שמחה גדולה שמחנו, אנשי המגזר העסקי בצפון הארץ, כאשר מונה שר מיוחד בשבילנו, השר לפיתוח הנגב והגליל. סוף סוף, חשבנו, תהיה לנו כתובת. יהיה מי שיילחם את מלחמותיה של הפריפריה הצפונית, ויעזור לפתור את בעיותיה הייחודיות. ומאז אנחנו ממתינים שאכן תהיה לנו כתובת כזו. שכן השר לפיתוח הנגב והגליל לקח במלוא הרצינות את תפקידו החדש והוא פועל במרץ - למען הנגב. הגליל נשכח.
כדי להמריץ כלכלה בפריפריה דרושים עוגנים כלכליים. מרבים להשתמש בביטוי הזה, מבחינתנו לעוגן כלכלי יש הגדרות מדויקות: פרויקט גדול, שבהקמתו מושקעים כספים רבים. כספים אלה משמשים לרכישת חומרי גלם ומוצרים בסביבה הכלכלית של הפרויקט. כוח אדם מהסביבה הכלכלית מועסק בפרויקט זה בהיקפים גדולים. הפרויקט, לאחר הקמתו, ישמש הן מוקד תעסוקה לאנשי הסביבה והן מקור למינוף עסקים רבים נוספים שיצמחו סביבו.
ממתינים למימוש הבטחות
התסיסה הכלכלית שיעורר הפרויקט תשחרר את תלות האזור שסביבו בחקיקה מתקנת לסוגיה של אזורי עדיפות, ותאפשר לאזור לעמוד על רגליו ולפתח את סביבתו. עם הגידול בעשייה ובצמיחה הכלכלית סביבו, ישאיר פרויקט עוגן כזה את האוכלוסיה החזקה מבחינה סוציו-אקונומית ויבלום את בריחת הכוחות החזקים למרכז.
בדרום הארץ, למשל, עומדים להקים את עיר הבה"דים, שעל-פי כל ההגדרות שלעיל תהיה פרויקט עוגן שימנף את כלכלת הדרום. בחיפה ובצפון אנחנו עדיין ממתינים למימוש ההבטחות שהורעפו עלינו לאחר מלחמת לבנון השנייה. נמאס לנו לחכות.
ושלא ינופפו לנו בבית הספר לרפואה בצפת כפרויקט עוגן כלכלי. רשת הכבישים המעולה (ששר אחר דאג לה) תביא אולי רופאים בכירים מהמרכז שיבואו ללמד בו (גם זה רק אם יימצאו אלטרואיסטים שיוותרו על שעות פרקטיקה פרטית מניבות ממון לטובת הרצאה במרחקים), אבל אותה מערכת כבישים מעולה תחזיר אותם אחרי השיעור לביתם במרכז. מנוף של ממש לצמיחה כלכלית ספק אם יהיה כאן. אולי מלגזה.
קיווינו ששדה תעופה בינלאומי בצפון יהיה אותו פרויקט עוגן שהצפון משווע לו. שדה תעופה בינלאומי בצפון יעסיק עובדים רבים בתקופת ההקמה, ואלפי עובדים, במשכורות ראויות, לאחר הקמתו. הוא יאפשר לתושבי הצפון לפתח כלכלה שאינה תלויה במרכז, כמו פיתוח תיירות לאתרים הקדושים לנצרות. שדה תעופה יהיה המאיץ לתעשיית תיירות ענפה של בתי מלון, מסעדות ותיירות נופית בצד תיירות צליינית.שדה תעופה צפוני יאפשר יצוא מוצרים והבאת חומרי גלם למפעלי תעשיה תוך הקטנת עלויות הובלה, וכדומה. הוא יועיל גם לתושבי המרכז בהקטנת עומס התנועה לנתב"ג וממנו.
שליש מתושבי המדינה נותרי ללא מענה
ממשלות ישראל הכירו בהקמתו של שדה תעופה בינלאומי בצפון כפרויקט לאומי עוד ביולי 2002. להכרזה זו קדמו החלטות לתכנן שדה תעופה בינלאומי בחיפה עוד ממאי 1995. ועדת בודינגר, שהממשלה אימצה את מסקנותיה בפברואר 2009, המליצה על הקמת שדה תעופה בינלאומי במגידו, ולא ראתה בנבטים חלופה מתאימה לנמל תעופה בינ"ל משלים לנתב"ג.
מתברר כי ניתן להתעלם מהחלטות ממשלה ומהמלצות של ועדות מקצועיות. השר לפיתוח הנגב והגליל לחם את מלחמתו של הדרום, וגם לאחר שהממשלה החליטה לפני כחצי שנה על הקמת שדה התעופה בתמנע כשדה תעופה בינלאומי, הוא המשיך להילחם על הקמת שדה תעופה נוסף בדרום, בנבטים. נותרנו בצפון הארץ בלי אף שדה תעופה בינלאומי שישרת שליש מתושבי המדינה. הצלחנו להביא לצפון חברות היי-טק, לחיפה, ליוקנעם, למגדל העמק, חברות שהנגישות המהירה שלהן לחו"ל חיונית. חשוב שיהיה שדה תעופה שישרת אותן - ומגיעות אלינו תלונות אינסופיות על הסרבול בנסיעה לנתב"ג, שמסכן הגעתן של חברות היי-טק נוספות לצפון. במה יועיל שדה מרוחק בדרום לעידוד הבאת חברות אלה לישראל בכלל ולצפון בפרט?
איתרע מזלנו והשר שמונה לתפקיד החיוני של קידום הפריפריה בישראל בא מבאר שבע, הוא מכיר את מצוקות הדרום מקרוב ודואג לדרום. האם יש לפצל משרד מכובד זה ולמנות שר נוסף, ה-32 במספר, לפיתוח הגליל, שר שיהיה אולי בן קריית שמונה או כרמיאל, כדי שגם ענייניו של הצפון יטופלו?.
