פוליטיקאי המבקש את אמון הציבור חייב לדבר אמת. במציאות הישראלית, קרה לא פעם שדווקא השקרנים הגיעו ראשונים, והותירו את דוברי האמת מתוסכלים ומתחבטים בשאלה - האם האמת משתלמת?
התקשורת הישראלית רודפת את השקרנים מהמחנה הלא נכון. שקרנים מהמחנה הנכון יודעים - שקרנותם לא תיחשף.
אהוד אולמרט חטף בראש, עד שהגיע למסקנה, שמימוש הפוטנציאל הטמון באופיו המפוקפק, מחייב עריקה למחנה הנכון. תזת האתרוג הוכיחה את מה שידע הרבה שנים.
ב
רשימתי הקודמת "כל כך קל לתעב אותו", הבאתי סרטון שבו ראש הממשלה אולמרט נואם בקונגרס האמריקני. כשדיבר על "ירושלים המאוחדת". היום הוא מדבר על חלוקת העיר, למרות שאבו-מאזן דחה את הצעתו.
הלכתי לארכיון והוצאתי עוד כמה קטעים (יש המון!) מהם ניתן ללמוד על אופיו של הנוכל הזה. בקטע הראשון (5.2.11) אולמרט מגלה לנו, שעוד כשהיה ראש עיר, הוא לא האמין בירושלים המאוחדת. אם זה נכון, מדוע אמר (אחר-כך) באינסוף הזדמנויות שאסור לחלק את העיר? הקטע השני מוכיח זאת. בכנס הרצליה (ינואר 2006) הוא אמר: "אין מדינה יהודית בלי ירושלים מאוחדת".
הקטע השלישי מיולי 2000. אולמרט נוזף בראש הממשלה
אהוד ברק שהציע ל
יאסר ערפאת את חלוקת העיר, למרות שלפני הבחירות נשבע לירושלים השלמה. אולמרט מפר הנדרים, ראה בהפרת ההתחייבות של ברק לבוחרים מעשה אסור.
זאת הזדמנות להזכיר לציבור שבקמפיין הבחירות לראשות העיר ירושלים (ספטמבר 98'), אולמרט התחייב לכהן קדנציה מלאה. גם ההתחייבות הזאת הופרה. בנובמבר 2002 אולמרט גילה לנו שהוא ועליזה נהנים לגור בירושלים. לעולם לא נעזוב את העיר, הבטיח. היום הוא גר בתל אביב.
שורה תחתונה אם לאולמרט אין בעיה לשקר לבוחרים שאמורים לקבוע את מעמדו בפוליטיקה - קל וחומר לשופטים, שבהחלטה אחת יכולים לממש את הפנטזיה של הירשזון. הלכתי לארכיון ושלפתי עוד כמה קטעים. שופופו...
