האוויר יוצא מהבלון

לא צריך להיות איש סודה של ציפי לבני, כדי לדעת שמבחינתה, אלה ימים לא טובים. ציפורה איבדה את חדוות ה(אי) עשייה. המציאות מתעללת בה. דמיונה מעביר לה את חוסר ההערכה של חבריה למנהיגותה החלולה. היא הגיעה לשלב שהתקשורת המגוננת והמנפחת חסרת-אונים. יש בבלון חור. האיום האירני מבית - מבשר את קץ הקריירה העגומה שלה בפוליטיקה.

מי שהתחייבה על פוליטיקה אחרת, צריכה לכבות דליקת שחיתות בחצר האחורית שלה. בהתנגדותה לעסקת שליט אחרי שכבר היה בבית, הוכיחה שהיא לא מבינה המסר החבוי בבדיחה על נעילת האורווה אחרי שהסוסים ברחו. בפרפראזה לאמירתו של רבין, לפיה "מבכיינות לא בונים מנהיגות", ניתן לומר לציפורה - מפתטיות לא בונים מנהיגות.

בשונה משלי יחימוביץ', ציפורה מעולם לא הציעה אלטרנטיבה. אזרחי ישראל שמעו מיחימוביץ': העוגה שנתניהו אפה למענכם, לא טעימה מספיק. אני אפיתי עוגה טעימה יותר. תנסו. ומה שמענו מציפורה?: העוגה שביבי אפה, מגעילה. אל תאכלו. זה מגעיל, זה מגעיל, זה מגעיל. כששאלו אותה - ואיפה העוגה שאת אפית? תגובתה: אני?! אני לא אפיתי, אבל העוגה של ביבי מגעילה.

זה הסגנון, זאת הרמה. אמתחתה הפוליטית ריקה מאלטרנטיבה. מסתבר שכמות האנרגיה האצורה בפתטיות מוגבלת. האוויר יוצא מהבלון של הפוליטיקאית החלולה הזאת. רגע האמת שלה מתקרב. למרות שחז"ל הזהירו מהתנבאות, אני לא יכול להתאפק: הרגע בו תתייחד עם כישלונה, קרוב. מה שנזכור ממנה זאת בגידתה המכוערת בציבור שהכניס אותה לכנסת. ולחשוב שפעם הערכתי אותה. איכסה...