החמצתי את
יואל מרקוס בשבוע שעבר. אני מתנצל ומבטיח להדביק את הקצב שלו כבר השבוע. לכבוד יום השבת וחג האורים הוא פרסם
קריקטורה חדשה. לא ליאונרדו ולא דה-וינצ'י, אבל בהחלט ניתן לפענח את קוד הכתיבה. הכל גיבובי שקרים, דמיונות והגיגי השערות ללא שיעור. הוא סומך עלינו שנצליח לעכל את התבשיל שלו. אחרי הכל, תוכניות על אשפי מטבח ושפים עם סכינים שלופות מול קציצות בשר זוכות לרייטינג נפלא.
לדוגמה, כותב מרקוס: "יש בו משהו בביבי, שעל-אף יומרתו לתהילה כמנהיג האומה שאין שני לו... הוא מצטייר כקריקטורה של מנהיג". מהיכן נלקח הציטוט הזה שיש בביבי יומרה (הקוד: ביבי מתיימר) לתהילה? שהוא מנהיג שאין שני לו? איפה ביבי אמר, היכן הוא כתב זאת? האם ייתכן שמר מרקוס מייחס לו גידול שצמח בתוך מוחו ועכשיו אתה מחלק אותו עם קהל קוראי 'הארץ' במקום להסתודד עם הפסיכיאטר?
מר מרקוס מוסיף וקובע: "...בכהונתו הראשונה כיכב דיוקנו (של ביבי) בתוכנית הטלוויזיה ההומוריסטית 'החרצופים', שכל פרק שלה הסתיים בנעימה 'שלום בטוח'. היה בו בביבי של התוכנית משהו משעשע שדגדג את הצופים לצחוק. אולי משום שלא סיפק לא שלום ולא ביטחון - עד עצם היום הזה".
פה החידה כבר לא צמחונית ודורשת כלים משוכללים יותר להתירה. ראשית, הקביעה שביבי לא סיפק לנו לא שלום ולא ביטחון מראשית כהונתו הראשונה עד עצם היום הזה לא שגויה. אבל, באמת? מה עם ברק שהביא לנו את האינתיפאדה וברח מלבנון באישון הלילה כגנב בצהריים? מתי הוא היה, ובאיזו מדינה? ומה עם שרון שבא בעקבותיו והביא את אסון גוש קטיף שהחמאס קוטף את פירותיו עד היום הזה? האם שניהם, או אחד מהם, הביאו שלום או ביטחון? מתי היה פה שלום או ביטחון במאה השנים האחרונות, מר מרקוס, ומי הביא אותם, לדעתך? אז מה אומר הקשקוש שלך, מלבד ניסיון בוטה להשחיר פנים וכוונות?
לא כל קשקוש הוא סאטירה או קריקטורה מר מרקוס ממשיך לקבוע כדלקמן: "...לב"ג לא היו דוברים. הוא היה הדובר של עצמו והמסביר של מדיניותו ...זה גם מסביר את האובססיה שלו (ביבי) ליועצי תקשורת ויחסי ציבור". אני לא יודע, מר מרקוס, אם כבר התברר לך שאנחנו חיים בתקופת המחשב, האינטרנט והטלפון הסלולארי. כל הדברים האלה לא התרחשו כשבן-גוריון היה ראש
ממשלה. הזמן בימים ההם דלף באיטיות משוועת והיה פנאי להתארגן לפני כל תגובה. לא היו אז מאתיים אלף בלוגרים משמעותיים שהפציצו את לשכתך... אתה עיתונאי, לא צריך להכביר פה מילים כדי שתבין.
ל
ברק אובמה אין אובססיה לתקשורת וליחסי ציבור? לנשיא צרפת? לטורקי? למי אין, לעזאזל? אם רק שליש הכותבים בעיתונים היה מספר שקרים כמו שאתה מספר, וכמו שהיהודי של ה'ניו-יורק טיימס' מספר, אפשר היה לצאת להפסקת צהריים בשמש. אבל מה קורה כשכמעט כל מאת האחוזים הם דוברי שקר או שליחי שקר ומדון? ברור שראשי ממשלה בישראל חייבים לשבת בבונקר.
יואל ממשיך: "...אמרו לו (לביבי) אתה גיבור, אתה גדול, אתה חזק, אתה מכדרר יותר מהר מהכדורגלן מסי, אתה מקים המדינה, אתה לחמת בצעירותך נגד הכלניות. מנהיגותך היא הכוח שהניע את בני משפחת החשמונאים". מי אמר, מר מרקוס? איפה ומתי שמעת את הדברים האלה? מדוע אינך מביא דברים בשם אומרם? האם אותם אומרים מסתתרים מאחורי גבך? האם ייתכן שזו מערכת הארץ הפורה ושוגה בדמיונות? לא כל קשקוש הוא סאטירה או קריקטורה, מר מרקוס. לפעמים קשקוש יכול להיות סתם פטפוט.
ממשיך מר מרקוס בקביעותיו: "'רק מי שחווה את כאב השכול יודע את עומק ייסוריכם', אמר ביבי למשפחות. אין זו הפעם הראשונה שביבי מנצל את מות אחיו במבצע אנטבה". מנצל למה, מר מרקוס? אולי תסביר, בבקשה. מנצל למה? האם הוא, כמו בניו של שרון, גוזר קופון של פנסיה?
מר מרקוס, אתה יכול להראות את הדרך? מר מרקוס, אתה עדיין איתנו? כן. מרקוס ממשיך: "נתניהו לוקה בשיקול דעת עקום בבחירת האנשים שעובדים עמו. אין לידו מבוגר אחראי שעצותיו יהיו ממלכתיות וימנעו מראש הממשלה לעשות שטויות, ולא רק עצה לזוג נתניהו להיראות טוב. טלו למשל את... פרופ' הנרי קיסינג'ר, שהיה היועץ לביטחון לאומי של ניקסון... הוא יזם את היחסים בין סין העממית לארה"ב וסייע לנו במלחמת יום הכיפורים". טוב. נחפש לביבי יועץ שגם הוא ייזום יחסים עם סין ויסייע ל
קוריאה הדרומית במלחמתן נגד הצפון. יש לך הצעה ליועץ כזה, מר מרקוס? לא. אין לו. יש לו הצעה לעו"ד שיסייע לקרוע משפחות של יהודים מביתם כגון ויסגלס.
והנה לפתע, קרוב לסיום המאמר שלו, מוסיף מרקוס פיסת מידע: "ביבי תולה תקוות באהוד ברק, שבביקוריו הרבים באמריקה ישקם את היחסים עם הממשל". רגע, אז יש יועץ או לא? זה יועץ טוב או רע? זה מבוגר אחראי או לא? ומי בעצם פוגע במרקם היחסים עם אמריקה?
ממש בסיום מגיע מרקוס אל ההתחלה: "מעולם לא היה אצלנו ראש ממשלה כה יציב כביבי בסירובו לדון על גבולות קבע ולהוביל אותנו לשלום". מר מרקוס, לדון עם מי? מי יערוב לגבולות קבע? מה זה קבע במזרח התיכון? לפני שאתה מחפש תשובה, אולי תנסה לחפש בעולם ערבים לשלום שלנו עם מצרים. מי יערוב למי? האם דיון על גבולות קבע (עם מי?) יוביל אותנו לשלום? האם אתה מתכוון לשלום או להפסקת אש כמו עם מצרים? האם סירוב לדון בגבולות קבע ירחיק אותנו משלום? האם היום אנחנו בעצם כל-כך קרובים ונתניהו מרחיק? כמה קרובים אנחנו? קרובים כמו ברק שהיה מוכן להחזיר לערבים את ירושלים ופרצה אינתיפאדה?
או שאולי אתה מתכוון לומר שביבי בכלל מסרב להוביל אותנו לשלום. אתה, מר מרקוס, יכול להראות את הדרך? אולי ציפי? אתה מכיר מישהו שיודע את הדרך ויש לו כתבי ערבות לכך? האם פתרת כבר את בעיית ירושלים, הר הבית, הפליטים והאמנה של הערבים הדורשת מהיהודים לפנות את ארץ ישראל ולחזור לארצות מוצאם? האם המנהיגים שקדמו לביבי ידעו את הדרך? ואם הם ידעו, מדוע השלום לא בא? מדוע אנו חוששים עתה שגם מצרים תתכחש לאותם הסכמי נייר שנעשו בין סאדאת לבגין?
שנתנו נודדת בלילות כבר יותר ממאה שנים בארץ ישראל. שנתנו נודדת בלילות בכל מקום שחיים בו יהודים. שנתנו נודדת בלילות גם בשל דברי תועמלנות נדושים שמרקוס מפרסם בעיתון כל יום שישי.
