מבט פנורמי על יצירתו של מנחם מ' פאלק

שירים נכתבו מקדמת-דנא, אולם רובם ככולם הופיעו כשירים בודדים או לכל היותר כשירים שקובצו בספר אחד בנושאים שונים. אולם הם לא התאפיינו במבנה מסוים, בשונה מן המחזות, שלהם היו חוקי ארכיטקטורה משלהם.

כל המעיין בספריו של מנחם מ' פאלק מגלה מבנה מסודר ומוקפד, וניתן לגלות בו מאפיינים של מחזה, קטעי מוטו, ואמצעים נוספים. מן הראוי אפוא לבדוק כיצד צומח ומתפתח מערך המבנים הזה, ומה תרומתו לשירים המקובצים בכל ספר וספר.

כדי לבדוק תופעה מעניינת זו כדאי להתחיל מבראשית - הספר "קמטים", ספרו הראשון שראה אור בשנת 1990, וכלל שירים ארס-פואטיים, שירי אהבה ושירים של בחינה אישית. בספר זה שלושה שערים: שפתיךָ כספת; מחופשים לאוהבים; מאבד איזון. האם מבנה זה מקרי או שמא זו מגמה שתלך ותתפתח? כבר כאן ברור, ששם הספר וכן שמות השערים הם מיוחדים, מושקעת בהם מחשבה, ויש להם משמעות כגורם מאחד לכל השירים השייכים לאותו שער. למשל, בשיר "אנשים מפוחלצים" בעמ' 8: "אֲנָשִׁים מְפֻחְלָצִים בְּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה / מְחַיְּכִים. / הַמִּלִּים בְּפִיהֶם אֵלַי / וַאֲנִי אֲבִינָם. / לְשׁוֹנִי לְשׁוֹנָם.". בצורה עקיפה בשיר מוקדם זה, השקט השורר והאלם האנושיים מתאימים לכותרת של הפרק, "שפתיךָ כספת".

גם הספר השני, "קומתיים" משנת 1993, שדרך שיריו בוחן המשורר את סביבתו ומגיב עליה, הוא שומר על המבנה המשולש, ושם הספר מרמז על יותר מרובד אחד בתוכנו של הספר.

בספר השלישי, "קסמים", משנת 1994, שבו מרוכזים מספר שירי משפחה לצד שירים סוריאליסטיים, חוזר אותו מבנה ובעצם קובע מגמה של יצירת מתכונת קבועה שיש בה מבט גם לספרים העתידים לראות אור.

הספר הרביעי, "קולבים", משנת 1995 ששיריו בוחנים את הגבולות ומתחילים לגעת מעט בשולי המיסטיקה העכשווית, מחולק לארבעה פרקים, ומצביע על הרחבה מתוכננת של היריעה הפיוטית הכוללת נושאים נוספים, שאולי צר להם המקום בהרכב המשולש הקודם.

דרך פיוטית לבטא את דעותיו

ספר השירים החמישי "סכין מרוחה בדבש", משנת 1997, מתקדם צעד אחד נוסף. הוא מחולק כבר לשישה שערים, והשער השישי מוקדש לראש הממשלה המנוח יצחק רבין, למרות שהדבר לא נאמר בו במפורש. אולם התופעה המעניינת כאן היא דווקא התוספת, בסוגריים, לשם השער הראשון, (במקום פרולוג), והחמישי (במקום אפילוג). אם שמים לב לעובדה זו, ניתן להבין את ייחודו של השער השישי שכולל רק שלושה שירים, ושמו כתוב בסוגריים: ("מס ערך מוסף יקר...").

כידוע, המשורר אינו מתבטא בנושאים פוליטיים בפומבי, אך מוצא את הדרך הפיוטית המתאימה במקרים, שבהם כבר אינו יכול לכבול את לשונו, ותגובתו השירית-רגשית מועברת בכתב ביצירותיו.

