הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   ספרות  ספרים  שפה ושיח 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
התרבות הארגונית של הפינגטון
29/09/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
זכויות ליום הדין
29/09/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
נשיאים ורוח ומים אין
29/09/2017   |   אריאל י' לוין
 
 
 
משחק בבוץ
29/09/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
שגוע במחלוקת
29/09/2017   |   אסתר שניאורסון גרי
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
רוח השירה תחבר את הכול
יקום פורקן. געגועים למשיח לאורך הדורות

ברכה סרי מאמינה בניצחון הרוח, בניצחון המשמעות הפנימית, בקבלת הישות הרוחנית כקודמת לכל ישות חומרית. כתיבתה נובעת מתוך המקורות, צוללת בתוך המקורות, בתוך התפילה – בתוך הגוונים השונים של ירושלים. הכול נושק לגבהים, אך הכתיבה פשוטה וענווה ומיוסרת

▪  ▪  ▪
'יקום פורקן' הוא ביטוי ארמי מתוך התפילה, המלים מבקשות ישועה. 'יקום פורקן' של המשוררת ברכה סרי, הוא בקשה לגאולה באמצעות השירה - גאולה שירית, גאולה שמשמעה התחברות לכוחות פנימיים, לחיבור של כל השברים והחלקיקים לבריאה כולה - ויש בשירה הזאת אמונה חזקה, שלמלים יש כוח. כוח לשנות, כוח לחיבור בין אנשים, בין זמנים, בין כל חלקי הבריאה.

באחד הקטעים בספר כותבת ברכה: "האמונה והאהבה מחברות את החיים שוב ומפרקות את הפחדים, הכעס והשנאה והבורוּת העצומה ופוקחות לנו עיניים לראות שאין עוד מלבדו". שירה סוללת דרך לחיזוק כל השברים כדי להגיע לשלם, לאחדות, לאמונה. השירה של ברכה סרי מאמינה, שיש ליוצרת עוצמה בלתי נדלית לרומם את מה שיש, ולהפוך את הקיים למציאות נשגבה יותר.

בשיר "קחי אהבתך בידייך" היא משמיעה קריאה נבואית - להתעצם מכוח האהבה שבנו, כוח שמשנה את החיים:

"עכשיו אהבתך הגדולה,
ושפע חייך
יסדרו את המיטה
יכבדו את הרצפה
ויכבסו את הכביסה" (קחי אהבתך בידייך).

הרפתקה של מצבים שונים

ברכה סרי מאמינה בניצחון הרוח, בניצחון המשמעות הפנימית, בקבלת הישות הרוחנית כקודמת לכל ישות חומרית: ניקח לדוגמה אחד השירים של ברכה סרי - שהוא סוג של שיר מפתח להבנת המסע הפואטי שלה - ובעבר אף נותח על-ידי בלפור חקק:

כך כותבת ברכה סרי, כלת פרס ראש הממשלה:
ירושלים שלמעלה
וצנעא שלמטה
חד הם.
אחת עירי
רקמת צבעים.

שירתה של ברכה היא אכן הרפתקה של מצבים שונים וישויות שונות - ואכן היטיבו לראות, כי המכוונות של המשוררת היא להתיך את המרכיבים, לחבר, להפוך הכול למציאות שירית אחת. ברכה סרי מחפש מציאות מעבר למציאות, רוחניות מעבר לחומר ולנגלה.

מציאות פיזית אינה בגדר חומר כשלעצמו - והמשוררת יודעת להביט אל תוך החומר, אל לב הדברים: בשירה 'מבעד לכיסא העמוס' היא מנסה למצוא מה גנוז מעבר לכיסא העמוס בספרים ובקופסאות קרטון ובכל פלאי המשרד - והיא ממריאה ודואה ועל כנפי הדמיון מגיעה אל על - אל תוך - מבעד לכל המחיצות: מבעד לחלון, מבעד לסורגים, ומה היא רואה?

'נושאות כפות דקל שלי, את חינן בתנועה, ומעבר להן עץ שאיני יודעת שמו, מסתיר בתי אבן סגורים' - ומעבר לכל המחיצות האלה היא מגיעה לנסתר ביותר, וכך כותבת ברכה: 'פוגשות עיניי / בדבר מה שקוף שאליו רוחי הומה'. עמוד 38.

