שיעור אחד השיעורים החשובים בחיים הוא, כנראה, הרגע בו אנו מגלים שלמרות שאנחנו הדבר "הכי חשוב ביקום" (כי ככה אימא מציגה אותנו לעולם, רגע לפני שצובטים לנו בלחי), אנחנו בעצם מוקפים בעוד כמה דברים "הכי חשובים ביקום" (כי גם להם יש אימהות), וכל אלה הן נקודות מבט, והן רק נקודות מבט אישיות אבל לא בלעדיות. לקח המון שנים עד שאיינשטיין טרח להבהיר לכולנו את עיקרון היחסיות, אבל אנחנו עדיין לא באמת הפנמנו אותו.
מי לא יודע שהחיים הם עניין של נקודת מבט? מי לא מכיר את הביטויים שהפכו למטבעות לשון ונשחקו עד דק, כמו "לכל מטבע יש שני צדדים", או "דברים שרואים משם לא רואים מכאן"? אבל מי זוכר את הביטויים הללו או את דרך המחשבה הזו כאשר
"מזיזים לו את הגבינה" או חלילה דורכים לו על הבוהן?
כל לוליין קרקס יודע לספר שצריך הרבה תרגול כדי לעבור דרך טבעת אש בלי להישרף. אבל כמה מאיתנו מכירים באופן אישי לולייני קרקס ומנהלים עמם שיחות על משמעות החיים? בפעם האחרונה שאני שוחחתי עם לוליין קרקס, השנה הייתה 1820 ואני הייתי אישה שמנה עם זקן, או אולי בולע חרבות, אני כבר לא זוכר בבירור.
אישור מה שאני כן זוכר (זה קל כי זה מהגלגול הנוכחי שלי), הם הלוחות עם תזכורות של אירועים חשובים, ימי הולדת וימי נישואין, לוחות שאותם נהגה אמי לתלות על צידה הפנימי של הדלת "בחדר הכי קטן בבית". הלוחות הללו היו מעוטרים בהרבה אמרות שפר, ואמרה אחת זכורה לי היטב עד היום: "אל תיקח את החיים ברצינות רבה מדי, כי ממילא לא תצא מהם חי". ומאז, בכל פעם שאני תופס את עצמי בסיטואציה "רצינית מדי", אני מזכיר לעצמי את האמרה ההיא.
אבל, לא תמיד זה עובד. לשמחתי הרבה, ברגעים הללו תמיד נמצא שם החצי היותר טוב שלי, אשר מזכיר לי תמיד להירגע ולנשום, בייחוד כאשר במעלה אוטוסטרדת האף, בואך צומת אזור המצח, מתגלים כיווצים שיהפכו מתישהו לקמטים. זה השלב שבו אני שומע את המילים: "דוצ, המצח!"
שערה (במרק) אז הנה עוד זווית קצת שונה של המציאות, כזו המוכרת למרבית הגברים כחרדת ההתקרחות ועשויה להזכיר לנו שלא לקחת את החיים ברצינות רבה מדי. Dr. Wayne Dyer, הוא מדריך רוחני המסייע למאות אלפים למצוא את דרכם ולהגשים את הייעוד שלהם. ולמרות שהוא מבוגר ממני, במעלה המצח שלו יש הרבה פחות קמטים בפוטנציה, אבל גם הרבה פחות שיער, והוא מתהדר בקרחת מבהיקה להפליא.
וכשהוא מסביר שהחיים הם מעל לכל עניין של נקודת מבט, הוא מצביע על מעט השיער שנותר על פדחתו, ומסביר שכמות השיער הזו, שעל ראשו נראית דלילה במפגיע, עשויה להיות כמות גדולה מדי אילו הייתה מעטרת במפתיע דווקא - צלוחית מרק.
ומה לכל הפתיח הזה ולהשראה?
השראה השראה היא כל מה שמחבר אותנו למה שנשגב מאיתנו, או מתפיסת העצמי המוגבלת מאוד שלנו את עצמנו ואת הסובב אותנו. ברגעים של השראה קורה מהפך באופן שבו אנו חווים את המציאות, ושם מתגלה לנו שהתפיסה הפרטית שלנו לגבי המציאות היא תפיסה חלקים בלבד של המציאות, ושלמציאות הזו יש עוד המון היבטים, מימדים, איכויות, אפשרויות...
רגע ההשראה הוא רגע של התגלות, רגע שבו הנסתר מתגלה ופן אחר של המציאות, כזה המרחיב את התודעה האנושית אל מעבר לתפיסה המצומצמת – פותח שער לחוויה חדשה. זהו רגע שנחרת עמוק בתודעה, ומי שחווה השראה יזכור את הרגע הזה לנצח.
אנחנו נמשכים לעולמות ההשראה שלנו כי שם אנו במיטבנו. לכל אחד מאיתנו יש לפחות מימד אחד שבו אנו חשים במיטבנו. מי באמנות, ומי במדע, מי בעולמות הרוח ומי במרחבי החומר. שמה של זו יצא למרחוק כבשלנית דגולה, ושמו של ההוא יצא למרחוק כמעצב אופנה.
רגעי ההשראה שלנו אינם רק תגלית אישית וחוויה מעצימה באופן פרטי, אלא שהם בעיקר גורמים לשינוי תודעתי גם אצל אחרים, ורגעי ההשראה הללו נמשכים דרכנו אצל אחרים, וגם אצל אחרים דרכנו. זהו רגע שבו מארג החיים האנושי מקבל (וגם נותן) אות חיים על המוניטור המסמן שהאנושות עדיין חיה.
אושר אושר הוא השראה. אושר הוא חיבור שלנו אל מה שמעבר לעצמנו. אושר הוא מצב ולא זמן. רגעי אושר הם אכן רגעים של אושר, אך הם רגעים שבהם ההכרה שלנו נמצאת באושר, להבדיל מרגעים שבהם ההכרה שלנו אינה נמצאת באושר, אך אין ברגעים נעדרי אושר כדי להצביע על היעדר האושר. האושר תמיד שם, ממש כמו שהשמש תמיד נמצאת, גם ביום מעונן וסגריר. וכאשר ההכרה שלנו אינה חווה אושר, היא דומה לאדם המניח שבגלל שיורד גשם אז השמש אינה קיימת. אך השמש תמיד שם, וגם האושר, ורק הכרה מוגבלת ומכווצת אינה נמצאת באושר, ואינה חיה את השמש בגלל העננים.
חברה טובה וקרובה, שהיא בעצמה אחת האושיות הרוחניות בהן אני נעזר בדרכי שלי להכרה צלולה יותר, שלחה לי לאחרונה אימייל, ובו ציטוט של
Howard Thurman.
Don't ask what the world needs. Ask what makes you come alive, and go do it. Because what the world needs, is people who have come alive
את המילה "alive" מתרגמים לעברית על-פי הקשרה במשפט שבו היא נמצאת, ולא באופן מילולי, משום המשמעות הקונטקסטואלית שלה. ומאחר שאושר הוא השראה, אז בתרגום לעברית, המרתי אותה במילה אושר, כך: "אל תשאל מהו הדבר שהעולם זקוק לו ממך. תחת זאת, שאל מהו שגורם לך אושר (השראה). משום שמה שהעולם זקוק לו יותר מכל, אלה אנשים מאושרים (בעלי השראה)".
קערת מרק למישהו?
