אהוד ברק לא אהב את
גבי אשכנזי, אשכנזי לא אהב את ברק. הפער ביניהם הוא בלתי ניתן לגישור, ברק הוא איש הכוחות המיוחדים, אשכנזי הוא איש גולני. אלה שתי תורות עולם אשר המשותף ביניהן הוא רק המטרה: שגשוגה ובטחונה של מדינת ישראל. אבל לטנגו החשוב של מדינת ישראל, שגשוגה ובטחונה, דרושים שניים, ולא שניים אשר ידרכו איש על בהונות רעהו שמשות לבקרים.
ברור שברק לא רצה את אשכנזי לקדנציה שנייה או לשנה נוספת. ברק רצה רמטכ"ל כדמותו, רמטכ"ל החושב פחות או יותר כמוהו, ואפשר להבין אותו. אך השאלה היא מה גרם לברק להקדים את התהליך? ואנו מדברים טרם התקופה בה אירעו בלשכת הרמטכ"ל אירועים שאסור היה שיקרו ואשר דוח
מבקר המדינה עוסק בהם ככל הנראה בהרחבה. ומנגד, מה גרם לקהל כזה גדול של בכירים במשפחה של אשכנזי, בצבא, באזרחות ובעיתונות (בעיקר אולפנו של
יאיר לפיד) להילחם על אותה חצי שנה, ולשבור את כל כללי הדמוקרטיה על-מנת להשיג אותה?
חצי שנה וכבודו של אשכנזי - הם סיבה דחוקה מאוד על-מנת להסביר התנהגות חסרת אחריות באופן קיצוני של שורה נכבדה של אנשים בממשל, בצבא, בעיתונות (ערוץ 2) ובקרב משפחתו של אשכנזי.
האינטרס הברור של אהוד ברק בואו נניח הנחה סבירה, ונראה כיצד היא משתלבת במגוון רחב של מניעים אפשריים. השנה היא 2010, החודש הוא אוגוסט, מעמדו של ברק בממשלה ובמפלגתו (העבודה) לגמרי מוטל בספק; הברית עם נתניהו הייתה אולי בחיתוליה, אך לא הייתה מוכרת וידועה בציבור, לפחות לא בעוצמתה דהיום; הצפי הוא שבנובמבר אותה שנה, עם תום הקפאת הבנייה בשטחים, תתפרק הממשלה וברק ימצא עצמו ברחוב, לא בממשלה ולא במפלגה.
ברק ודאי רואה את התמונה, הוא רואה את כובד האחריות המוטל על כתפיו (או מנגד רואה אינטרס צר בהמשך החזקת הרסן גם לאחר שיעזוב את המשרד, סביר ביותר שראה את שניהם יחדיו) ומחליט לוותר לפחות לכמה שנים על שלטון גולני בצבא. ברק מחליט למנות את גלנט מוקדם יותר, שמא כאשר יגיע המועד הוא, ברק, כבר לא יהיה במשרד.
האינטרס של ברק הוא חד, חלק, ברור, מובהק. האם הוא לגיטימי או לא לגיטימי, זו שאלה אחרת. הוא ודאי לגיטימי יותר מכל אינטרס אחר שנראה להלן, כי ברק הוא שר הביטחון והוא מוסמך לעשות את מה שעשה, ואם בכל זאת פעל מחוסר סמכות, או פעל בחוסר סבירות קיצוני, יש שלוש ערכאות ערעור על החלטותיו - ראש הממשלה, מליאת הממשלה ובג"ץ.
הבוחשים הגלויים והנסתרים בקדירה בואו נעבור אל הצד השני - אלו אשר פורסם שפעלו להארכת המינוי (פעלו כאילו לצד אשכנזי) ואלה שלא פורסם עליהם כדבר הזה אך המניע שלהם ברור ומובהק.
1) גבי אשכנזי עצמו - יש לו מניע טהור, הוא בן-אדם, היה קשה לו עם הטחינה של שמו ומעמדו והיה לו מניע לגיטימי לערער על החלטות השר (ועם זאת האמצעים שננקטו על ידו פוסלים אותו בעיניי לכל תפקיד ציבורי בעתיד).