חיפוש אחר המהות הרוחנית

באופן דומה כך מראה הדברים גם בשיר על צנעא וירושלים: גם כאשר היא מנסה לבחון את ישותה מעבר לשתי הערים השולטות בהווייתה, ירושלים וצנעא - אנו רואים את החיפוש אחר המהות הרוחנית, הדבק הפנימי שמלכד את כל הניגודים, את כל הקטבים.

בספרה 'יקום פורקן' - כאשר היא מגיעה להגיגי חודש אייר היא מוליכה אותנו לאותו מסלול שמגיע פנימה אל הרוח והאור: 'מה עוד נבקש לעצמנו יותר מחיבור מודע לאור חיינו, המובנה בנו, מרגע הבריאה, עוד לפני שחדרנו לרחמי הורינו, ואנחנו גם בני חורין' (עמוד 136).

והמסע אל הרוח הופך למסע משיחי: "אין לנו רשות לשבת בצד, לבזבז את הזמן ולחכות למשיח שיבוא, המשיח יושב בתוכי - ומזרז אותי לפעול יומן ולילה לזירוז הגאולה".

בין השיטין אנו מגלים שורות שכתובות ברוח נבואה, והמשוררת כשליחה של אור עליון מבקשת לסחוף אותנו לאותו כיוון רוחני - לאותו תיקון שייטיב עם העולם ועִמנו, שנלמד להכיר את החלקיק האלוקי שבנו:

"הן חלק אלוה ממעל, חלק ממש, והוא אוהבן ושוכן בתוכן, אם רק יביטו בפנימה, יגלו את התשובה בעצמן וימצאו את דרכי הריפוי / כי הכאב מַתָנה לכולם/ להעיר את העם/ ולהאיר לכולם" - עמוד 137.

ראינו זאת גם בשיר, שבו מעדיפה המשוררת את ירושלים על צנעא - גם כאן ההעדפה משולבת בנהירה אחר רוחניות ואחר שליחות. העדפה מובהקת של העיר ההיסטורית המשיחית על עיר פרוזאית נטולת הילה.

תהליך קיבוץ הגלויות מתואר באור לא קל - אבל כמי שנושאת שליחות - מתעלה הכותבת מעל למציאות החומרית: "ללחוש תודה/ שהם חיים וקיימים/ כמו בימים/ שכבר חמקו לי / לבלי שוב".

עם כל הקושי שבמפגש המאוחר, היא לוחשת תודה שהמפגש סוף סוף מתקיים, ובני העם שלה, שניתקו ממנה, זכו להיוושע, שאכן הם חיים וקיימים. השמחה היא עילאית, כל כולה צבועה בהילה רוחנית: הנה אחיה האובדים - והיא מייחלת לזהותם האמיתית: בעיניה, גם אם זה נראה מובן מאליו, זה אינו מובן מאליו.

כך ראינו גם בשיר על שתי הערים: הליכתה בירושלים אינה הליכה ארצית בעיניה. היא חיה בחלום, ובהיותה כאן היא רוח ולא גוף. היא רוח קטנה. המשוררת כמו משתופפת ארצה לנוכח גדולתה ועוצמתה של העיר ההיסטורית והקדושה.

מעבר לתיאורי התבלינים והבשמים, השוק שלה אינו שוק של יום יום, זהו שוק של מעלה - אנו חשים שהכול נישא על כנפי רוח, הכול נראה כמימוש של תפילת פיטום הקטורת בספרי התפילה. לרגע היא מתרוממת מן המציאות הארצית של שוק וריחותיו והיא חוזרת לריח הקטורת.

והפואנטה אז אינה מקרית:

"ניחוח קטורת
מבית המקדש למזכרת".

כתיבה של חבלי גאולה

שירתה של סרי נקראת 'יקום פורקן', ואכן מדובר בישועה, בפורקן, ויש בנו כמי שנשאו געגועים למשיח לאורך הדורות, יש בנו צירים נמשכים מימי קדם: נולדנו פה הלילה/ אחרי צירים/ חבלי משיח/ ואחרים/ ילדי משיח זוהרים/ נצנוץ הגאולה / אהבת הורים/ וזרע קוד של אלוהים - עמוד 68.

