|
|
נתניהו. הולך כמו ברווז. [צילום: AP]
|
|
|
|
|
איש לא יחשוד בי (אלא אם מעולם לא נתקל בי), שאני בין חסידיו של נתניהו או של ז'אנר המנהיגות שאליו הוא משתייך. ולכן, כאשר מגיע לנתניהו קרדיט, אני חש בנוח לתת אותו באופן פומבי, בקול רם, ברור וגלוי, ובאין חשש.
ובעבור מה מגיע לנתניהו הקרדיט? בעבור שלפתע הוא נטל ממני את הזכות שנפלה בחלקי להיות הנער המצביע על המלך העירום, עשה זאת בעצמו ונטל ממני (ומרבים אחרים) את הנטל הכרוך בהצבעה על מבושיו. נתניהו בא לקלל (את אירן) ונמצא מברך (את האנושות כולה), ועל כך מגיע לו הקרדיט היום.
נתניהו החזיר אל מרכז הבימה את היכולת להצביע על כל "ברווז", ולקרוא לו בשמו הזואולוגי, מבלי להזדקק למבחני דנ"א או לספרות מקצועית ולמומחי החוג לזואולוגיה. כך, פשוט וטבעי, כמו שרק דבר נכון יכול להיות כה טבעי: "אם זה הולך כמו ברווז, נראה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, זה פשוט - ברווז".
מבחן הברווז
כך נתניהו, לקול תשואות ההמון של באי ועידת הנשיאים, וכך אכן ראוי שנתנהל מכאן ואילך. ובמקום להתעמק בעומקם של דברים, ולהביא אינספור טיעונים, הוכחות, הסברים מאלפים, מומחים מכל מין וסוג על-מנת לטעון ו/או לסתור את טענות עמיתיהם באמצעות מחקרים עדכניים ומקוריים - נפעיל פשוט את מבחן נתניהו לברווזות: "אם זה הולך כמו ברווז, נראה כמו ברווז ומדבר כמו ברווז - זהו ברווז".
אימהות, דענה נא מעתה, חבל להמשיך לחסוך ליום בו ילך הילד לאוניברסיטה, משום ששיטת נתניהו עומדת למוטט את מבנה ההשכלה הגבוהה בעולם כולו, וחינוך אקדמי יהא מיותר מכאן ואילך. טוב תעשינה אם תלמדנה את ילדיכן את מבחן הברווז של נתניהו, ויהא בכך כדי לפתוח לילדיכן את השער לעולם שכולו טוב, דרך הפוסט-מודרניזם של העולם האקדמי. בעולם נטול יכולת העמקה, ובעולם שבו less is more, טבע ראש ממשלתנו את המבחן "העתיק" - כמבחן "העתיד".
אבות, דעו נא מעתה, כי אין כל צורך בשיעורי הכנה לחיים מצדכם כלפי יוצאי חלציכם, ואף העולם הדתי יכול להניח לעצמו מן העול הכבד של היותנו עם הספר, ומשיעורי גמרא ומשניות, נערי הישיבות משוחררים כבר כעת מלימודי הקודש, משום שעתיד ילדיכם תלוי רק בתובנה אחת ויחידה: "ודי לחכימא בברווז!".
אמור מעתה: עם ברווז הצלתי את מדינת היהודים.
אז ברשות ראש ממשלתנו, ובעיקר לכבודו, אקח את "מבחן הברווז" ואיישם אותו על כמה סוגיות המטרידות את מנוחתי, על-אף שכעת אני כבר יודע שאני אמור לישון בשקט ובבטחה, ביודעי שראש ממשלתנו מסוגל לברווז את המציאות כיד הדמיון הטובה על פעוטות בני יומם (ואני תמה אם הרעיון המבריק עלה בראשו תוך כדי הטיסה בשעת שיחה עם פסיכולוגית ילדים רבת ידע ומעללים).
מבחן הברווז על נתניהו והפלשתינים
נתניהו בחר שלא ללכת עם הציר הפלשתיני ולא לקדם את נושא השלום. במקום להביא להסדר מדיני, נתניהו בחר "להרים הנד-ברקס". וכך, העביר את מלוא המיקוד הישראלי והעולמי אל החזית שמול אירן, ועל-ידי כך זמם להשאיר את הנושא הפלשתיני בארון השלדים הלאומי.
מלבד העובדה שהטיל את האחריות להעדר התקדמות בשיחות על כל העולם ואשתו (לא אשתו שלו חלילה, ממנה הוא פוחד, אלא אשתו של העולם), ומלבד ההתעלמות שלו מן העובדה שהעדר שלום עם הפלשתינים הוא (בעיקר) בעיה ישראלית, ומלבד העובדה שהעדר שלום עם הפלשתינים מייצר לישראל אויבים כדוגמת אירן, וחזית של אויבים פוטנציאליים (כדוגמת מצרים, וטורקיה), נתניהו נהג בסיפור הזה מתוך מחשבה שהוא ערמומי כנחש השדה.