"אונקיה של רגש" - גילוי של ליריקה טהורה וצרופה

שני הספרים - "אהבה בפריזמה" ו"על שמנים ומחשבים" הם ספרי הגיגים, ועל כן לא נתמקד בהם בהקשר זה. יחד עם זאת, הספר הבא, "אונקיה של רגש" משנת 1999, חורג מן המבט הפנורמי ומבחינות אחרות מנוף הספרים הרגיל של מנחם פאלק. הוא נראה מינורי יותר. תת הכותרת שלו היא "פואמה צרובה". הוא אינו מחולק לפרקים, לשירים אין כותרות אלא כוכבית, והם מהווים משך אחד מתחילת הספר ועד סופו. זה גם ספרו היחיד שאינו ציני, אינו חברתי אלא מהווה גילוי של ליריקה טהורה וצרופה, שירי אהבה קצרים הממשיכים זה את זה, כגלים, הבאים ושוטפים את הזוג היושב על שפת הים. נראה שהכותב זקוק לאתנחתא קצרה של ליריקה בין ספרי השירה שלפניו לאלו שלאחריו, אתנחתא של פשטות, התמכרות לרגש בלבד והתעלמות לרגע מהמבנה האדריכלי שצמח עם הזמן.

דחף לסדר מבני ברור

ב"בין אבני הנפש", משנת 2000, אנחנו חוזרים ופוגשים את הדחף לסדר מבני ברור, שמתבטא כבר בשם - "אבני הנפש". זו הצהרה, חיבור ואולי איחוד בין האבן הקשה לבין הנפש הרכה, הגמישה, ומי שיקרא שירים אלה יראה שזו אינה רק אבן שבונה את הנפש, אלא יש כאן הזדהות עמוקה עם אבני ירושלים, כפי שמצביע על כך גם אחד השערים: "אבני ירושלים".
ספר זה הוא הראשון המשתמש במוטו בפתיחתו:

כִּיסִי מָלֵּא עֵטִים / הַדְּיוֹ בָּהֶם מָלֵא מִלִּים / וְאוּלַי הֵם יִשָּׁפְכוּ / לַדַּף // אִם יִרְצֶה הָאָשֵׁם.

אך המוטו אינו הדבר היחיד, ואולי גם לא הדבר הבולט במבנה הספר. הדבר הבולט הוא דווקא בחלוקה לפרקים ובשם הפרקים. אין כאן שימוש במילה "שערים" כמקודם. שמות הפרקים הם צרופים של המילה אבן (המופיעה גם בשם הספר) עם מילה נסמכת: אבני הנפש, אבני החיים, אבני ירושלים, אבנים מסותתות, אבנים סדוקות, אבנים מתהפכות. מובן שכל שם מאפיין את השירים של אותו פרק. אכן זו מדרגה נוספת בתשומת הלב המרבית הניתנת לא רק לשירים ולבחירתם, אלא גם לסדר שבו הם מובאים וביחס למבנה הספר כולו.

אפיון נוסף מתגלה בשני פרקים המופיעים בספר זה ואולי מרמזים על הבאות: הפרק על שירי ירושלים והפרק על אבנים סדוקות, הכולל שירים על דמויות חריגות. שני נושאים אלה יעסיקו את הכותב גם בספריו הבאים.

הספר שלאחריו, שראה אור בשנת 2001 - B>>"משקעים של קפה" מתקדם עוד צעד אחד. חלק משיריו פותח פתח לשירים ולנושאים מיסטיים, תחום שיעסיק את הכותב וספר שלם יוקדש לו בעתיד. אך לא נקדים את המאוחר.
התופעה המבנית המעניינת בספר זה היא המוטו המופיע במקומות שונים. הספר פותח במוטו ארס-פואטי המביא את הצהרת הכותב לגבי התכנים שייחשפו בהמשך.