הכתיבה של ברכה נובעת מתוך המקורות, צוללת בתוך המקורות, בתוך התפילה - בתוך הגוונים השונים של ירושלים. הכול נושק לגבהים, אך הכתיבה פשוטה וענווה ומיוסרת - שירה של צימאון וגעגוע, כתיבה של חבלי גאולה: כאן בירושלים היא חשה שמץ מאותה קדושה, מעין מזכרת מבית המקדש שהיה ואיננו עוד. זו מזכרת בלבד ולא קטורת ממש מבית המקדש. היא מודעת להבדל הקטן, ומלת הסיום של השיר עוברת מן הבשמים ומן הקטורת אל ההווה - וזה ההבדל - "למזכרת".

ברכה סרי חיה בשיריה בתוך הזמן ומעל לזמן- שכן כל הפרטים הקטנים של החיים - כולם כאחד נוסקים למעמקי הנסתר והרוח, וכך - שליחותה הארצית אינה רק ברובד הנגלה.

הזמן של השירה נוסק לאינסוף: כותבת ברכה במכתב לבורא עולם - עמוד 203: "בורא יקר ואינסופי, תודה לך שבראתני כצלמך וכרצונך. הפעם אני חשה את ההשלמה המלאה שבינינו" - והנה המסע בתוך הזמן הופך למסע אל הנצח: "אני יודעת שאני אינסופית כמוך - מוכשרת לכל תפקיד המוטל עליי, נצחית ברוחי היצירתית".

משהו בזמן נראה חמקמק, בלתי ניתן להבנה - ולכן כשאנו מנסים להבין את הזמן, אני חשים נעטפים בצעיף מסתורי של מבוך מפותל או מבוי סתום. תמיד כשמדברים על הזמן יש תחושה של ערפל, של סוד. כשאנו קוראים את כל מה שנכתב במאות קודמות, על דורות שהיו, כשאנו קוראים את היצירות, שמתארות את העולם התמים, שהיה וחלף, נדמה לנו, שמשהו קרה לזמן. יש תחושה שהעולם היה פעם שירה אחת גדולה ומרוממת, עולם יפה יותר, ערכי יותר.

שירה מלאת געגוע

בשירתה של ברכה סרי, הגעגוע מחלחל כל הזמן, הרצון לשאוב מאותן עוצמות, מאותם מעמקי הוויה, מיסודות בראשית. הטון הנבואי מוביל אותנו לפסגות : הזמן של התום והיופי האינסופיים לא חלף, הכול נמצא בהישג ידינו, באשר אנו ברואים בצלם אלוהים.

כותבת ברכה סרי בעמוד 205: "האינסוף ברא אותי בצלמו וכרצונו, אז גם אני נצחית ובלתי מוגבלת באפשרויות". הדרך של ברכה היא לראות מעבר לחומר, מעבר להווה, מעבר למוגבלות. יש לנו כוח פנימי רוחני לאצור את הזמן, לשמור אותו, לנסוק ממנו אל משהו מופלא ויקר יותר: בהקשר זה אני רוצה להזכיר את המשפט הידוע מספרו של ביאליק 'ספיח', שבו הוא מדבר על אותו זמן שנשמר בנו לנצח, זמן הילדות, הזמן השלם . גם בשיריה של ברכה יש געגוע לאותו רגע שהופך לנצח, לאותו זמן סגולי, קפוא - כפי שכתב זאת ביאליק בשירו 'אחד ובאין רואה':

"נוף מולדתי, מלון ראשיתי וראש מראה עיניי - ובעצם זיוו הראשון - כאשר חרתה אותו מאז בנפשי אצבע אלוהים נעלמה - אשר רק אחת תזכה להם עין הילד- ולא יוסיף".

הנצחיות הזו והזיכרון הזה הם חלק מן הכוחות הפנימיים, שמפיחים חיים בשירתה של ברכה סרי: החתירה לאחדות, החתירה לאותו יופי רוחני, לאותם אוצרות שנשמרים תמיד, כל אלה מפכים כל הזמן - והציפייה היא לגעת בקודש הקודשים של החיים, במעמקי המציאות, במשמעות הרוחנית שלה.

