פינוי שדה דב בתוך שנה. עיר הבה"דים בנגב בתוך שלוש שנים. רכבת לאילת בתוך חמש שנים. שלושה פרויקטים ענקיים עליהם הוכרז השבוע, ורק אדם בעל תמימות בלתי מוגבלת יאמין לרגע שאפילו אחד מהם יעמוד בלוח זמנים שיהיה איכשהו קרוב להבטחות הללו.

אנחנו הרי יודעים בדיוק מה יקרה. התוכניות לא יהיו מוכנות בזמן, מפסידים במכרזים יעתרו לבית המשפט, הירוקים יוסיפו עתירות משלהם, בעלי קרקעות יתבעו פיצויים מכאן ועד להודעה חדשה, אולי בדרך גם יימצא איזשהו קבר שיקפיץ את החרדים, הזוכים במכרזים יגלו לפתע שהעסק יותר יקר ממה שחשבו. הרי כבר היינו בסרט הזה לא פעם ולא פעמיים וגם לא עשרים פעם. ראו את נתב"ג 2000 והרכבת הקלה בירושלים ומקבילתה בתל אביב, ואפילו כמה זמן לוקח במחוזותינו לשפץ רחוב אחד. כי אנחנו לא מסוגלים לתכנן לשום טווח שמעבר ליומיים הקרובים, ולא מסוגלים לבצע שום תכנון שמעבר לשבוע הנוכחי.

תמים מי שחושב שרק מצוקתם של עובדי הקבלן עומדת לנגד עיניו של עופר עיני. הרי הסוגייה הזו קיימת כבר שנים, והיא באמת מצריכה פתרון, אז מה הוא התעורר עכשיו? שתי סיבות: המחאה החברתית והבחירות בהסתדרות. הראשונה הותירה את עיני בשוליים והשנייה מחייבת אותו לחזור למרכז.

ההסתדרות, באופן מסורתי, דואגת הרבה יותר לוועדים הגדולים ולעובדים החזקים מאשר למי שבאמת זקוקים להגנתה. אם עיני באמת היה רוצה לשפר את המצב של השכבות החלשות, ובכללן של עובדי הקבלן, הוא היה צריך לסייע לשבור את כוחם של הוועדים הגדולים, החונקים את התחרות וגורמים לכולנו לשלם יותר תמורת הכל: בחברת החשמל, בנמלים, בשדות התעופה. אבל איתם הוא לא יעז להתמודד, אז הוא מחפש את הפתרונות מתחת לפנס: בהעלאת דרישות כלפי המדינה והמעסיקים.

אם לקבל את הקו שהציגו השבוע הסניגוריות של אהוד אולמרט בפרשת ראשונטורס, מדובר באדם תמים שהלך שולל אחרי עוזריו. אולמרט אינו יכול להתכחש לכך שקיבל מימון כפול של קרוב ל-100,000 דולר בנסיעותיו לחו"ל, אך הוא מגדיר זאת כבלגן ולא כשחיתות, כטעויות ולא כמשהו מכוון. אולמרט היה בטוח שרייצ'ל ריסבי-רז מסדרת הכל כמו שצריך, ורק בדיעבד נדהם לגלות שהיא יצרה ברדק עצום.

באותה מידה אולמרט היה בטוח שמשה טלנסקי רוצה את טובתו, ורק בדיעבד נדהם לגלות שמדובר בנוכל סדרתי. הוא היה בטוח שאורי מסר הוא ידידו הטוב והמסור, ורק בדיעבד נדהם לגלות שמאות אלפי דולרים שהופקדו בידיו נעלמו לבלי שוב. הוא היה בטוח ששולה זקן היא ראש לשכה מעולה, ורק בדיעבד נדהם לגלות שכספים שהייתה אמורה להעביר למסר לא הגיעו ליעדם. לא מגיע לאולמרט לעמוד לדין; מגיע לו שנרחם עליו.

עמיתי עידן יוסף פרסם השבוע את עיקריה של פעימת התיקון השנייה לרפורמה בתחבורה הציבורית בגוש דן. נזכיר, שהרפורמה הגדולה בוצעה ביולי שעבר לאחר שנים של הכנות, אחרי מספר שבועות כבר בוצעו תיקונים, וכעת יבוצעו עוד שורה של תיקונים משמעותיים. מי שחשב שעליו להסתגל לשינויים רק פעם בכמה שנים, היה כנראה תמים חסר תקנה.

"ההתנהלות והדרישה לשנות את חוק ההסגרה לא יביאו אלא להצתה של אנטשמיות. יהודים עלולים להיתפש כמי שמנהלים את המדינה הזו וחושבים רק על עצמם". לשונו של מכתב ששלח השבוע נשיא ארגון הגג של יהודי צרפת, רישרד פרסקייה, לפעילים הנאבקים למען הסגרת דורסיה של לי זיתוני לישראל.

מיסייה פרסקייה, אתה תמים או מיתמם? ממתי אנטישמיות קשורה למה שהיהודים עושים או לא עושים? אנטישמיות, אם לא ידעת, היא שנאת היהודי באשר הוא יהודי, בלא שום קשר למקצועו, אופיו, עברו או מעשיו. אלפרד דרייפוס, אם שכחת, הורשע על לא עוול בכפו רק משום שהיה יהודי. 80,000 מיהודי צרפת, אם אתה לא זוכר, נרצחו רק משום שהיו יהודים. אז אל תנופף לנו באיום רפאים של אנטישמיות. את הגלותיות שלך תשמור לעצמך.

יש מי שעושים לא מעט כסף מתמימותם של אחרים, כמו מוסדות
למיניהם שמציעים את כל הישועות שבעולם באמצעות "תיקונים" וכמובן תמורת תשלום (צנוע יותר או פחות). יש לומר בפה מלא: אין קשר בין הדברים הללו לבין היהדות. תורת הסוד מיועדת ליחידי סגולה החפצים להעמיק בדבר ה', ולא להמונים המחפשים קיצורי דרך של הוקוס פוקוס.

השנה הצטרף ט"ו בשבט למעגל התאריכים בהם מנסים להוציא כסף מהציבור התמים בכל מיני הבטחות. אז כדאי לדעת: אין ביהדות אכילת רימונים כדי "להצמיח את עצמך באופן מושלם להצלחה בפרנסה", ואין ביהדות תקיעה של אלף שופרות "שיפתחו שערי שמים למען מעוכבי הזיווג למצוא את זיווגם האמיתי השנה". יש ביהדות שילוב של קיום מצוות, עשיית הטוב, מתן צדקה ותפילה. אין יהדות אינסטנט, אין יהדות של "שלם וזכה".