ידוען לכל מפלגה

ח"כה לי בתקשורת

השבוע התבשרנו על ריצה לכנסת של שני אבירי-עתירי רייטינג; הלפיד והשליט. אולי בין כתיבת השורות לקריאתן יצטרפו עוד כמה גורים או שועלים. המירוץ למיליון נולד! הצד השווה שביניהם הוא שתרומתם לעם, לחברה ולמולדת מתבטאת בכך שכולם מכירים אותם. מכירים כביכול, כלומר מכירים רק איך הם נראים וזה נראה יפה, וזה הכל. למען האמת, הם לא ראשונים בשיווק-הח"כיוּת, וכבר הייתה לנו דוגמנית קוסמטיקה שהיו לה בשורות לעם ישראל.

אמת, היו ויש בין חברי הכנסת אנשי תקשורת לשעבר שיש/שהיה להם רקורד ציבורי או אג'נדה אשר בזכותה נבחרו. ביניהם למשל לפיד האב (טומי), תקשורתן פולמוסן ודעתן, שרץ ודהר על הסוס האנטי-דתי. אג'נדה זו הייתה חקוקה על דגל האבירים שלו ובגינה נבחר לכנסת. אכן, חשיפתו התקשורתית היא שהביאה לו את התמיכה המאסיבית שזכה בה כמפלגה 'אדמורית-כוכבית', ומן הסתם בלעדי הרקע התקשורתי היה זוכה ברבע הקולות. סופו ידוע; הסוס דהר אל התהום, והלוחמה שלו בחיבור שבין תורת ישראל למדינת ישראל התנפץ לרסיסים, והותיר מעט קצף על פני הגלים. כל זה לגיטימי, סביר וכשיר.

כיוצא בו הח"כית שלי יחימוביץ, שאף העפילה לראשות מפלגת העבודה, אף היא תוצר תקשורתי מובהק. כמוהו, גם היא קנתה את מקומה בפעילות חברתית משמעותית - סוציאליסטית והגנת-נשים - אשר הניפה ודחפה גם בעידן תקשורתה. אין זה סוד שאינני חסיד של ח"כים מתוקשרים אלו, אך ח"כיותם עוברת מסך, למרות היותם חביבי המסך. ויש עוד כאלו.

לא כן כוכבי השבוע. הם תוצר הפוסט-דמוקרטיה, זו המיוחצנת, ה'ריאליטי'ת, המאמינה כי החיים האמיתיים מתרחשים בתקשורת ועל המירקע. ירחם ה' עליהם ועלינו!

הטובים - לעסקנות ציבורית

ה'אני מאמין' המנהיגותי שלי שואף להשאיר את לפיד-השליט בידי 'עסקנים', ובאזניי אין זו מילה גסה. כוונתי לעסקנים אשר התבשלו שנים ארוכות בצרכי ציבור באמונה, ובידם קבלות על תרומות משמעותיות לחיי הציבור, החברה, העם והמדינה.

מנקודת מבט זו דומה עלי כי לא רק אנשי תקשורת, אלא גם אישי רוח שנבחרו לכהן כח"כים בשל מכובדותם, לא הצליחו יותר מדאי לכתוב פרקי זוהר בספר דברי הימים לכנסת ישראל. ובכללם רבנים ופרופסורים מתחום מדעי הרוח והחברה. הללו כיבדו את הרשימות השונות, מימין ומשמאל, חילוניים ודתיים, והוסיפו צבע ואבני-חן למושבי הפרלמנט. זה חשוב ומכובד וכנראה גם מסייע למשוך קולות. אך במבט רב-שנים לאחור חותמם דל, אם בכלל. מכל מקום, לפחות נכבדי העדה הללו מייצגים את עולם הרוח ולא את תרבות הרייטינג.

אגב, תנועת ש"ס הבינה מזמן כי רבנים חשובים וראשי ישיבות שכיהנו בכנסת מטעמם (הרבנים פרץ, מאיה, עזרן, גמליאל ועוד רבים) הם עול בלבד, ולעתים רבות אינם מהלכים בתלם המפלגתי הרצוי. הפתרון שהגו שם הוא גאוני; מזה שתים-שלש כנסות רשימתם מורכבת מעסקנים בלבד, אך לשם המכובדות כ-ו-ל-ם שודרגו לתואר 'הרב' מכח ח"כיותם (ואם שיבצו בטעות את הרב אמסלם, צאו וראו מה עולל להם).

השמה ח"כית

תוך כדי כתיבה עולה בדעתי תוכנית סטארט-אפ חדשנית; לפתוח משרד השמה למפורסמי תקשורת ולהציעם למפלגות השונות כידוענים עתירי שיווק. אלוף כדורגל בועט מצטלם טוב כשחקן חיזוק מוביל תחת הסיסמה 'מרץ' או קדימה. מנצחת בתחרות הבישול הביתית תוכל לייצג היטב את מלוא המשמעות של הכותרים 'ישראל ביתנו' או 'הבית היהודי'.

ואם כבר הזכרנו את 'הבית היהודי' צריך לצייין לשבח את ההחלטה הסופר-דמוקרטית שהתקבלה שם בשבוע שעבר; בחירת כל הנציגים לרשימה לכנסת בפריימריז פתוחים לכל המתפקדים. לטעמי החלטה זו יותר מדאי דמוקרטית ומי יודע מה יעלה הגורל בקלפי. בכל אופן זה עדיף מכוכבי-תקשורת.

אכן, אלמלא החלטה עקרונית זו הייתי מציע להם לשלב את הבחורה הדתית הצולחת את 'המירוץ למיליון'. היא תוכל להשתבץ גם בשיריון לנשים ולצעירים כאחת. אולי גם את אחד ההורים של הנער חובש הכיפה מתחרות כוכבי הזמר הנולדים (במשבצת ה'מזרחית'?) בהזדמנות זו אציע ל'שס' את כסויית הראש, בעלת התשובה, שזכתה להיכנס להיכל האח-הגדול. ואם יש שם מניח תפילין שמא יתאים ל'יהדות התורה'?

כבד פה = אנטי תקשורת

משה רבנו, המנהיג שלא קם כמותו בישראל, היה "כבד פה וכבד לשון" ו"ערל שפתיים", כמצוטט בראש המדור. וכבר אמרו קדמונים שדוקא משום כך נבחר, לבל יאמרו: מנהיג של רייטינג, מנהיג של ריטוריקה, מנהיג של יחצנות. אדרבה, בחירתו נובעת מהיותו אנטי-תקשורתי. הוא לא נבחר למרות כבדות הפה אלא דוקא בגללה, כמסר לדורות.