אך בפועל כאשר החשבון בגין ערמומיותו יוגש לנו, והוא יוגש, כי הבעיה הפלשתינית לא תעלם מעצמה רק בשל ההסטה ה"מוצלחת" של נתניהו, במבחן הברווז הזה מקבל נתניהו את התואר המפוקפק "יען" (מלשון בת-יענה הקוברת את ראשה בחול ומעמידה פני טיפשה מתוך אמונה שאם אינה רואה את הסכנה, הרי שהסכנה נעלמה).
מבחן הברווז על נתניהו והכלכלה
נתניהו בחר לנקוט במדיניות החביבה עליו, ולהתעלם מן המחאה הציבורית בנושאים החברתיים, הכלכליים. אם לשקול על-פי "הליכתו" בהקשר הכלכלי, הרי שבחירתו מאז ומעולם היא בנטייה הברורה לטובת החיבור בין "הון ושלטון", ומעשה היצירה הכלכלית שלו בעיקר מעשיר את העשירים ומרוקן את העניים. אם לשפוט על-פי הקולות שהוא משמיע, ועל-פי תורת הקפיטליזם ה"טהור" העולה מתקציבי המדינה, ובמיוחד מן הריח העולה מהכבשנים הכלכליים, אזי ניתן לומר בבטחה: אם זה הולך כמו חזיר, מדבר כמו חזיר ומשמיע קולות של חזיר, הרי שעל-פי מבחן הברווז של נתניהו בהקשר הכלכלי - זהו חזיר.
מבחן הברווז על נתניהו והדמוקרטיה
במבחן הברווז הזה נתניהו "הלך" בעיקר "אצל רבנים". וכאשר נדרש לדבר ולהביע את דעתו בנושא המבול האנטי-דמוקרטי שיזמו אנשי חצרו (אלקין, אקוניס, נאמן וכו') - הוא בעיקר שתק. וכאשר כבר השמיע את קולו בנושא הדמוקרטי - הוא בחר להעמיד פני "שומר החומות המגן על עצמאות ביהמ"ש".
בטקס חילופי נשיאי ביהמ"ש העליון, בו הוכתר לראשונה נשיא ביהמ"ש העליון החדש כנשיא "מטעם השמרנים", ורק לאחר שהועבר "חוק גרוניס" אשר שינה את מודל הבחירה ושינה את כללי המשחק תוך כדי המשחק, נתניהו אולי דיבר פחות במהלך המזימה והתככים בסגנון וייזתא הנאמן שחבש כובע של שר משפטים, אך הוא אישר מראש ובדיעבד את כל הקנוניה ואז נטל לעצמו את כתר "שומר החומות של היכל הצדק".
במבחן הברווז על נתניהו והדמוקרטיה, אין מנוס מלהכתיר אותו בהקשר זה בתואר הזואולוגי: "צבוע".
לסיכום מבחן הברווז על נתניהו
אפשר להמשיך ולבחון את התאימות הזואולוגית אל מול הגזרות השונות בהן מתנהל נתניהו כראש ממשלת ישראל, אך זה הולך ומסתבך כאשר מביאים בחשבון שכל העולם הזואולוגי הזה אמור לחיות (רחמנא ליצלן: "בשלום") בתוך אדם אחד.
וכיצד זה ידורו יחדיו יען מדינית (המתעלמת מן המציאות וקוברת את ראשה בחול), יחד עם חזיר כלכלי וצבוע מוסרי-ערכי?
ואולי בכל זאת רב הנסתר על הגלוי, ונתניהו בכלל עושה כאן ניסיון אנושי מדהים, ומשלב את המגוון הזואולוגי הזה כניסיון ליישב את הסוגיה שעליה הצביע ישעיהו ""וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם, ופרה ודב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן, ושעשע יונק על חור פתן, ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי"
אולי כל המפגן הזואולוגי הזה הוא בכלל חלק מתוכנית השלום הסודית של נתניהו, להביא בעצמו את חזון אחרית הימים?
מבחן הברווז על פרשנותי שלי לגבי נתניהו
נער הייתי וגם בגרתי, ואני יודע שעלי לאפשר תמיד מקום ל"ספק", אשר יאפשר לי לבטוח באדם ולתת לו את הקרדיט שמעשיו טובים, כוונותיו טהורות וכל הווייתו אומרת כנות ומטרותיו זכות כשלג.
אך לנוכח מבחן הברווז של נתניהו, אני נאלץ לומר (בבטחה ובצער), כי אם אני מנסה ליישב את הטיעון שנתניהו מקיים כאן מבחן זואולוגי מרשים, ושמטרתו היא פיצוח מטרת העל של הקיום האנושי לאור חזון ישעיהו, וכל כולו אומר "שלום" מתוך כוונה להשכין כאן את השכינה וחזון אחרית הימים, הרי שבמבחן הברווז - יצאתי אני חמור בן חמורותיים, פתי מאמין ועכשיו נשאר לי רק להצביע ליכוד.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
