המלחמה האחרונה

אני לא מבטיח לך ילדה שלי קטנה שום דבר. מה שאני כן יכול לומר, זה שיש נקודה שמצד אחד מבחינה לוגית היא פשוטה וקלה מאוד להבנה, מצד שני מבחינה פסיכולוגית קשה עד בלתי אפשרית לעיכול. לכן אנא נסו לשים את הרגשות רגע בצד ולחשוב באופן הגיוני.

על-פי פרסומים זרים יש לנו נשק גרעיני שנועד להרתעה. זה אומר שכשנשתמש בו (אם בכלל), כבר לא נהיה קיימים כמדינה. במצב הזה, בעצם שום דבר כבר לא ישנה. אנחנו נהיה היסטוריה, מה שתישאר זו השאלה: האם התורנים בבונקרים ובצוללות ילחצו על הכפתור האדום וישמידו כמה עשרות מיליוני אנשים, או לא? כך או כך לישראל זה כבר לא יעזור.

חוששני שכיום הסיכוי שנגיע לכך אינו מספיק נמוך. עוצמת הקיצוניות האיסלאמית עלולה להגיע לכך שהם יהיו מוכנים לקחת את הסיכון שנשמיד את אירן, ובלבד שהם יפטרו את האיסלאם מעונשו של "השטן הציוני". שלא לדבר על מצב בו קבוצה קיצונית תהיה על סף חיסול ואז לא יהיה לה מה להפסיד.

התפישה הרווחת כיום, גם אם אינה מוכרזת רשמית: מקובל להאמין שאם ישראל תושמד, המחיר יהיה השמדת אירן. חוששני שזהו מחיר קטן מדי העלול לפתות אותם לבדוק אותו. אם חפצי-חיים אנו, ה"תעריף" צריך להיות קצת יותר גדול.

זאת על-פי העיקרון: "שלום על ישראל = סלאם על האיסלאם". כדי שאיזה שייח' זחוח לא יישב באבו דאבי על זרי הדפנה ויחכה שמוסלמי קיצוני יעשה את העבודה בשבילו. כך בדיוק כפי שאנחנו חוששים לקיומנו, עדיף שגם העולם הערבי כולו ידאג לנו ויערוב לבטחוננו.

זה אומר שאם אנחנו מושמדים, עלינו להשמיד את המזרח התיכון כולו. ממש כך. בוודאי תאמרו לי: אתה מטורף – להשמיד מיליארד אנשים? התשובה היא כן, ואני אסביר: ראשית, אתם מוכנים להשמיד מאה מיליון, כך שההבדל בינינו הוא לא עקרוני אלא כמותי. שנית, ככל שהמחיר יהיה גבוה יותר, כך הסיכוי שנצטרך לגבות אותו נמוך יותר.

זה אכן מטורף, אבל אולי עם אנשים מטורפים יעיל יותר לדבר בשפתם. המטרה שלנו היא להימנע מלהגיע למצב הזה. לצורך כך עלינו לקבע בתודעה העולמית את המחיר: השמדת ישראל תוביל לא רק להשמדת אירן, אלא להשמדת האזור. זה כמובן לא ייעשה על-ידי גורמים רשמיים, אפשר להעלות זאת לתודעה העולמית בצורה מרומזת על-ידי תרחישים עיתונאיים ספונטניים.

למשל, אחמדינג'אד פוצח בעוד נאום השמדה שגרתי, בתגובה איזה עיתונאי לא הכי בכיר כותב הערה במאמר תמים, לפיה ניתן להניח שבמצב אפוקליפטי חוקי המשחק ישתנו, התגובה כבר לא תהיה כמקובל רק נגד הפוגע אלא תגובה בקנה מידה אזורי. הדבר עשוי לגרום לפתיחת דיון ציבורי פנימי.

אנחנו מכירים את הטענות לפיהן לא כדאי לפתוח פה לשטן או לעורר שדים מרבצם, עדיף לשמור על עמימות ושתיקה. עמימות זה נכון, אולם שתיקה היא תמימות. האויב לא ממתין לרעיונות שלנו, הוא תמיד מקדים אותנו בחשיבה. אם נעשה "קולות של שטיח" נסתיר את הסכנות רק מעצמנו.

הפסיכולוגיה כאן היא כבדת-משקל, אבל אם האויב הברברי מבין אותה – גם אנחנו נוכל. זו תמונת המצב: ישראל הושמדה, יושבים האחרונים בבונקרים ומתלבטים מה לעשות? אין להם לאן לצאת, לצוללות אין לאן לחזור. באופן טבעי מצד אחד מפעם בהם רגש נקמה עז, מצד שני נשאלת השאלה הכי בנאלית: בשביל מה להרוג עכשיו מיליארד בני אדם?

לא משהו שאנחנו עושים כל יום. את המדינה זה לא יחזיר, מה הטעם? למה להשמיד מאות מיליוני נשים וילדים תמימים? מישהו יכול לענות? אין תשובה. יש לא מעט סיכויים שלא ילחצו על הכפתור. את זה גם האויב יודע ולכן הוא בודק גבולות. האם האופציה הגרעינית היא דחליל? הציפורים ינסו לבדוק.

אני אענה על השאלה. צריך ללחוץ על הכפתור משתי סיבות:

1. הם לא כל-כך תמימים כפי שהם נראים. יש להם די והותר זמן לרסן את הקיצוניים שלהם. הם שאננים, לא איכפת להם מאיתנו, הם משאירים את בעיית הקיום שלנו לנו. אבל כאן גם נכנסת האחריות שלנו: חובתנו לגרום להם להבין שגורלותינו שלובים זה בזה. כדי שהם לא יתעוררו יום כהה אחד, יגלו בהפתעה גמורה שהם כבר לא קיימים ויתלוננו בצדק: למה לא הזהירו קודם?... לכן עלינו להבהיר את תג המחיר כבר היום.

2. אם אנחנו לא נתגבר על הבעיה הפסיכולוגית הזו, ולא נפנים ונעכל את המסוגלות להשמיד את המזרח התיכון כולו, לא נוכל לשדר את הביטחון הזה כלפי חוץ. הם יחושו בהססנות שלנו ויבדקו אותה. אגב, לא משנה בכלל אם אנחנו יכולים או לא. "משחק הפוקר" כאן הוא בהנחה שיש לנו את הכוח הזה, כעת נותרה רק השאלה האם האויב מאמין שאנו מסוגלים נפשית לעשות בו שימוש בקנה מידה מטורף?

3. לאחר שהשתכנעתם אתן לכם טיעון עוד יותר חזק: הרי אנו מתייחסים לתרחיש הזה כתרחיש שלא יתרחש, אז מה איכפת לנו להוסיף לתרחיש הדמיוני עוד קצת דמיון?... מה עוד, שהתוספת הזו רק תגרום לכך שהוא יתרחק עוד יותר מהמציאות. כן יתרחש? אוי ואבוי, זו תהיה בעיה שלנו, אבל גם שלהם. אם במקום שרק אנחנו נדאג לקיומנו יתווספו עוד מיליארד אזרחים מודאגים שידאגו לשלומנו – זה בהחלט יכול לעזור.

בוודאי תאמרו שיש בעיה "קטנה", שהרי אם פתאום באמצע תהליך-שלום ישראל תקפוץ בראש ותאיים בהשמדת רבע עולם, זה עלול לא להישמע כל-כך טוב (בלשון המעטה). אכן יש בזה משהו, לכן זה צריך להיעשות בתבונה ובאופן המנותק לחלוטין מן הגורמים הרשמיים.

