ממשלת כן ולא

מבהיל לראות את ממשלת ישראל יושבת בחיבוק ידיים אל מול ההתרחשויות בעולם הערבי. מבהילה עוד יותר היא עמדתה של ממשלת ישראל כלפי אירופה וארה"ב. התבטאותו של שר החוץ, מר ליברמן, כלפי מעצמות אירופה איננה שליפה. מי שמכיר היטב את דרכו של מר ליברמן יודע ששר החוץ הוא אדם מחושב. ההתבטאות באה להשיג אינטרסים פוליטיים פנים ישראלים, גם במחיר של כעס וזעם במדינות אירופה שהוזכרו על-ידי מר ליברמן. הסבירות שמר ליברמן אמר את מה שאמר על גרמניה, צרפת, בריטניה ופורטוגל, ללא ידיעתו המוקדמת של ראש הממשלה, שואפת לאפס.

ניתן לנחש בנקל ששר החוץ שמע היטב את מה שאמרו לו פקידי משרדו וביקש את רשותו של ראש הממשלה לומר את הדברים המיוחסים לו. גם אם נניח שראש הממשלה לא היה בסוד הענייניים, הרי זה עוד יותר גרוע. שר חוץ איננו מנהל את המדיניות החוץ של ישראל לבדו, וודאי ללא שיתופו והקבלת אישורו של ראש הממשלה. אז אם מר ליברמן עשה זאת, ללא ידיעת ראש הממשלה, יש כאן כשל שלטוני איום ונורא. למען האיזון הקדוש נאמר שגם מקרה כזה של הכרזת "עצמאות" מצד מר ליברמן בהחלט יתכן כי הרי ראש הממשלה לא יעז לפטר את חברו מי שכבר הימים.

לסיום חלק זה, נאמר רק זאת: מזה עשורים רבים לא היה שלטון צרפתי יותר אוהד לישראל מהשלטון הנוכחי. צרפת היא אחת השותפות הנאמנות ביותר של ישראל ביחס לאירן, אפילו ביחס לטורקיה. גם עמו יש לריב? גם גרמניה היא ידידה של ישראל. מי היה מאמין שלאחר כ-70 שנה מאז מלחמת העולם השנייה גרמניה תסייע לישראל, במיוחד בתחום הצבאי? אנגלה מרקל היא ידידת אמת של ישראל, אז למה לריב עמה?

השרה שלא יצאה חוצץ נגד החרדים

ועוד דוגמה לכן ולא. שרת התרבות והספורט מצוטטת היום כמי שאמרה את הדברים הבאים ביחס להדרת נשים: "אם במודיעין עילית או בביתר עילית מחליטים להפריד בקווי האוטובוס, לא בטוח שזה מפריע לי. זו דרך החיים שלהם. אם זה לא מפריע לאף אישה, אז זה לא בטוח מפריע לי...אני לא חושבת שצריך לגלות פטרוֹנוּת, להגיד שזה לא בסדר או שזה מנהג פרימיטיבי."

ישנם רבים שהיו מוכנים להסכים עם שרה בממשלת ישראל הטוענת טענות מוזרות לו הדברים היו גם הפוכים. למשל, נושא החניונים בירושלים הפתוחים בשבת. ישנם יהודים טובים הרוצים להגיע לירושלים ברכבם ולחנות במקומות מוסדרים. מה שעשו החרדים, כולם יודעים. מי שלא רוצה לנסוע בשבת, חופשי לעשות זאת. מדוע השרה לא יצאה חוצץ נגד ההתערבות בחיי החילוניים בירושלים? נושא פעוט אחר הוא נושא התחבורה הציבורית במדינת ישראל. אני מניח שישנם רבים הרוצים לנסוע בתחבורה ציבורית אך מפאת ההתנגדות של החרדים, אין תחבורה. אם לא השתנה שום נתון דמוגרפי עד שעת כתיבת שורות אלה, הרי שהחרדים אינם מהווים רוב במדינה. ובכל זאת מתחשבים בהם. אז למה בנושא זה השרה אינה מרימה קול? מדוע לא תהיה תחבורה ציבורית באותן ערים שבהן אין חרדים?

ועוד פרט קטן: עד כמה שידיעתנו משגת, אלה המדירים את רגליהם משירות צבאי ומדירים את הנשים מאוטובוסים כן כופים על חיילי צה"ל מנהגים שונים ומשונים. אי שירות בצה"ל הוא גם עניין אידיאולוגי וגם עניין תרבותי. מדוע השרה לא מצאה לנכון, לפי מיטב זכרוני, לצאת בתמיכה רבתי באלה אשר אינם מוכנים לקבל את אורח החיים של החרדים בצבא או בנישואין?

אודה ולא אכחיש: יש לי דעה מאוד ברורה לגבי השרה לבנת. אין לי ציפיות ממנה ולא תקוות גדולות, בלשון המעטה. מעניין הוא שראש הממשלה אשר עשה מאמצים אדירים כדי לעשות פומבי לדעותיו לגבי הדרת נשים, אינו משמיע קול כלפי השרה לבנת?

הסיבה היא שהממשלה הזו היא ממשלה של כן ולא. הבעיה היא שאין לדעת מתי לצפות לכן ומתי לצפות ללא.