הופעת המוטו אינה הדבר החדש היחיד. צורתו הגראפית משתנה מפרק לפרק, פעם כשיר מיושר לצד שמאל, פעם כמעוין, פעם כמלבן ופעם כמשולש (או אולי כפירמידה). אם נתעמק, אני מניח שנמצא צידוק למבנה הגראפי הזה.

בשנת 2005, לאחר שתיקה של 4 שנים, מופיע הספר "שבעה ימים של זעם". זהו ספר של חשבון נפש בנושאים שונים, לאחר עשרת ספריו הקודמים. כל פרק בספר זה הוא חשבון נפש בנושא אחר - פוליטיקה אִרגונית-ביורוקרטית, ההתרחשויות בארץ, ביקורת חברתית, "הקומבינות" כתופעה מתרחבת, איבוד האהבה, חשבון נפש ארס-פואטי ולבסוף התמודדות עם המוות. כאן מככב לראשונה גיבור, או שמא אנטי-גיבור בשם "גורי הבן", המופיע בשירים רבים, ודרכו, מבעד לעיניו ולפעולותיו, משמיע המשורר את ביקורתו החברתית הכוללת.

האם שם הגיבור "גורי הבן" הוא מקרי? לאור תכנון כה מדוקדק, נראה לי שדבר כזה אינו יד המקרה. הוא בחר בשם גורי, מלשון גור כלבים, אך לא הסתפק בכך שהגיבור הוא גור, אלא הוריד אותו בדרגה והוא רק בן של גור, מוקטן עוד יותר. בדרך זו וליִצור קטן אך חמוד מעין זה, מותר להתייחס בביקורת לכל המתרחש, כי הרי "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".

כאן מופיע לראשונה מוטו בשיר המשמש כפרולוג ובסיומו של הספר - שיר-אפילוג. שני שירים אלו הופכים למעטפת הכוללת שבעה פרקים הנקראים כאן "מדורים". המילה "מדורים" מתאימה מאוד לשמש ככותרת, שהרי מדובר בחשבון נפש כולל. חשבון הנפש דומה למעבר במדורי הגיהינום, אך לאחריו יש אולי אפשרות לצאת לעולם החיצוני ולגלות מעט אופטימיות, דרך חדשה.

כדאי לציין עוד את הצורה שבה ראה הספר אור - כריכה עם דשים, אחד מהם מוקדש לפרטים על היוצר והשני לצילום מקטרת. סיפור המקטרת יובא אולי במקום אחר, שבו ייתכן שהכותב יספר על אוסף המקטרות שלו.

הפואטיקה המבנית מתגבשת ומקבלת צורה ברורה, ונפתח פתח לספר הבא, "רוכסנים של סתיו", 2006. גם ספר זה מחולק הפעם לפרולוג ואפילוג (שלשניהם שם משמעותי נוסף) וביניהם ארבעה פרקים. הפרקים משלבים את עונות השנה עם החג היהודי המתאים. בשירים אלה יש יותר יסודות יהודיים מבעבר. יחד עם זאת, הם גדושים בהתייחסות חברתית ורגישות פסיכולוגית כחלק מדרכו האופיינית של היוצר.

הפרולוג והאפילוג יוצרים את המעטפת הרעיונית של הספר כולו, שיש בו לא רק שירים רגילים אלה גם אלמנטים מחזאיים, שהם מעבר לספר שירים רגיל.
ראוי לציין, שדר' אביבית לוי קפאח ניסתה לפענח את הרמזים ואת מעשה האריגה שבפרולוג ובאפילוג בספר, בדברים שנשאה על המחבר עם קבלת "אות יקיר אגודת הסופרים", בשנת 2010, דברים אלה פורסמו אחר-כך במאמר "סתיו פרום וחושפני" בכתב העת "פסיפס" (בגיליון 78, קיץ 2010, עמ' 38-42).

מגמה מבנית זו התחזקה והתגבשה עם הזמן, והיא תוביל לשלמות מסוימת לקראת הספר הבא, "מסעותיו של פגסוס", 2007.