הרי היום מקובל בתודעה העולמית להאמין שבתגובה לפגיעה גרעינית נשמיד את אירן. איך התודעה הזו נצרבה? איכשהו. אז ה"איכשהו" הזה זו בדיוק המשימה החדשה שלנו לקבע תעריף חדש. צריך לעורר "באופן מקרי" דיון ציבורי משני (שלא יגיע לכותרות) לגבי שאלת התגובה שלנו. אנשים יתווכחו ביניהם, לא תהיה לזה שום נגיעה לעמדה הרשמית של ישראל, אבל אט-אט תיווצר נורמה, סטנדרט, מדד חדש של תעריף תגובה מצופה.

לכן, אם אנחנו רוצים לעשות את כל שבאפשרותנו למנוע את השמדתנו, עלינו לקבע בתודעה העולמית את המסר הבא: מחיר השמדתנו הוא השמדת העולם הערבי. אנחנו מסוגלים נפשית ונחושים לממש את המחיר הזה אם חלילה יהיה צורך. ככל שנהיה נחושים וחסרי ספקות בעניין הזה, כך הסיכויים שההרתעה תהיה אפקטיבית גדולים יותר. ככל שנהיה "מוסריים" והססניים יותר, כך נגביר את הסיכוי שישחקו איתנו משחקי חתול ועכבר אשר יילכו ויסלימו עד הסוף המר.

עדיף להיות מסוגלים נפשית לעשות דברים איומים ובכך להקטין את הסיכוי שניאלץ לעשותם בפועל, מאשר להיות "אנושיים" כביכול ולהשמיד "רק" מאה מיליון איש, ובכך להגדיל את הסיכוי שנגיע לכך. תשמידו אותנו – אנחנו נשמיד אתכם. מזעזע אבל פשוט. זהו הדיל, בחרתם בו? חבל.

כדאי לזכור שבאותה עת המתנגדים הזועמים יהיו כבר במצב צבירה של חלקיקים מאודים במקרה הטוב, או יתייסרו בגסיסה איטית מקרינה רדיו אקטיבית. כך שפנאי רב לרחם על תרבות האויב לא יהיה להם.

האחריות על לחיצת הכפתור האחרון היא של האויב. במובן הזה התורנים האחרונים משמשים בעצם כתחנת ממסר בלבד. כך הקיצונים האיסלאמים יבינו שהם מפעילים תהליך שרשרת בלתי נמנע, שהשמדת ישראל היא רק תחילתו.

אם איזה קיצוני איסלאמי יחליט להציל את האומה הערבית מהשטן הציוני, עדיף שיבין קודם לכן את משמעות מעשיו: במו ידיו הוא משמיד גם אותה. מושיע גדול הוא לא יהיה, לא יישארו מי שייהנו מפירות השמדתנו... כדאי לקבע את התודעה הזו מראש כדי שלא יגידו אחר-כך (בשמיים) כמו נסראללה: "אם הייתי יודע שזו תהיה התוצאה, הייתי חושב פעמיים".

לא כולם מתאבדים. המנהיגים הם דווקא שקולים ורציונלים, גם אם הם קיצוניים ומוכנים לשלם מחיר כבד. דוגמה טובה לכך אפשר לראות בפרשת גלעד שליט. איך פראי האדם האלו הצליחו לשמור עליו בחיים? הייתה להם מטרה חשובה, אז הם הצליחו להתאפק.

הם הרי מכירים אותנו, ידעו שעם הרבה סבלנות ועיקשות בסוף הם ישיגו את מה שהם רוצים. מבחינתנו מה שניתן להסיק מכך: הם לא לגמרי אימפולסיביים. יש להם מטרות, יש להם מה להפסיד, יש להם מה להרוויח. הם אומנם קיצונים, הם אכזריים, הם לא בני אדם מבחינה אנושית, יש להם סטנדרטים אחרים, הם אלופי העולם בשנאה, הכל נכון אך עדיין הם רציונליים.

