התנ"ך ואנחנו - ארכיאולוגיה ופוליטיקה

סיפורי התנ"ך היו נר לרגליהם של חלוצי העלייה השנייה והשלישית. סיירי הפלמ"ח ואחרים שטיילו ברחבי ארץ ישראל עשו זאת תוך יצירת קשר בלתי אמצעי עם נופי התנ"ך. צ'רלס אורד וינגייט הוביל את לוחמי פלוגות הלילה בתקופת המאורעות וספר התנ"ך בידו, אותו ספר תנ"ך שנזרק ממטוס הפרימוס לעודד את לוחמי הפלמ"ח, חייליו של וינגייט ברמות נפתלי, שעצרו בחודש מאי 1948 את חיל הפלישה מלבנון בכוחות אחרונים.

לאחר 19 שנה של ניתוק, התחדש הקשר עם נופי התנ"ך. חזרנו לטייל בכל המקומות המוזכרים בתנ"ך והיה ברור לכולם שחזרנו אל נופי התנ"ך של ילדותנו. מרכז ההסברה ומרכז האינפורמציה של משרד החוץ הוציאו פרסומים שכותרתם 'רציפות הישוב היהודי בארץ ישראל', 'זכותנו על ארץ ישראל', ועוד. במקביל החל מבצע רחב-היקף של פעילות ארכיאולוגית בירושלים וברחבי יהודה ושומרון, פעילות שהביאה לממצאים חשובים ביותר ששפכו אור על כל תקופות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, החל בתקופת התנחלות בני ישראל בארץ, ימי הבית הראשון והשני, ותקופת המשנה והתלמוד.

בראשם גילויו של מזבח יהושע בהר עיבל בידי הארכיאולוג פרופ' אדם זרטל, ומאות אתרים מתקופת ההתנחלות. החפירות בירושלים וברחבי הארץ חיזקו את הקשר עם הארץ, הוסיפו ידע היסטורי וארכיאולוגי רחב-היקף והראו שגם אם לא נמצאו שרידים מוחשיים מכל מקום ומכל אירוע המוזכר בתנ"ך, התמונה הכללית מצביעה על כך שסיפורי התנ"ך אינם 'מיתוס מאוחר' כטענת חוקרים אלא משקפים מציאות אמיתית וריאלית.

ואף על-פי כן, בבתי הספר הפחיתו יותר ויותר את לימודי התנ"ך עד למינימום, ואוי לאותה בושה - תלמידי ישראל כבר לא מבינים את העברית של התנ"ך, עד שהיה מי שהציע לשכתב את התנ"ך לעברית של ימינו. זכותנו על ארץ ישראל ורציפות הישוב בארץ וביטויים נוספים מסוג זה הפסיקו להיות חלק ממסכת הטיעונים של מדינת ישראל במו"מ עם הפלשתינים.

ומכאן הדרך קצרה להפסקת הטיולים והסיורים עם התנ"ך ביד לאזורים אלו, אם כי צריך לומר ביושר שגם המצב הביטחוני והאינתיפאדה תרמו רבות להפסקת הטיולים, כולל לירושלים.

בתקופת המנדט הבריטי, היה התנ"ך גורם מרכזי בתביעתנו להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. דומה שמאז שנות ה-80 של המאה הקודמת, מפסיקה ממשלת ישראל לחלוטין להשתמש בטיעון ההיסטורי. הפסקת ההסתמכות על המורשת ההיסטורית שלנו בארץ ישראל מתרחשת במקביל לתהליך שאותו מובילה אסכולת הארכיאולוגים מאוניברסיטת תל אביב שאינה מכירה באותנטיות ההיסטורית של סיפורי התנ"ך. בין היתר שוללת האסכולה הזו את מציאותה של ממלכת דוד ושלמה וסיפורים אחרים בטענה שלא נמצאו ראיות לכך.

אולם האמת היא שככל שאנחנו ממשיכים ומרחיבים את החפירות הארכיאולוגיות, מתרבים יותר ויותר הסימנים דווקא לכיוון ההפוך: המידע והממצאים המגוונים המתגלים לעיני החוקרים בשנים האחרונות מצטרפים יחד לתמונה שלמרות שהיא עדיין מלאה חורים, היא כבר מצביעה על התאמה גוברת והולכת בין הסיפור התנ"כי לבין המציאות בשטח.

אני מקווה ומאמין שהמחקר הארכיאולוגי וההיסטורי יניב הרבה יותר מידע, אולם אינני בטוח שנצליח אי-פעם למצוא ממצאים המאשרים באופן מוחלט את כל סיפורי התנ"ך וזאת מהסיבה הפשוטה, שבכל האתרים שבהם היה יישוב עוד מימי התנ"ך, ובמיוחד בירושלים, הייתה רציפות יישובית לאורך רוב התקופות ההיסטוריות וממילא התרבויות החומריות הקדומות נהרסו על-ידי הבנייה של התקופות המאוחרות יותר.

יתרה מזו, לאחר שלושת אלפי שנות היסטוריה אין העם היהודי זקוק לאישור מחדש של ספר הספרים על-סמך ממצאים ארכיאולוגיים. ודווקא בגלל הסיבה הזו, טוב עשה שר החינוך שיזם הגברת לימודי המסורת וחידש את הסיורים לאתרי המורשת, בראש ובראשונה ירושלים וחברון. חובה עלינו לחזור ולחזק את הזיקה של עם ישראל לספר הספרים ולארץ ישראל בכלל.

כולנו מתפללים ומייחלים להסכם שלום בר-קיימא עם הפלשתינים. כותב שורות אלו שייך לאלו, ואני מקווה שהם הרוב במדינת ישראל, שיקבלו כל הסכם שלום שייחתם בין מדינת ישראל לבין הפלשתינים, גם אם מדובר בוויתור על חלקי מולדת שהיו לב האומה הישראלית בימי בית ראשון ושני. זאת בתנאי שזה אכן יהיה הסכם שלום אמיתי השומר על כל האינטרסים החשובים באמת של עם ישראל ושיהיה סופי ומוחלט. בהסכם שלום אמיתי נוכל להמשיך ולפקוד את כל אותם המקומות בהם דרכו אבותינו גם אם הריבון המדיני שם יהיה ישות אחרת.