כאן נפרש עוד יותר המארג הכולל לעומת השיר הבודד. הוא עוסק במיסטיקה המודרנית, (ה- New age) ומחולק לפרולוג ואפילוג וכן לארבעה פרגודים. ניתן להתרשם שמנחם פאלק מגלה טפח נוסף מתשוקתו העזה להשתמש באלמנטים תיאטרליים, דמויי פרגודים (במקום פרקים). הפרגוד מתאים מאוד לנושא המרכזי של הספר: מורה רוחני בשם מנדון, שמכין את תלמידתו נופר לקראת הפיכתה למורה רוחנית. יש בספר דמויות והתרחשויות שיריות של קרבות אלים ושדים.

כאן נוסף מרכיב חדש שאינו מקובל בדרך כלל: על הכריכה האחורית של הספר מובאים קורותיו של מנדון, אחד משני גיבורי הספר, ומי שקורא את הדברים נכנס לעולם הקסום של אגדה שירית הנבנית בספר עצמו. עם פתיחת הספר קוראים ציטוט מדבריו של מנדון, ובעמוד הבא, עמוד 4, יש הקדמה שהיא ממש הקדמה למחזה. בהזדמנות אחרת ניתן יהיה לדון בסמליות השמות המופיעים בספרים השונים כולל בספר זה, כגון מנדון ונופר.

לאחר הופעת הספר ועד סוף שנת 2010 ראו אור ספרים נוספים - "מרקם גלימתו של דרקולה" 2007, ספר הכולל מעט שירים הקשורים לארץ הולדתו, רומניה, שני סיפורי ילדות ומאמר נרחב על אגדת דרקולה, וכל זאת לאור העובדה שהוא נולד בעיר ביסטריצה שבה החל דרקולה את דרכו על-פי הרומן של ברהאם סטוקר משנת 1898.
כמו-כן, הופיע הספר "השבת הכבוד האבוד של מאו", ספר על כנס ספרותי בהונגריה ועל שיר שנכתב שם ותורגם ל-27 שפות.
נוסף לכך הופיעו ספרי שירה דו-לשוניים פרי עטו: אנגלי-עברי, עברי-רומני, עברי-רוסי, עברי-הונגרי ועברי-אוקראיני.

עם זאת מעניין דווקא להתייחס לספר פרוזה "הציידים החדשים", 2008. הספר כולל, לפי תת-הכותרת שלו, "עשרה סיפורי פרוזק", 10 סיפורים אנושיים מאוד על דמויות המנסות למצוא קשר בינו לבינה, לרוב ללא הצלחה וחוזרות אל הבדידות האנושית שהיא מנת חלקו של הדור הנוכחי. גם בספר זה מצויים סיפור ראשון ואחרון המשמשים מעטפת, מסגרת לכל הספר, והדמויות חוזרות ומופיעות במהלכו בצורות שונות.

בראשית 2011 יצא הספר החדש של מנחם "ליצן בסמטאות הלב". זהו הספר השירי הגדול ביותר עד כה.

בתקופה שחלפה בשלו והשתכללו עוד יותר דרכי הסטרוקטורה של מעשה מרכבת השירה. נמצא בו, כמובן, פרולוג ואפילוג, והוא כולל שמונה דרכי גישה ממקום למקום (מעין פרקים). כל יחידה כזאת נפתחת במוטו-שירה ששוכלל כאן יותר מאשר בספרים הקודמים. אך השימוש במוטו התרחב הרבה יותר, ושירים רבים זוכים למוטו משמעותי-ערכי, אם כרמז הזורם עם השיר ואם כדבר הנמצא בניגוד כדי להבליט את האמירה השירית. ברקע נמצאים שני גיבורים: הליצן ארלקינו הצבעוני, השמח בחלקו והמצליח, והליצן פיירו השחור-לבן, העצוב אך המצליח לזכות באהדה רבה.

