שאלה זו מעלים אישים וקבוצות מהשמאל בניסיון ממוחזר שנכשל לתבוע מממשלת ישראל יוזמה מדינית חדשה, שמשמעותה לדעתם, הסכמה לנסיגה לקווי 67', למען השלום הוירטואלי, ללא ערבויות לביטחון ריאלי.
סיסמתם היא: "יוזמה ונסיגה - ישראל תמיד אשמה". את הצד הפלשתיני הם לא מאשימים בקפאון המדיני ולא שואלים "לאן נעלם השלום"? הם קובעים שישראל תמיד אשמה שאין יוזמה ואין נסיגה.
השלום נעלם בגלל התביעה הפלשתינית האולטימטיבית לצדק ולא לפשרה. "צדק פלשתיני" שמשמעותו זכות השיבה לפלשתין השלמה ללא אף יהודי בתוכה.
השלום נעלם בגלל האכזבה מכל הועידות, השיחות, התוכניות, ההסכמות, והנסיגות שישראל ביצעה והפלשתינים המשיכו בבריחה מהחלטה, בהטעיה והונאה. השלום נעלם בגלל האכזבה ממה שישראל קיבלה מהפלשתינים, בתמורה לנסיגות ולויתורים. קסאמים, גראדים ורצח מהחמאס ומהג'יהאד בתמורה לפינוי גוש קטיף.
השלום נעלם בגלל התפכחות מהאשליות של "תעשיית השלום", שטיפחו חוגי השמאל בארץ ומדינאים בעולם, לגבי נכונותם של הפלשתינים לפשרות ולויתורים. התפכחות מכל תוכניות השלום שנכשלו, שלא היה להן שום סיכויי להשגת תוצאות, על-רקע נתוני יסוד של עמדות הצדדים שלא ניתנות לפתרון בשלב זה.
השלום נעלם בגלל שהישראלים התפכחו מהאשליה שניתן להגיע להסכם ולקץ הסכסוך, לאור המדיניות הפלשתינית לתבוע הכל ולא להתפשר על כלום.
השלום נעלם בגלל הנהגה פלשתינית דו ראשית שאף אחת מהן אינה מסוגלת ואינה מוכנה לוותר על זכות השיבה. שתי הנהגות המצויות ביריבות פנימיות, שאינן מוכנות להגיע לפשרה ולהכרה בזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית. שתי הנהגות שממשיכות בשיטת ההונאה "תורת השלבים" של ערפאת.
השלום נעלם בגלל הסרבנות הפלשתינית לכל פשרה - תזכורת לעובדות:
- בשנת 2000, העלה הנשיא האמריקני את תוכנית השלבים "מתווה קלינטון". השגריר הסעודי שכהן אז בארה"ב, בן סולטן, תבע מערפאת לא לאבד ההזדמנות ולהסכים לתוכנית, אחרת יהיה זה פשע לדעתו. ערפאת סירב לקלינטון וסירב לבן סולטן.
- אהוד ברק הציע בקמפ דויד, הצעות וויתורים מרחיקי לכת. ערפאת סירב, ופתח בטרור רצחני, האינטיפדה השניה.
- אריק שרון הוביל את ההינתקות וקיבל בתמורה טרור, קסאמים וגראדים מהחמאס ומהג'יהאד, מעזה המשוחררת מהכיבוש.
- אולמרט ולבני הציעו לאבו מאזן ולאבו עלא הצעות נועזות וויתורים מרחיקי לכת, כולל מפת נסיגה מכסימלית ! תשובת הפלשתינים הייתה המשך תביעה לזכות השיבה ובריחה מהחלטה ותשובה.
- השלום נעלם בשיח הציבורי, הפוליטי והתקשורתי, בגלל התפכחות מכל האשליות של הפשרות והתוכניות לשלום שהוביל השמאל המדיני שזכה בתמורה לסרבנות פלשתינית מתמדת, כולל טרור של רקטות על כל ישובי הדרום. זו הסיבה למיאוס מהשלום הזה, למרות שרוב הישראלים מוכנים לפשרות ולויתורים, אך ורק למען שלום וביטחון אמיתי, שלא ניתן להגיע אליו בנסיבות הקיימות.
- השלום נעלם מאחר שישראל תובעת לבטל את זכות השיבה הפלשתינית ופירוזה מנשק של המדינה שתקום, ואילו הפלשתינים לא מוכנים בשום תנאי להענות לתביעה הישראלית.
השלום נעלם מהשיח הציבורי מאחר שנמאס לו להאזין ולהאמין לתביעות הנאיביות מבית ומחוץ, שישראל תעלה "רעיונות חדשים", תיזום "צעדים בוני אמון", תיפתח "חלום הזדמנויות", תסכים ל"ויתורים כואבים", תיקח על עצמה "סיכונים מחושבים", תפיק "תוכניות חדשות", תציג "אופק מדיני מקורי", ותתן "צ'אנס קבוע" גם אחרי כל פיגוע. השלום נעלם אל תוך העשן של הגרדים, הקסאמים והפצמ"רים, שיוצאים מעזה ששוחררה מה"כיבוש הציוני".
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
