לאחר שפרסמתי כאן את
המאמר הראשון שלי בנושא הרגלים, קיבלתי אימייל מאישה בשם מירי, שבטוב ליבה נתנה לי את אישורה לפרסם קטע ממנו: "כפי שהמלצת, רשמתי לפניי רשימת ההרגלים שלי. התבוננתי בדף וקמתי מהשולחן כדי לקרוא לבעלי כדי שהוא יקרא. ואז עצרתי את עצמי כי לפתע הבנתי שההרגל הכי מזיק שיש לי זה להסתמך על דעות של אחרים שתמיד יודעים טוב ממני. ככה אני רגילה לחשוב".
כאשר אנחנו שואלים את עצמנו מה זה הרגל, הדבר הראשון שעולה בראש הוא שמדובר בדפוס התנהגות, בדרך בה אנחנו עושים או לחלופין לא עושים דברים מסוימים. אך אם נעצור לחשוב לרגע, מיד נבין שהרגל זה קודם כל דפוס חשיבה.
יש לי ידידה שלפני כמה שנים נסיבות חייה הובילה אותה להחלטה להפוך משכירה לעצמאית. היא הייתה מומחית מנוסה בתחום עיסוקה, היו לה מוניטין וקשרים. כל זה הבטיח לה עתיד ורוד בתור עצמאית. בפועל, הדברים נראו לגמרי אחרת. הטלפון צלצל, הזמנות זרמו, אך היא לא הייתה מסוגלת לספק את הסחורה. שעות על גבי שעות ישבה ידידתי ליד שולחן העבודה, משותקת.
בעברה כשכירה הייתה רגילה לקבל הנחיות מדויקות לגבי אופן ביצוע עבודה, לוח זמנים, התקשרות עם גורמים אחרים וכו'. בנוסף, הייתה רגילה לקבל פידבקים מיידיים ממנהליה שאיפשרו לה לשמור על מורל גבוה ולבצע את עבודתה על הצד הטוב ביותר. אחרי ארבעה חודשים של סבל, שיתוק וקשיים כלכליים חזרה ידידתי להיות שכירה תוך כדי שהיא מדוכאת ומתוסכלת.
אישה אחרת הרגישה מגיל צעיר מאוד שהיא לבד בעולם הזה, שהעולם כולו זה מקום עוין וחשוד. היא התמכרה לעבודה, הייתה פעלתנית מאוד וזאת כדי להתמודד עם חרדותיה. כאשר הופיע בחייה גבר רציני וראוי שרצה לחלוק איתה את הנטל, לקחת חלק פעיל בפרנסה ובגידול ילדיה, היא מצאה את עצמה לא מסוגלת לוותר על דפוס חשיבתה. היא חשדה שהוא יבגוד בה, שיש לו אינטרסים זרים. מיותר לציין שהקשר ביניהם הגיע לסופו הבלתי נמנע.
אז הבנו את הפואנטה. דפוסים מנטאליים מושרשים שולטים בחיינו. אז מה עושים כדי לשנותם?
להיות ערים וערניים לדפוסי חשיבה כרגיל, מודעות או ליתר דיוק ערנות, מהווה צעד ראשון וחשוב ביותר לשינוי. מתברר שיותר מדי דברים בחיינו מתנהלים על טייס אוטומטי, כאילו מתוך שינה. נסו להיזכר בפרטי פרטים איך עבר עליכם היום. מה אכלתם לארוחת הבוקר? מה ראיתם בדרך לעבודה? את מי פגשתם ועל מה דיברתם? וכמה מאיתנו מנסים בבהלה מוחלטת להיזכר האם נעלנו את דלת הכניסה? ואיפה שמנו את המפתחות של האוטו? האם כיבינו את המזגן לפני היציאה מהבית?
אז איך מגבירים ערנות לדפוסי חשיבה? אחת השיטות האהובות עלי ביותר, היא פשוט לדבר אל עצמי בקול רם תוך כדי ביצוע פעולה כלשהי, תוך כדי תהליך חשיבה. ילדים קטנים נוהגים לעשות זאת באופן טבעי וקבוע. נסו את התרגיל הזה פעם-פעמיים ביום ותבינו עד כמה זה ממקד ומסייע. פשוט תתארו לעצמכם בקול רם ובפרטי פרטים את מה שאתם עושים. תוך כדי כך יתעוררו שאלות כגון: מה בעצם אני עושה? למה אני עושה זאת? למה דווקא עכשיו? למה בסדר המסוים הזה ובצורה הזו? לרוב תשובות ואיתן גם שינוי יבואו באופן ספונטני וטבעי, ללא מאמץ מיוחד מצידכם.
תרגיל מצוין נוסף זה להתחבר לחושים שלנו. לחוש, להכיר מחדש דברים מוכרים ורגילים. לדוגמה - כולנו מתקלחים כל יום. מדובר בפעולה בנאלית, רגילה, יומיומית, שלרוב נעשית על אוטומט. כנסו לחדר האמבטיה, התבוננו בציוד שנמצא שם, לטפו את המגבות. איך התחושה? האם אתם אוהבים אותה? אולי אתם מעדיפים מגבת רכה יותר או לחלופין מחוספסת יותר? הריחו את הסבונים. האם אתם עדיין אוהבים את הריחות? או שפתאום יתברר לכם שאתם רוצים להתנסות במשהו חדש? ואיך טמפרטורת המים, עוצמת הזרם? זה עדיין נעים ומתאים? ואם לא, מה הייתם רוצים לשנות? תתנסו, תחושו, תרגישו ותחשבו. השינויים הקטנים האלה יכוונו אתכם לשינויים משמעותיים ועמוקים.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