אכן, הכותב נמשך דווקא לדמויות שוליים, והליצנים הם דוגמה מאלפת לנטייה זו.

השימוש בדמות הליצן מאפשר לכותב לומר דברי ביקורת מחד-גיסא ודברים רגשניים מאידך-גיסא. הליצן הוא דמות מתחברת, רואה הכול ויכולה לומר הכול. היא חביבה על הילדים ויכולה לפעול כמוהם. הליצן יכול, כמו גורי הבן ("שבעה ימים של זעם"), לומר את האמת בפנים, כיוון שהמגבלות המוטלות על המבוגרים עדיין אינן חלק מהותי של התפתחותו הרגשית.

כל פרק בספר עוסק בנושא אחר. נמצא כאן נושאים שכבר פגשנו בהם, אך עתה גובשו לכדי יחידות אורגניות שלמות. לכל פרק מובילה דרך אחרת. והדרכים כולן מובילות אל לב הליצן או שמא יוצאות מליבו. במילים אחרות, אנו מוזמנים לטייל בליבו של הכותב (הליצן) ולגלות את מה שנמצא שם תמיד אך בדרך כלל שוהה במסתור. כך נמצא כאן את כל מגוון הדרכים: שדרות ירושלים, דרך המשוררים, שביל האוהבים, נתיב המשפחה, רחוב הזיכרונות, בחצר האחורית, משעול היצורים וכביש אל שמי שמיים, כל אלו עטופים בפרולוג ובאפילוג, כפי שהזכרנו לעיל. כל סוג של דרך הוא אופייני לשירים שמופיעים בו, כדוגמת שירי שדרות ירושלים הרחבות, דרך המשוררים, שביל האוהבים הצר והחשוך.

אך מעבר לנושאים אלו ואפילו מעבר לשירים הנוגעים במיסטיקה (כביש אל שמי שמיים), בולטים בספר זה שירי המשפחה ושירי הזיכרונות, כל אחד בדרכו הייחודית.

דרכיהם של הליצנים נוגעות בכל זוויות החיים, חיי היום יום, והשירים עצמם כתובים בגובה העיניים, שירים ישירים, לפעמים מלאי געגועים ולפעמים ביקורתיים ביותר וציניים, שירים שהם החיים עצמם.

בפרקים אחדים נגלה, שיש איגוד של מספר שירים תחת כותרת אחת, המאפיינת אותם ומעניקה להם משמעות נוספת. כך למשל ב"שבעה שירים תחת פנס שבור" (עמ' 75), ב-"שמונה שירים מאדמה אחרת" (עמ' 88) וכן ב"חמישה שירים בקריצה" (עמ' 43).
גם במבנה השירים וגם באופיים הספר הוא צילום מקרוב ומרחוק של החיים, ללא כחל ושרק.

אגב, במאמר מוסגר ניתן לומר, שאם נעיין בספרי משוררים אחרים שמנחם מ' פאלק ערך, ניתן למצוא גם בהם את ההקפדה על מבנה מתוכנן כחלק אינטגרלי של הספרים והשירים הכלולים בהם.

במבט פנורמי אכן ראינו שמנחם פאלק החל כבר מתחילת כתיבתו להקדיש תשומת לב לא רק לשיר הבודד, אלא למבנה הכולל של הספר. השקעה זו הלכה והשתכללה במשך השנים עד לצורה המורכבת, המזכירה את צורת המחזה, ואולי בכך פרצה דרך, המהווה כיוון נוסף של מלאכת כתיבת ספר שירה.

כיוון זה מוענק לא רק ליצירה הבודדת, אלא למארג שלם, מובנה, רב-רבדי שיש לו כיווני תוכן רבים ומסועפים והוא מעניין יותר, מושך יותר לקריאה, מעורר רצון לפענח את מכלול היצירה ואת הפאזל השירי שמגיש לנו המשורר באורח מעניין ומרתק.