אם אנחנו משמידים מיליארד אנשים, כמובן שהשואה מתגמדת. אז לא לעשות את זה? נהפוך הוא, אני טוען שאם לא נעשה זאת - אז זו תהיה זילות השואה. מדוע? כאשר מנהיגים מתבטאים בנושא השואה הם תמיד אומרים: "זה לא יקרה שוב, יהודים לא יילכו יותר כצאן לטבח".

אבל בתרחיש הדמיוני שלנו כבר הושמדנו. לכן, אם משמידים אותנו ואנחנו מרחמים על האויב, מה שעשינו זה בעצם: שוב הלכנו כצאן לטבח. הנשק הגרעיני שלנו התגלה כדחליל. מה עוד שהגישה המטורפת הזו לכאורה, דווקא מרחיקה את הסיכוי להתרחשותה.

לכן צריך לקלוט: אם לא יהיה לנו האומץ, ההשלמה, ההפנמה והבשלות הפסיכולוגית לעשות שימוש בנשק הגרעיני ברגע האמת – הרי שכאילו הנשק הזה אינו קיים. האויב מריח ברעבתנות כל סימן של הססנות מצידנו, וכל תפישה "אנושית" כזו כביכול מתפרשת מבחינתם כאור ירוק למתיחת גבולות.

כיום נהוג לצפות מאיתנו לתגובות פרופורציונליות. יתקיפו אותנו בפצצה גרעינית אז נגיב בשתיים (מקסימום 5). את זה הם מוכנים לספוג. אם אנחנו לא רוצים ללכת כצאן לטבח ולבזות את השואה על-ידי כך שתהיה שואה שנייה, עלינו להיות מוכנים נפשית להגיב בהתאם: הסוף שלנו הוא גם הסוף שלהם. ההבנה הזו צריכה לחלחל ולהיות נחלת הכלל – לפני שמישהו יתפתה לבדוק אותה...

בוודאי שמתם לב שהתייחסתי לתרחיש השמדתנו כאילו הוא ממש קרה בפועל. אכן 99% מהאנרגיה צריך להשקיע בסבירויות הגבוהות, אבל זה לא אומר שצריך להתייחס לסבירויות הנמוכות כלאחר יד.

מחדל אוסלו הוא דוגמה קלאסית: רבין ופרס לא חשבו לעומק מה יקרה אם התהליך ייכשל. בזחיחות ובשאננות הם היו בטוחים שאם זה יקרה אז כבר נגיב בעוצמה, והלכו לישון. כאשר פרצו "פיגועי השלום" הם התעוררו חשופים עם המכנסיים למטה, וכל שנותר להם לעשות היה למלמל כל מיני משפטים חסרי-מובן כמו: "לא ניתן לטרור להרוס את השלום ולשלום להרוס את הטרור"...

דוגמה אחרת: לא כדאי לאיים בהתפטרות אם לא באמת מתכוונים לכך, כי הבוס יכול לומר: "בסדר, אין בעיה, תתפטר". לכן, כשמתכוננים לתרחישים עדיף להתייחס אליהם כאילו הם אכן יתרחשו, גם אם סבירותם אפסית. כי אם אתה מתכונן לתרחיש מתוך הנחה שהוא לא יתקיים, אתה לא באמת מתכונן אליו...

כמה מילים גם על סבירויות קצת יותר גבוהות: פיגועים בלתי קונבנציונלים. אכן ישראל נערכת במישור ההגנתי: מבצעים תרגילי עורף וכדומה, אבל צריך להיערך גם במישור ההתקפי. עלינו להכין "סולם הסלמה" ובו מענה מתוכנן מראש לכל תרחיש.

