זה שמעולם לא היה
מבקר המדינה כל-כך מונע תקשורתית כמו
מיכה לינדנשטראוס, ידענו מזמן. נדמה לי שכבר הזכרתי בהקשר אליו את התיאור הידוע של
מישאל חשין על האופן בו נולדת עתירה לבג"ץ בעת קריאת עיתון הבוקר - תיאור שלעיתים נדמה שניתן להשליכו גם על לינדנשטראוס. אך נראה שבחודשים הבודדים שעוד נותרו לו, החליט לינדנשטראוס, הוא ימצה את חשיפתו עד למקסימום ואף מעבר לו.
הכוונה כמובן לכותרות להן זוכה לינדנשטראוס בעקבות ממצאיו המסתמנים על אסון הכרמל. הפעם לא מדובר בהדלפה נקודתית של פקיד זה או אחר, אלא בהפרה בוטה של החוק בידי המבקר עצמו. חוק מבקר המדינה קובע עונש של שנת מאסר למי שמפרסם דוח או חוות דעת או חלק מהם לפני המועד שנקבע לפרסומם. אומנם החוק מתיר למבקר להתיר לפרסם ממצאי ביקורת, אך מן הסתם המחוקק לא התכוון שהמבקר יתיר לעצמו לעשות זאת. ודאי שלא הייתה הכוונה שהממצאים יימסרו לבעלי עניין, ובמקרה שלנו - משפחות הנספים באסון.
אין לתת ללינדנשטראוס הנחות ולטעון שהוא לא ידע שהדברים ייצאו לתקשורת. רב-אמן כמוהו בניצול התקשורת יודע היטב, שאמירות כה מרחיקות-לכת בנושא כה רגיש ובפני קבוצה כה גדולה של אנשים, ייצאו החוצה לכל היותר תוך 24 שעות. אם כבר, אז צריך להניח שלינדנשטראוס ידע היטב שהדברים יודלפו ואולי אף כיוון לכך. וכאשר המבקר עצמו מזלזל בחוק שלפיו הוא פועל - אנה אנו באים?
כותרות בראשו גם הדברים עצמם חמורים. החוק קובע, שהמבקר "יפרט כל פגיעה בטוהר המידות; יפרט כל ליקוי ופגיעה בחוק או בעקרונות החיסכון והיעילות הראויים לדעת המבקר להיכלל בדין וחשבון; יביא את המלצותיו לתיקון הליקויים ולמניעתם". אלו סמכויותיו - לא פחות וגם לא יותר. אין למבקר שום סמכות להמליץ להדיח את הזוטר שבפקידים, ובוודאי שאין לו שמץ של סמכות להמליץ להדיח נבחרי ציבור. הוא יכול לומר את מה שמצא, הוא יכול לנסח זאת בלשון חריפה - וזהו.
אבל לינדנשטראוס, כמו לינדנשטראוס, חושב על הכותרות. הוא יודע שהתקשורת תמיד רוצה לראות המלצות אישיות, כנגד אישים כמה שיותר בכירים. הוא יודע שהתקשורת רוצה המלצות כאלו יותר מתמיד לגבי אסון הכרמל, בין היתר משום שהוא עצמו ואנשי משרדו פמפמו במשך חודשים עד כמה הדוח יהיה חמור - וכעת הם חייבים לספק את הסחורה וליצור דרמה נוספת בעת הפרסום עצמו. והוא יודע שהתקשורת ברובה מתנגדת לממשלת נתניהו בכלל, ולשרים אלי ישי ו
יובל שטייניץ בפרט - כך שהמלצות אישיות שלו נגדם יתקבלו בצורה אוהדת. מרוב התלהבות והתלהמות כנראה שכח המבקר שאין הליך מינהלי נגד שרים.
מיכה לינדנשטראוס הורס את מוסד ביקורת המדינה. כשם שבג"ץ איבד את אמון הציבור בשל התערבותו בעניינים לא לו ובצורה הנתפשת בעיני חלקים ניכרים מן הציבור כמונעת משיקולים זרים, כך ביקורת המדינה. כאשר לינדנשטראוס מתעסק בערוץ 10 וביצחק תשובה, הוא מלמד על רצונו להפוך ממבקר למושל. כאשר הוא מכוון את ממצאיו לדעת הקהל ולתקשורת, הוא מועל באמון שניתן בו. אפשר רק לקוות, שההרס לא יהיה בלתי הפיך עד שניפרד מלינדנשטראוס בעוד ארבעה חודשים.
