מחללי השם

מקור הכינוי "חרדים" הוא בצירוף "חרדים לדבר ה'". מקובלת האימרה לפיה "דבר ה' זוהי הלכה". כלומר: מה שנפסק להלכה - הוא המחייב, ולא דרשות או פלפולים או אימרות אגב. לפי זה, חלק מבין אלו שמתיימרים להיות חרדים בישראל של ימינו, הם הכל - חוץ מחרדים. הם הרבה יותר גרועים מהקיצוניים שבחילוניים, משום שהם צבועים שמתעלמים מכל מה שלמדו.

לא ניכנס להלכות צניעות. לא נתעניין בשאלה כיצד היה נראה התנ"ך אילו אחד מאותם חרדים היה כותב אותו. לא נביא את המקורות המלמדים על כבוד הבריות בכלל וכבוד נשים בפרט. נלך לזוויות הרבה יותר רחבות, לעקרונות יסוד של היהדות כפי שהם באים לידי ביטוי בהלכה ובדברי חז"ל.

מהיכן ההיתר להלבין פנים ברבים?

נתחיל מאימרתו המפורסמת של ר' אלעזר המודעי: "המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא", אותה פוסק הרמב"ם להלכה. נלך לדברי רש"י, בפרשה שקראנו רק שלשום (שבת "וישב"), לפיהם "טוב לו לאדם שישליך עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים". נמשיך בקביעה לפיה "המלבין פנים ברבים הרי זה שופך דמים". ונסיים בהלכה הידועה והחד-משמעית, לפיה יום הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו עד שיבקש סליחה מחברו.

עכשיו נצרף את כל אלו ביחד ונשאל: מהיכן ההיתר להלבין ברבים פניה של אישה? נניח - לצורך הדיון בלבד - שמדובר באישה העולה בביקיני לאוטובוס מלא חרדים. מי התיר להשפיל אותה בפרהסיה? נכון, יש הלכה לפיה מי שהוכיחו אותו פעם ופעמיים ולא חזר בו בעבירות שבין אדם למקום, מותר להוכיחו ברבים. אבל הרי לא זה המצב, ובכל מקרה - ההלכה גם פוסקת, כי "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע". דהיינו: אם המוכיח יודע שתוכחתו לא תועיל, אסור לו - אסור לו! - להשמיע אותה מלכתחילה.

עושים עבירות ביד רמה

נעבור עכשיו להלכה מפורסמת נוספת: "ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על-פי שאינן עבירות - הרי זה חילל את השם... או שדיבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס. וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי גודלו של חכם - צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין". דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה. ונצרף את דבריו בהלכות תשובה: "המחלל את השם, אף על-פי שעשה תשובה והגיע יום הכיפורים והוא עומד בתשובתו, ובאו עליו ייסורין - אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות". ואולי נדפדף עוד כמה עמודים באותן הלכות: "עושה עבירות ביד רמה, בין שעשה קלות בין שעשה חמורות - אין לו חלק לעולם הבא. וזהו הנקרא 'מגלה פנים בתורה' [שלא כהלכה], מפני שהעיז מצחו וגילה פניו ולא בוש מדברי תורה".

קשה לומר שרובם של אותם עזי-מצח שבאוטובוסים הם בגדר "אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות", אך יש להם מנהיגים שלפחות בעיני עצמם וצאן מרעיתם - בהחלט עונים על ההגדרות הללו. וקרוב לוודאי, שמי שמלבין את פני חברו ברבים שוב ושוב, ועושה זאת דווקא בפרהסיה ורק בפרהסיה, הוא בגדר "עושה עבירות ביד רמה". אז במקרה הטוב, חטאיהם יכופרו רק אם יחזרו בתשובה וידקדקו במצוות יום הכיפורים ויסבלו ייסורים וימותו; במקרה הגרוע, אין להם חלק לעולם הבא.

הלבנת פנים ברבים, תוכחה במקום שהיא אסורה, חילול השם, עשיית עבירות ביד רמה. הספק לגמרי לא רע בשביל צעקה או שתיים באוטובוס. איך מי שעושה את זה קורא לעצמו "חרד לדבר ה'" - דבר זה נפלא מבינתי.