עד כה השיטה הנהוגה היא כזו: פרשנים מדווחים בהתרגשות על עליית מדרגה, מומחים מסבירים על חשיבות האיפוק, הקבינט מכנס את המטבחון לישיבה בהולה, שר הביטחון רוקע ברגלו ומכריז בנחישות שאם הדבר יחזור על עצמו עוד פעמיים אנו עלולים לשקול לאיים במילים חריפות יותר בזמן ובמקום שנמצא לנכון. אם חלילה זה יוצא משליטה, מטוסי חיל האוויר יוצאים לתקיפה נועזת בעורף האויב ומחסלים שני סלעים ושלושה עצים, במקרים קיצוניים פוגעים גם בנדל"ן נטוש.

אז זהו, שצריך להבין שגם למשחק המטופש הזה צריך להיות גבול. נשק בלתי קונבנציונלי מכונה גם נשק להשמדה המונית כדי שיהיה לי יותר קל לשכנע אתכם שמצב כזה הוא תחילתו של תהליך השמדה ועלינו לעצור אותו מהר מאוד.

למען האמת אין לי מושג מה אנחנו יכולים לעשות במקרה כזה, אבל אפשר לנסות לחשוב: אם משמידים עיר בישראל בעזרת נשק גרעיני, התגובה צריכה להיות השמדת עיר בכל מדינה באזור, בתקווה שיבינו את הרמז ויעצרו כאן. אם ישמידו אלפי אנשים בפיגוע כימי, ביולוגי או רדיולוגי התשובה צריכה לכלול כנראה גם טרנספר. אם ישמידו "רק" מאות אנשים התשובה צריכה להיות אולי "הכנה לטרנספר", כלומר דחיקת הפלשתינים לשטחים מצומצמים יותר.

כל זאת ללא קשר לזהות הספציפית של האחראי, שכן ברמה הזו המאבק הופך רשמית לגלובלי ומערכת הקונספציות המטופשת של "תגובה מידתית" מתה בטרם עת בשיבה רעה. על-פי פרסומים זרים יש לנו 300 פצצות מימן, כלומר יותר מ-10 לכל מדינת אויב. זה בהחלט מספיק.

ברגע של שטות הם החליטו להשמיד את המעצמה הגרעינית הגדולה ביותר באזור? יכול להיות שזו הטעות הכי גדולה שלהם. רק חובתנו להבהיר זאת מראש כדי שלא יהיו ספקות. אם נמשיך להעריץ לנצח את האיפוק, ההבלגה ו"התגובה המידתית" – הם יהיו בטוחים שאנחנו נמר של נייר ובצדק.

מי זה הם? תרבות האויב: העולם הערבי. הקיצונים לא נולדו על אי בודד, מאחוריהם יש מערכת הסתה משומנת. אנשי דת מתחרים ביניהם על הסתות קיצוניות יותר. מוטב שיבינו שאם ההסתה שלהם תצליח, ה"הצלחה" תהיה הרבה-הרבה מעבר למה שנדמה להם. אני הצעתי שהעולם ידרוש מכל גדולי האיסלאם לגנות את האיסלאם הקיצוני, אבל כרגיל איש אינו מתייחס להצעותיי.

אני חוזר שוב: ההיגיון פשוט מאוד אבל הפסיכולוגיה כמעט בלתי אפשרית להבנה: מה פתאום להשמיד מיליארד אנשים? הדעת אינה תופשת. ולהשמיד אותנו זה בסדר?... אני מציע הצעה ידידותית: הם לא ישמידו אותנו – אנחנו לא נשמיד אותם. אם הם בכל זאת יתפתו ולא יצליחו להתאפק – הם ישלמו את המחיר הכבד ביותר שהם יכולים לשלם. לכן יש להם עכשיו מספיק זמן למנוע אסון לנו ולהם. תפקידנו הוא רק להבהיר להם זאת. קודם כל עלינו להבין זאת בעצמנו.

אלו היו הרהורים דמיוניים על מקרה בדיוני שלא יקרה. אבל רק כדי למנוע את הסיכוי הקלוש שנצטער על כך שלא עשינו הכל כדי למנוע אותו, אולי בכל-זאת כדאי להקדיש לו טיפה מחשבה.