בתוכנית "פגוש את העיתונות" (3.12.05), בראיון הפרידה שלו מהחיים הפוליטיים,
יוסי שריד הודה: "להבטיח זה קל, לקיים - זה קשה כקריעת ים-סוף". ואם להבטיח זה קל, הרי שלתת עצות, כשאינך נושא באחריות - זה פי אלף יותר קל. ולמרות האמור, הוא לא מפסיק לתת עצות ולחלק ציונים שליליים. זה היה בסדר אילו האצבע המקישה הייתה מהססת. אלא שעל-פי כמות הרעל, ניכר בו שאצבעו קלה על המקלדת.
הראיון המורעל שעוזי ארד נתן לידיעות-אחרונות (2.3.12) החיש את שריד אל המקלדת. תחת הכותרת "אנשים ונחשים בביביזנטיון" כתב שריד: "צריך אדם להיות סמרטוט כדי לצחצח נעליים בחצר ביביזנטינית... אין לי סימפטיה מיוחדת למוכרי נשמתם, שבדרכם ללשכה הקטלנית מסבים מבט מסל הגיליוטינה, שכבר נתמלא בראשים מותזים" (הארץ, 9.3.10). תודו, מסר עוצמתי, בניסוח שמוכיח את מה שלא צריך להוכיח: שריד ניחן בכישרון כתיבה נדיר.
ואחרי שאמרתי את זה, אני אומר לשריד - אותו ניסוח בדיוק, ניתן להפנות אליך, בעוצמה פי אלף ארבע מאות (קורבנות שלום). שים לב: צריך להיות סמרטוט (אדום), כדי לצחצח את הנעליים של ערפאת (ועכשיו אבו-מאזן). אין לי סימפטיה מיוחדת לסוכני שלום שמאלנים שלא מסוגלים להבין שה"פרטנרים" הפלשתינים ריסקו אותם בקלפי.
שריד שכח את היום שנאנס להסתלק מהמשרד שכה אהב. הוא בכה כמו ילד קטן שלקחו לו צעצוע. הדמעות שזלגו, הלשינו על תחושת חוסר האונים של קורבן שיטת הממשל. לעוף ממשרד (חינוך) נחשק, בגלל יריבים פוליטיים שהצמידו אקדח לראשו של ראש
ממשלה עתיר צל"שים (שמעולם לא הוגדר כ"לחיץ") - זה קשה.
אזהרתו מפני בנימין נתניהו זאת הזדמנות להזכיר מאמר קודם שלו שבו הוא מזהיר אותנו מ... ניחשתם נכון,
בנימין נתניהו. הכותרת הייתה: "האיש הזה מסוכן" (הארץ, 1.7.11). מאיפה הוא יודע? נטישת עובד מהלשכה הייתה ההוכחה עליה העמיס את האזהרה שלו.
כדי לחזק את המסר הוא הזכיר לנו ש"כבר בתקופת כהונתו הראשונה, ניערו רמטכ"ל (שחק) ושר ביטחון (מרדכי) חוצנם ממנו". למרות שיש לי תשובה ארוכה לקביעה שלו, אשיב בקצרה: הציבור ניער חוצנו משני מושיעי האומה בהם נתלה שריד. ואפרופו ניערו חוצנם - ליוסי שריד, הסנגור של הרוצח ערפאת, לקח הרבה זמן עד שניער חוצנו ממנו.
הלכתי לארכיון והבאתי כמה קטעים שאם יראה ויפנים אותם, אולי ירוויח כמה פירורי צניעות שכה חסרים לו. גם אנחנו נרוויח...