וכאן אסיים בשתי שורות של ברכה סרי, מן השיר 'אם אתבונן אל ההר': "אם אתבונן אל ההר ממולי/ איהפך לאבן". כי הדרך היחידה שלא להתאבן, לא להיבלע בתוך החומר, בתוך יום הקטנוֹת - היא להמריא, היא לדעת להגיע לאותה הוויה של מעלה, שירה שנוסקת למרומים. זה קרוב, זה כאן, זה פשוט יקום פורקן. (דברים בטקס השקה של הספר, בית סוזן דלל בנוה צדק, ערב בהנחיית שלומית ליר, הפקה כרמל גוטליב קמחי).

תאריך:  24/01/2012   |   עודכן:  24/01/2012
הרצל חקק

מועדון הבלוגרים עוקבים: 25לקבלת רשימות הרצל חקק לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
רוח השירה תחבר את הכול
הודעות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
כרמל גוטליב קמחי
24/01/12 11:42
2
שלומית ליר
24/01/12 12:12
 
הרצל חקק
25/01/12 00:00
 
הרצל חקק
26/01/12 12:28

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
ניתן לומר שבצילה של המוזיקה הפופולרית צומחת בשנים האחרונות מוזיקה אלטרנטיבית המכונה מוסיקת אינדי. הפסטיבל אשר מקדם מוזיקה זו הוא "אינדי נגב" שהתקיים השנה בים המלח זו השנה החמישית ברציפות.
23/01/2012  |  רועי אורן  |  מאמרים
אנחנו מדינה האוכלת את טובי בניה, שכן אי-אפשר להבין את התנהלותה ההזויה והמרגיזה במקרה הבא. הפכנו למדינה מתחסדת המעודדת טרוריזם על כל סוגיו והכל בשם ה"צדק" העקום והמעוות מבית מדרשה של הפרקליטות הצבאית השמאלנית הצבועה שעוזרת למחבלים וממררת את חייליה המחרפים את נפשם בסתר ובגלוי.
23/01/2012  |  עמוס דאי  |  מאמרים
זוגות רבים מגדירים את יום החתונה כיום המאושר בחייהם (לפחות בשנים הראשונות- אחר כך לחלק מהם זה הופך להיות היום העצוב בחייהם) ומוכנים להוציא סכומים רבים בכדי להפוך אותו למושלם ולהנציח אותו. אחד הטיעונים בהם משתמשים המתחתנים להצדקת ההוצאה, הוא שברצונם ליצור חוויה מיוחדת לאורחים.
23/01/2012  |  יוסף קנדלקר  |  מאמרים
אצל הרופאים הוקם ארגון חדש בשם ארב"ל (ארגון רופאי בתי חולים). אצל העיתונאים הוקם "ארגון העיתונאים החדש". תופעה זו של מרד נגד הממסדים הקיימים הולך ומתפשט על-רקע חילופי הדורות ועל-רקע תביעות שכר ותנאי עבודה, שהארגונים הייציגים לא סיפקו רבים מקרב חברי הארגונים. ההערכה הקימת בקרב העוסקים בתחום יחסי עבודה היא שתופעה זו תלך ותתפשט.
23/01/2012  |  מתי דוד  |  מאמרים
לאורך כל תקופת העימות בין החילונים לחרדים עלתה מול עיני דמותו של האיש שאולי היה יכול להיות "גלולת ההרגעה" בין חילונים לחרדים גם בימים קשים אלה. האיש שבשחוק, בבדיחות הדעת שלו ובהרבצת התורה שלו יכול היה לחמם לבבות לאהבה ולא להפגנה. האיש שיכול היה לספוג את עלבונות והסתת המיעוט האנטי דתי ואח"כ לגרום גם להם לחייך ואף להתנצל. אך האיש הזה כבר איננו איתנו. בסוף חודש שבט השנה (תשע"ב) ימלאו שנתיים לעלייתו לגנזי מרומים.
23/01/2012  |  הרב אליהו קאופמן  |  מאמרים

פורומים
ספרות
ספרים
שפה ושיח
כתבות מקודמות
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
אתר ריזורט
צימר יוקרתי לך ולאשתך
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט