יאיר לפיד שהודיע בשבוע שעבר על כניסתו לפוליטיקה התקבל ברגשות מעורבים. לצד לא מעט דברי פרגון, בעיקר מצד קולגות בכלי התקשורת שבהם עבד, היו גם לא מעט התבטאויות חמוצות.עיקר הביקורת על לפיד היא הצלחתו הכלכלית. דוגמה לכך היא הטור של שי גולדן במעריב שבו הוא משתלח ביאיר לפיד בעיקר על הצלחתו הכלכלית. זה מתחיל בכותרת
הישראלי הצבוע - לפיד השבע והעשיר מתקרנף ומתחסד בשם מי שמרוויחים פחות מעשירית ממנו. יאיר, אתה אליטה שמנה, מדושנת ונטולת דאגות כלכליות ואחר כך ממשיך גולדן להכות בלפיד על שהעז להתפרנס יפה ולהצליח בעבודתו.
"איפה הכסף?" שואל לפיד ומקונן על מצוקת שכבות הביניים. "זה הכסף שלנו", הוא אומר. שנייה, מר לפיד, אתה לא באמת רואה את עצמך כשייך למעמד הביניים? אחרי הכל, אתה משתכר מאות אלפי שקלים בחודש, נוהג בג'יפ מסוגנן, מעשן סיגרים ומחזיק באוסף בקבוקי ויסקי מנקר עיניים.
אכן, חטא נורא חטא לפיד. הוא העז להשתכר "מאות אלפי שקלים בחודש", רכש ג'יפ ועישן סיגרים. בכך פסל לפיד את עצמו, לדעת גולדן, לכל תפקיד ציבורי. ביקורת על התנהגותם של בעלי ההון, בעלי החברות הגדולות, הטייקונים,היא כמובן לגיטימית. יש מקום לבקר את ה"תספורות" שהם מבקשים לעשות בחובותיהם למחזיקי איגרות החוב. יש מקום לבדוק את הסדרי המס שלהם ואת התרומות שהם מפרישים לחברה.יש מקום לבחון את ניגודי האינטרסים של בעלי השליטה בחברות רבות ואת ההשפעה המוגזמת שלהם על מקבלי ההחלטות.
אבל יאיר לפיד איננו טייקון ואיננו בעל שליטה בחברות. את כספו הוא מרוויח בעבודה קשה ובכישרונו. הוא לא עשק ולא הונה. הוא לא התכחש לחובותיו ולא ניצל את מעמדו. הוא כתב ושידר וקיבל תמורה יפה על כך. האם משום כך הוא איננו רשאי לראות עצמו כחלק מציבור השכירים? האם העובדה שהוא נוסע בג'יפ פוסלת אותו מלעסוק בבעיות התחבורה הציבורית?
צרות העין והקנאה בהצלחתו של האחר היא תכונה ישראלית מוכרת - ולא חביבה. יאיר לפיד מקבל את משכורתו מגופים פרטיים ואפשר להניח שהם משלמים בדיוק את שוויו בשוק התקשורת. אנשים קונים את העיתון כדי לקרוא את טוריו והרייטינג הגבוה של אולפן שישי בהגשתו מעלה את מחיר התשדירים שמשלמים המפרסמים. כדי לייצג את העניים אין צורך להיות עני.