2) סגן הרמטכ"ל ואלוף פצ"נ, אנשי החצר של אשכנזי, אשר אף להם הוצג המסמך, והם לא חשפו אותו כמצופה מקצינים בכירים כל-כך לגורמי המשפט והחקירה ברגע שהוצג להם. אחד מהם בחופשת לימודים כעת, ממתין בעמדת הזינוק לרמטכ"לות, ורעהו הוא לא אחר מאשר ראש הצבא. ניתן להסיק שפעלו גם ממניעים אישיים. הם היו מועמדים, והקדמת המינוי של גלנט סותמת את הגולל על אפשרות מינוים בקדנציה נוכחית.
3) אנשי צבא בכירים נוספים אשר הפסקת שושלת גולני במטכ"ל לא בהכרח תיטיב עימם.
4) כל מי שתפר לעצמו את חליפת שר הביטחון במקום ברק, לאחר סיום הקדנציה של ברק. מדובר באנשים אשר שמם ידוע, מספרם מצומם מאוד, אשר היה להם מניע רחב להשאיר את אשכנזי בתפקיד – כפתרון זמני – עד אשר הם ייכנסו למשרד וימנו רמטכ"ל לרוחם.
5) כל פוליטיקאי, בין אם באותה עת, בין אם בעבר, ובין אם זה שנהיה פוליטיקאי זמן קצר לאחר מכן, שהיה גם במקרה המנחה באולפן, אשר יכול היה לחפוץ בזעזועה של הממשלה.
6) כל עיתונאי שהיו לו יחסים מיוחדים עם אחד המועמדים לרמטכ"לות שלא היו
יואב גלנט, וחפץ בבחירת אחד המועמדים שאינו גלנט.
7) כל סוחרי הנשק חברי חצרם של אשכנזי (וב"ב) אשר האמינו שהמשך שושלת גולני בראשות המטכ"ל תיטיב עם עסקיהם.
8) עיתונאים שנהנו מאספקת ידיעות מועדפות מלשכת הרמטכ"ל אשכנזי ומלשכת דובר צה"ל אבי בניהו ואשר העריכו שעם גלנט בלשכה הם ייכנסו לשנים של בצורת מקצועית.
חקירה אמיתית מתחייבת כאשר מביטים על מה שקרה לנו דרך הפריזמה של שמונה קבוצות המניעים האפשריים לעיל, אין כל ברירה אלא להגיע למסקנה שאת הרע הזה יש לבער, על-מנת לנקות את השטח מגורמים אשר טובתם האישית היצרית עולה אצלם פי עשרות מונים על חובתם לציבור. ולכן, טרם אנו שוקלים מועמדותם לתפקיד ציבורי כלשהו, או לתפקיד שיש לו השלכה על הציבור (כולל העיתונאים שבהם), חובה על מוסדות החוק לבדוק היטב את הנקודות לעיל, ולמצות את הדין עם אלה שלכאורה צפצפו עליו צפצוף ארוך, על-מנת לספק להם יצר שלטוני קר ומרושע או על-מנת להבטיח את המשך זרימת הידיעות ו/או הממון לכיסם.
הפרשה הזו מחייבת חקירה אמיתית (דבר שלטעמי לא קרה עד עכשיו למרות ההון שנשפך). כלל יסוד בכל חקירה הוא היבט המניע. אנשים פועלים בדרך כלל כאשר משהו מניע אותם, בייחוד כאשר מדובר בקבוצה גדולה של אנשים, ונראה כי חקירת המשטרה וייתכן אף חקירת משרד מבקר המדינה, לא כיוונו עצמן לאורם של מניעים אפשריים, ועל כן ייתכן מאוד שעבודת המשטרה ועבודת מבקר המדינה הן סה"כ ברכה לבטלה, ומחובתנו הדחופה לתקנן, שמא נקום בוקר אחד ונבכה על טעות נוראית אשר עשינו, כאשר שורשי העובדות היו מונחים מולנו ואנחנו התעצלנו לבדוק מה עומד מאחוריהם.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
