חולשת המנהיגות בישראל

כאשר אתה מתבונן בה, בשכבת המנהיגות הישראלית היום הזה כמו גם תמול-שלשום, מנתניהו דרך ליברמן ועד ברק, מלבני דרך מופז ועד פרס, כל שאתה רואה לפניך אינו אלא מדבר צחיח, ריק ושיממון, רק חול וחול, או ליתר דיוק רק חול ושמאל אחד גדול. ואתה שואל, מה פשר הדבר, מה סוד החולשה הכרונית והתמידית הזו? מה סוד הרפיסות והרפיון הללו שדבקו בכל? מהיכן נובעת לה השאיפה הבזויה והתמידית הזו לרצות את אויבינו הרצחניים, לוותר על חבלי מולדת, לסגת, להתקפד ולהשתבלל?

הללו הנמצאים היום בכל עמדות ההנהגה ומכונים לפיכך 'מנהיגים', מהלכים כולם כסומים באפלה וממששים סביבותיהם כעיוורים בצהרי היום. את עיוורונם, את רפיסותם, הם מתרצים בהיותם 'מפוכחים', בהכרתם את 'האילוצים הבינלאומיים', במודעותם למגבלות ה'מציאות' ובכמיהתם מעומק הלב לאיזה 'שלום' מזויף כזה או אחר, 'שלום' שיסודו בעייפות החומר ובחולשה רוחנית-נפשית כרונית, 'שלום' אשר לעת עתה לא הביא עלינו אלא את התגברות הלחצים הבינלאומיים על ישראל להמשך מסע הכניעה, הוויתורים והנסגנות, ועם זאת אף את התגברות הרצחנות הערבית ושפיכות הדמים האינסופית.

סוד חולשת המנהיגות בישראל

והנה, סוד חולשת המנהיגות בישראל דהיום בא אל פתרונו ואל פשרו מתוך עיון בפרשת השבוע, הלא היא פרשת 'ויחי'. עיקרה של הפרשה בברכת יעקב לבניו טרם מותו, ברכה שהיא למעשה דברי נבואה על עתיד השבטים, מקומם, ערכם ומעמדם במערך הכולל של עם ישראל. הברכה החשובה מכל ואשר מהווה ממנה ובה את שיא הפרשה כולה, היא כמובן הברכה לאיש הגדול הזה, יהודה, מנהיג האחים, ברכה שהיא נבואה על עתיד שבט יהודה, על מלכות דוד, על בית דוד, על עתיד העם היהודי.

"יהודה, אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויביך, ישתחוו לך בני אביך" [בראשית מ"ט, ח']. אלו הם דברי נבואה לעתיד הרחוק: כאשר דוד המלך יכה בעוצמה רבה מעבר לקווי האויב, בעורפו ממש, וכאשר הוא ירחיב את גבול ישראל, או-אז יודו לשבט יהודה כל שאר השבטים, דהיינו כל העם.

ובהמשך: "לא-יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו וגו'" [מ"ט, י']. משפט זה מפורש לפי רוב על הנהגת ישראל העתידית, על המלוכה, המשילות, שתישאר תמיד תחת שבט יהודה, כלומר תחת בית דוד.

הרמב"ן מרחיק כאן עד ימי החשמונאים, אומר כי הללו היו 'חסידי עליון' וממשיך וקובע כי 'אלמלא הם, נשתכחו התורה והמצוות מישראל'! עד-כדי-כך! ולמרות זאת, אומר הרמב"ן, נענשו החשמונאים בעונש גדול, בכך שארבעת בני מתתיהו שמלכו בזה אחר זה, למרות כל גבורתם והצלחתם, נפלו כולם בקרב, וכל זאת בשל העובדה שמלכו על ישראל אך לא היו מזרע יהודה ומבית דוד!

ובכן, ברכת יעקב ליהודה בדבר הבלעדיות המוחלטת על הנהגת ישראל היא כה חזקה, עד-כדי-כך שכל מי שמפר אותה לא יוכל לעולם להתבסס בשלטון, ולו גם הושיע את ישראל כפי שעשו זאת החשמונאים!

נמצא, מנהיגות זה דוד המלך, הגבר שבגברים, הגיבור בגיבורים אשר כולו ימין ואין בו שמאל כלל. מנהיגות זו החיוניות הדוידית הנצחית של להכות בעוצמה רבה בעורף האויב, של הרחבת גבול ישראל עד גבולות ארץ יעודה בלא מורא ופחד כלל, מנהיגות זו החיוניות הדוידית התובעת את שיבת עם ישראל לארץ ישראל במלואה ובשלמותה, בחומר וברוח, בחול ובקודש.

גלמי המדבר הישראלי החדש

אם-כן, לא את נתניהו אנו צריכים, לא את פרס, ליברמן, ברק, לבני או יחימוביץ'. הללו כולם ועימם חבר-מרעיהם לוקים קשות בתודעתם היהודית הקלושה, ברוחם המדולדלת ובנפשם החלולה והחלושה. הללו מגלמים בעצם הווייתם את המדבר הישראלי החדש שכולו חול ושמאל אחד גדול. ובאשר משוללים הם חיוניות דוידית כלשהי, לא ישכילו לעולם להנהיג את ישראל אל מחוזות ההגשמה הציונית המלאה אלא יובילוהו אך ובלבד מדחי אל דחי, מכניעה לנסיגה, ועם זאת, ממילא, לא יוכלו להתבסס בשלטון ובסופו של דבר יבואו על עונשם הכבד (ע"ע הצמח מחוות השקמים, ראשונטורס ושאר מרעין-בישין).

עם ישראל ומדינתו זקוקים היום להפיכה מנהיגותית, למנהיגות שונה בתכלית מזו החלושה, הנסגנית והמקרטעת היום, מנהיגות של אמת, מנהיגות עם רוח כבירה כרוחו של דוד המלך, עם חיוניות דוידית: "ימין ושמאל תפרוצי, ואת ה' תעריצי, על-יד איש בן פרצי, ונשמחה ונגילה". דוד מלך ישראל חי וקיים: מדינה יהודית של העם היהודי, בכל מרחבי ארץ ישראל.