הצעת החוק של ח"כ מירי רגב, עוד אחת מהח"כים המוצלחים בקדנציה הנוכחית של הכנסת, המכונה "חוק הג'ובים", היא מבחינת גם נבלה וגם טריפה. הצעת חוק מעין זו ראוי שלא הייתה מגיעה לשולחן הכנסת אך במקום שבו הבושה נעלמה מזמן, השחיתות, בכלל, וזו המוסרית בפרט, הן דיירות קבע בפוליטיקה הישראלית, לכאורה, אין ממה להתרגש.
הח"כית שכל מעשיה כמחוקקת אינם ידועים לי בכלל, רוצה להיבחר שוב, אולי אפילו להתמנות לשרה, לכן היא מקבלת את פני ה"רעבים" לג'ובים שמנים מבין חברי מרכז הליכוד כדי שבבוא היום, יבחרו בה ויתמכו במינויה לתפקיד נעלה, זאת אומרת של שרה.
והאמת היא שאם יורדים לסוף דעתה של הח"כית, כל מה שהיא רוצה הוא להנציח בחוק את הנוהגים הקיימים מזה שנים רבות. לזכותה יאמר שהיא מספיק אמיצה כדי לדבר על כך בגלוי ולא בחדרים סגורים. בכל המפלגות הגדולות והקטנות, האתננים הפוליטיים הם חלק מן המשחק. מי שמקורב לפוליטיקאי בכיר זה או אחר, השמנת בצלחתו נערמת בכמויות עצומות.
ח"כ רגב למדה את השיטה
בעשורים האחרונים, בכל המפלגות, הרוב המכריע של החברים נושאים את עיניהם אל המשרות הנחשקות בהן מרוויחים סכומי עתק. אין זה חשוב אם אתה ח"כ או שר, ראש עירייה או "קבלן קולות". האינטרס היחידי אחד: רווח אישי, ואם אפשר, כמה שיותר . הביטו סביבכם היטב, בחנו את אלה המאיישים את המשרות הטובות ביותר במשק, ראו מי אלה מנהלי האגפים או המדורים, מיהם מנהלי החברות הממשלתיות או סגניהם, ותבינו שהשיטה עובדת היטב לפני שהח"כית והדוברת לשעבר של צה"ל לא פצחה את פיה. היא פשוט למדה היטב את השיטה: דיברת הרבה, במיוחד מה שבוחריך אוהבים, אין צורך בשום עשייה ממשית מלבד מינויים ומשכרות שמנות.
כותב פרופ' יצחק גל נור , שהיה נציב שירות המדינה: החוזים שהונהגו לפני שלוש שנים החטיאו לדעתי את מטרתם. במקום להיות כלי ניהולי שמאפשר גיוס, קידום ותגמול נאות של עובדי מדינה בכירים, ושפותח הזדמנויות לניידות פנימית, נעשו החוזים לאמצעי לשיפור שכרם של כמאתיים בכירים ותיקים "(לא, אדוני הנציב). הבנתם את זה? ומיהם אותם מנהלים ותיקים אם לא המקורבים הפוליטיים? בכלל ראוי היה לקרוא את הספר המוזכר לעיל כדי להבין עד כמה המערכת הממשלתית מושחתת בכל הקשור למינויים פוליטיים. אין משרד ממשלתי אחד, אין עירייה או כל רשות ממשלתית אחרת שאינה עסוקה במינויים של מקורבים. התמורה היא בהחלט בהתאם.
ההבדלים בין בקשותיה של ח"כ רגב למעשיו של צחי הנגבי
נסיים את המאמר בציטוט מכתב האישום של שר בכיר בישראל שעסק במינויים פוליטיים עוד בתקופה שמירי רגב לא תיארה לעצמה שהיא תהיה ח"כ. המוצא את ההבדל בין בקשותיה לבין מה שיוחס לאותו השר ואף הודה בכך בריש גלי, מתבקש להסביר. הנה הציטוט:
"כתב האישום מייחס לנאשם 1 כי בעת ששימש כשר לאיכות הסביבה, פעל באופן מתוכנן ושיטתי, בעצמו ובאמצעות אחרים ובראשם נאשם 2 (ששימש בתקופה הרלוונטית תחילה כיועץ בכיר של נאשם 1 ולאחר מכן כמנכ"ל משרדו) והביא למינויים של חברי מרכז הליכוד ומקורביהם למשרות ולתפקידים רבים במשרד לאיכות הסביבה ובגופים הקשורים אליו, תוך פגיעה באפשרות של הציבור הרחב להתחרות על משרות ותפקידים אלה ולעיתים מבלי להקפיד על כישוריהם והתאמתם לתפקיד.
עוד מייחס כתב האישום לנאשם 1, שבמהלך כהונתו הוא פעל לקידום מינויים של עשרות חברי מרכז ומקורביהם, מרביתם למשרות ולתפקידים זוטרים במשרד הנ"ל ובגופים החיצוניים הקשורים למשרד, כל זאת במטרה לזכות באהדתם ובתמיכתם הפוליטית של חברי המרכז וכדי לחזק את כוחו הפוליטי במרכז, כל זאת כאשר נאשם 2 פועל כאיש אמונו לסייע בידו לכך.
המשך כתב האישום מזכיר מודעה שכותרתה "חשיפה: השר
צחי הנגבי-שיא לאומי במינוי חברי ליכוד". נטען בכתב האישום, שנאשם 1 חיבר את המודעה ופרסם אותה בעיתון המופץ בקרב חברי מרכז הליכוד. בהקשר למודעה זו נטען בכתב האישום, שלאחר פרסום המודעה, במסגרת דיון בעתירה שהוגשה ליו"ר וועדת הבחירות לכנסת ה-16 למניעת המשך פרסומה, הגיש נאשם 1 תצהיר כוזב ומסר עדות שקר בפני הוועדה, במטרה להסתיר את הקשר שלו ליצירת המודעה ולפרסומה."
ולתפארת מדינת ישראל!
