הנושא החם היום בתקשורת הישראלית-
הדרת נשים, מעלה כמה שאלות לדיון:
- האם ישנה פגיעה בכבוד האישה בשיטת האוטובוסים הנפרדים, הנוהגת באזורים חרדים?
- האם צבור מסוים רשאי/זכאי להנהיג בקרבו הנהגות השונות מהמקובל בכלל הצבור הישראלי, ובאילו תנאים?
- מה עומד מאחורי הקמפיין התקשורתי של הדרת נשים? האם יש לו קשר לקמפיין הקודם של צדק חברתי?
- האם צורת ההתנהלות של התקשורת בנושא, מקדמת אותנו לעתיד טוב יותר? האם היא בונה גשרים בחברה? משפרת את השיח הפנים ישראלי, בונה אהבה אחווה שלום ורעות בחברה?
- האם יש לצבור הישראלי גם מה ללמוד/לאמץ מאורחות ההתנהגות בחברה החרדית?
- מהו כבודה של האישה? מה יחס התורה לכבוד האישה?
ההפרדה באוטובוסים החרדים, כלל לא שייכת להדר הנשים, הרי באותה מידה גם נוסע ממין זכר היה מתבקש לעבור לאזור הגברים באוטובוס אם היה מתמקם באזור הנשי, אין פה כלל פגיעה בכבודן של הנשים כמו שאין כאן פגיעה בכבוד הגברים. יש פה כן שאלה, מה הזכות של אזרח לכפות את דעתו על אחרים, יש שאלה האם הפרדת האוטובוסים תורמת לשמירת הצניעות, או לא? יש שאלה באילו תנאים צבור מסוים יכול לקבוע לו דפוסים שונים מהמקובל, ומה היחס למי שלא נוהג כמותו.
אני לא נכנס כאן לדיון, האם ההפרדה מוסיפה לצניעות, האם יש פה הידור מצוה, היא בטח לא חיוב הלכתי מחייב. אבל יש לה גם מעלות. אבל כולנו חייבים להסכים שזכותה של החברה החרדית, להתנהל בדפוסים אחרים משאר הצבור, במדינה דמוקראטית ונאורה מתבקש שתהיה פתיחות לקבל את השונה, אין לרוב זכות לאכוף את דעתו על המיעוט. מובן שלא נקבל כפייה של אזרח נוסע באוטובוס על אחרים לנהוג כמותו, לא חרדי שינסה לכפות הפרדה היכן שאיננה, אבל גם לא מתקבל שנוסע/ת מצבור שונה, יכפה את דעתו על אוטובוס שלם שנוהג אחרת.אל יפרוש אדם מן הצבור.
נכון לבדוק באופן פרטני אילו קווי אוטובוס משרתים כמעט אך ורק צבור חרדי, המעוניין בהפרדה ואילו לא. הטענה המושמעת בתקשורת שבכל הקווים הציבוריים אסור לנו לאפשר הפרדה בין גברים לנשים, נראית לא צודקת וגם לא מעשית. לא צודקת כי עלינו לכבד צבור זה ומנהגיו, ולא מעשית כי אם תיאסר הפרדה בקווים אלו, המנהיגים הרוחניים של הצבור החרדי יאסרו שימוש באוטובוסים אלו, ויפתחו קווים חלופיים עם הפרדה בין גברים לנשים.
התנהלות זולה לחפש עילה לעלילה
מה עומד מאחרי הקמפיין התקשורתי? אנו עדים לאחרונה להתנהלות תקשורת מתואמת ומתוכננת, החפצה להכפיש זרמים השונים מאורחות מנהיגי התקשורת, אין כאן בניית גשרים בחברה, אין כאן ניסיון ליצור מכנה משותף, זו התנהלות מאוד זולה לחפש עילה לעלילה, ברור שמתוך מאות אלפי חרדים, אפשר למצוא חרדי תורן שמידת סבלנותו קצרה יותר מהאחרים ולחגוג עליו. ברור שבין החרדים ישנם גם אנשים עם בעיות, באיזה צבור אין בעיות?
מדוע התקשורת צריכה לעסוק כל הזמן בחיפוש מומים? האם זו הדרך לבנות חברה טובה יותר? האם דיווח על כל מעשה שוד, הרג ואונס מצמצם תופעות קשות אלו? אולי תשלח התקשורת לסקר את פעילות הגמילות חסד בצבור החרדי ותרים אותו על נס? אני הייתי רוצה לשמוע הרבה יותר חדשות טובות בתקשורת מכל הזרמים. אבל מה שהתקשורת עושה כאן רק יוצר שנאה ועוינות בחברה.
אני חושב שיש גם לציבור הכללי מה ללמוד מארחות החברה החרדית, בכל מיני נושאים, גם בנושא כבודה של האישה. אם בצבור הכללי כבוד האישה מקבל משמעות של חופש התנהגות,חופש הבעת דעה, שוויון הזדמנויות בעבודה ובחיי הקהילה. אזי בעולם התורה לכבוד משמעות שונה. כבוד הולך יחדיו עם צניעות, את רכושנו היקר אנו לא שמים ברחוב, את מעלותינו וכישרונותינו אנו לא מפרסמים לכל העולם, חברות המחשיבות את עצמן לא מרשות לעובדיהן לעבוד בלבוש גופייה, גם בכנסת או בבית המשפט יש הגבלות לבוש קפדניות הנובעות מכבוד עובדיהם. גם החברה החרדית מכבדת את חבריה/רותיה בלבוש צנוע ומכובד.
לעומת זאת להשתמש ביופיין של הנשים לקידום מכירת מוצרים שונים, זה פוגע הן בכבודן של המפורסמות במודעות והן לכלל המין הנשי שהפך לכלי משחק של פרסומאים.האם הנשים ה"חילוניות" יותר מכובדות מאחיותיהן הדתיות?
חז"ל הדגישו את חשיבות כבוד הנשים, ואמרו "חייב אדם לכבד את אשתו יותר מגופו", וכן "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו", ועוד כהנה רבים.
למעשה חלק נכבד מהנהגות הצבור החרדי, אשר נראות כובלות או פוגעות בזכויות הנשים בעיניים חילוניות, הרי שבעיניים חרדיות המבט הפוך לגמרי, הנהגות אלו דווקא נועדו לשמור על כבוד הנשים.
לסיכום הייתי ממליץ לכל מי שכבוד הנשים יקר לו, לפרסם את הדוגמאות החיוביות, מכל המגזרים בחברה, כמו בתחומים אחרים. הדגשת החיובי והיפה תועיל הרבה יותר לקידום החברה, מאשר ריכוז הזרקורים על הבעיות והקלקולים. הבא ונדרוש מהתקשורת "אנו רוצים חדשות טובות" נמאס לנו כבר מהחדשות הרעות.
