המחר תמיד מחכה - ההנאה כבר כאן

ספר שירים חדש, "המחר תמיד מחכה לנו" - ומי שחיכה לשירים האלה, אכן יש לו מחר. מחר של קריאה משירים משובחים, התענגות מקנקן יין שמשביח עם הזמן. אריה קומיי ידוע בעיקר כמתרגם בחסד, כמילונאי בעל שם - ומעבר לכך הוא משורר רגיש המתאר מצבים אנושיים עדינים.

חייו של המשורר קומיי היו לאורך כל הדרך חיים של יצירה ושל חלוציות: לאחר שעלה ארצה היה במשך שנים חבר בקיבוץ כיסופים בנגב. את שנות החלוציות לא שכח - אך במשך כל חייו בארץ ראה עצמו שליח של הספרות העברית, מתרגם, מחובר ללשון העברית, לתולדות הלשון לרבדיה. קומיי זכה לשם ולמוניטין כעורך אנתולוגיות של שירה עברית בספרדית.

במשך שנים זיכה אותנו אריה קומיי בפניני שירה, והתחושה היא, שהוא מחובר לעידן של תמימות, לתור הזהב של שירה קלאסית. והנה בשיריו הכול רוגש מתפעם: עידן שלם קם לחיים, ובשורותיו אנו שבים לאותה דרך ענוגה, דרך כובשת לב. קריאה בשיריו מגלה געגועים לעולם שאבד, געגועים לערכים שחלפו ולזמן שזוהרו הועם:

"כי אמת אחרת מלבד זאת שלנו/ אין/ והיום/ נידלדלו מחלפות ראשינו/ והחיוך המר והמאוכזב והזיכרונות/ מחזירים אותנו/ לימי נעורינו המאושרים/ אך, איך לחוש שהזמן/ התיר את מחויבותנו?/ הכוחות של אז עזבו אותנו/ הרעיונות היפים נשארו בפינה/ ובכל שולט ה"אני"/ במקום ה"אנחנו"/ ולמרות זאת/ ממשיכים להאמין אנחנו/ בעתיד טוב שיבוא".

יש למשורר אריה קומיי תחושה, שבאמצעות השירה ניתן להשפיע על קוראים - ואכן זה קורה: שירתו כמו מחוללת רוח חדשה: בשירו "גורל" הוא פותח במלים:
כָּל מַעֲשֶׂה יֵשׁ לוֹ סִפּוּר מִשֶּׁלּוֹ...

וההמשך מבקש את ההנצחה ואת הזוהר, כל מה שמֵעבר לזמן:

אַךְ הַחֲלוֹם
מַחֲזִיר אוֹתָם לְחַיֵּינוּ
כִּי אֵינָם נִמְחָקִים מֵהַזִּכָּרוֹן.

פרוזדור לעולם שמבקש לקבל תשומת לב אנושית

השירה של קומיי מאמינה בהאדרת הרגע, בהקשבה לביטוי החולף, ושירים הופכים לפֶה לעלילות אילמות, קליפת האגוז של השיר הצרוף היא פרוזדור לעולם שמבקש לקבל תשומת לב אנושית. זה הכוח של השיר. השיר "בטָלה" כביכול יוצא מעֶמדה של חוסר מעש - אך בעצם היכולת לכתוב את השיר ולהגשים את הנסתר - בכך יש למשורר כוח מיוחד:

עָמַדְתִּי מוּל הַחַלּוֹן
וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בַּנּוֹף.

למשורר אין די במבט בעולם וברובד החיצוני, בתמונות הנוף - חשוב לו להיכנס לעורם של הפרטים הקטנים, לסייע להם בעצם המבע להמריא מן המצב של החלום וחוסר האונים לגבהים של הגשמה ומילוי של משאלות לב:

ולֹא דַּי לִי בָּזֹאת;
לְבַסּוֹף
אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁמַּסְפִּיק!
יֵשׁ לָתֵת לַדְּבָרִים
לְהַגְשִׁים אֶת עַצְמָם.

