנו לא יכבו לנצח.
חג אוּרִים שמח.
|
|
| תאריך:
|
18/12/2011
|
|
|
עודכן:
|
18/12/2011
|
|
יוסף אליעז
|
|
לא פעם מאז כהונתו השנייה של ביבי, אנחנו עדים ל"הצתה מאוחרת" בתפישה שלו את ההתרחשויות במדינה שהוא עומד בראשה. שרפת הכרמל הייתה דוגמה להתנהלות הזו, אם כי יש ממונים על ענייני שרפות במדינה שבכלל לא טיפלו בתחום עניינם כמו אלי ישי, עדיין האחריות לאזרחי ישראל היא על ראש הממשלה.
|
|
|
|
|
קיצוניות מזמינה קיצוניות, וכך הדרת נשים, וכך השתקה, וכך גם בדמוקרטיה. כמי שנקרא לחדרו של אחר וברמיזה ברורה כאילו איני יודע מי הורה או דרש להעבירה, בלשון המתאימה לרוח הזמן: "תהא יפה ותשתוק". אז ככה, לא!
|
|
|
|
|
כרבים מקהל המאזינים, שהתכנס ביום השישי האחרון (16.12.11) באולם "לאונרדו" שבתל אביב, גם אני לא הספקתי לקרוא את ספרה של אביבה חלמיש, בהוצאת עם עובד, המספר את הביוגרפיה של מאיר יערי בחמישים השנים הראשונות לחייו. "טרם הספיקותי" נאמר גם מפי אחדים מהמשתתפים. אך אין בזה כל רע, כי מסתבר שההתרעה הייתה קצרה, ומה שיותר טוב הוא, שמאזינים רבים וחלק מהמשתתפים בדיון לא יכלו לשלוט בסקרנותם לגבי תוכנו של הספר, ובאו ליום העיון. אין שום ספק, ש"כתיבת חייו" של מאיר יערי, החלק הראשון, שיצא זה עתה לאור, מסקרנת מאוד, וגם לשמוע עליה, עוד בטרם קריאה, היה בבחינת "מתאבן" שווה את המאמץ.
|
|
|
|
|
מי שזכה, כמוני, לגדול בתקופה גשומה בהרבה מתקופתנו ה"מודברת", זוכר בחיבה ובגעגוע את ההפתעות הקטנות ומשמחות עין ולב, שהשנים הגשומות זימנו לנו. נתחיל כמובן בנרקיס מלך הביצה. לא אוכל לשכוח את המרבדים המלבינים והמזהיבים שהיו צצים בתוך משטחי הירק. לא רק פריחתם הייתה מרהיבה, אלא גם ניחוחם. עד כדי כך היה ריחם חזק, שהיו נוהגים לסלק את הצנצנות המלאות בנרקיסים אל מחוץ לחדרים לקראת שנת הלילה!. ולא רק בחדרים פשה ריחם אלא גם בשדות עצמם. ומי שחוש הריח שלו טרם נזדהם אז בריחות הנוראים של מזהמי התיעוש למיניהם, יכול היה ממש להריח את ריח הנרקיסים, כשנשבה הרוח מהשדות.
|
|
|
|
|
בסוף השבוע הוכח מה שלא היה ידוע לרבים - בציבור החרדי לא באמת רוצים בהדרת נשים. טניה רוזנבליט, עלתה על קו אגד 451 מאשדוד לירושלים. במקום להתיישב מאחור כנהוג בקו, היא בחרה לשבת בקדמת האוטובוס.
|
|
|
|
|