שירה מעודנת זו נקראת לעתים כשורות שנכתבות על-ידי צופה מן היציע, שרואה מהצד אך מביט לעומק, שירה שבוחנת כליות ולב - ועל כן יש בכוחה להפעים, היא מרטיטה לב קוראים. העוצמה של אריה קומיי ביכולתו להפיק מתוכו עולם אחר ומופלא - שמעיר ומעורר את העולם הניצב לפניו. בשיריו נמצא הגות ורגש, הומור אירוני, חכמת חיים שמפעימה שוב ושוב מחדש - כאדם שהגיע לגבורות מנסה המשורר לבחון את גבולות הזמן, את מקומו בתוך תצפית הזמנים ( השיר 'פתאום'):

וְכָךְ יוֹצֵא
שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ
אִם אֲנִי חַי
אֶת הָאֶתְמוֹל
אוֹ אֶת הַהֹוֶה.

ובשירו 'תקווה' אנו מבינים שבתוך מרקחת הזמן - יש שינויים, שהלב מתקשה להכיל:

יָדַעְתִּי,
תָּמִיד יָדַעְתִּי
שֶׁהָעוֹלָם מִשְׁתַּנֶּה,
כָּל יוֹם
הוּא מוֹפִיעַ, כָּל יוֹם אַחֶרֶת -

הנצח והחולף מתמזגים בעוצמת האהבה - וכך מבטא המשורר את הכמיהה לאהובתו פרחיה ואת הסגידה לזמן הממריא בין תחנות שונות:

הַהֹוֶה
הִנּוֹ רַק הָרֶקַע
שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹשְׁמִים.
וְרָאשִׁי
אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר
מִכָּל מָה שֶׁמַּעֲלֶה הַזִּכָּרוֹן.
אַךְ
קֹדֶם כָּל
לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִשְׁכֹּחַ
אֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הִכַּרְתִּיךְ;

זו שירה, שאינה מקדשת רק את החלום והנסתר והרצון לבטא עולם אילם, זו שירה שבה בעת רוצה לבטא את החלוף ואת המשתנה - כי זו דרכה להתקרב לנצח, להגשמה. יש בשירתו של קומיי - מסורת ועבר מצד אחד - אך מצד שני השורות שואבות מן המודרנה וגם מהלכי רוח פוסט מודרניסטיים.

מי שקורא בשירי קומיי נפעם משירי האהבה הקסומים, מטייל עמו ברגעים של שגרה שהופכים לרגעים של תעצומות נפש. בשיריו של קומיי - פינות מציאות, שנראות כסמטאות שוליות עוברות מטמורפוזה - ובמטה קסם הופכות לקרן אור של חסד וחמלה. הקורא חש בכוח השירה, המלים משיבות נפש: שיריו של קומיי
קרובים ברוחם לשירה שאהובה בקהילות דרום אמריקניות - ובו בזמן אנו קוראים בה ומרגישים צופן זהות, עמידה מול ארון הספרים העברי: שירה קסומה, שיש בה שילוב של אופק קוסמי וחלון עברי מואר ומרתק.

להכיר לא רק את קומיי המילונאי

קומיי הוא משורר - אך לרבים ידוע כמילונאי: קומיי כתב את "האגרון", מילון ראשון למלים נרדפות בעברית- ותמיד טרח לומר שהוא ממשיכו של רבי סעדיה גאון, שהיה מחבר האגרון הראשון. קומיי חתום על מילון עברי- ספרדי ומילון ספרדי- עברי ואת הקשר שלו לשתי השפות, עברית וספרדית, הפך לשליחות. הוא חש כשגריר של קרבה בין התרבויות, ועושה רבות למען הנחלת הספרות העברית לקוראי הספרדית.

זו ההזדמנות לכולנו להכיר לא רק את קומיי המילונאי, זה הזמן להכיר את שירתו המיוחדת של האיש. המחר כבר מחכה...