זהירות, מרכז! הולך להיות צפוף שם במרכז המפה הפוליטית, עם כל מי שאיבדו את דרכם האידאולוגית והתקבצו אל מרכז המפה. ספק מצטופפים, ספק מסתופפים, מתחברים שם כולם יחדיו, ומציעים את מרכולתם. מציגים לראווה בכיכר השוק את הסחורה, מתוך ארגזי רעיונות ריקים, שבאותה עת ממש, הם גם עמוסים בסיסמאות חלולות. ערימות של מילים שלא אומרות מאום. סחורה מעולה. שופרא-דה-שופרא. כך אפשר לומר את מה שכולם רוצים לשמוע, בלי לומר דבר. דָּבָר דָּבוּר בּלי אָפְנָיו.
הכל ולא כלום!
סיסמאות חלולות כמו חלילים, עושות בציבור העכברים כמעשה החלילן מהמלין. משפטים המנגנים מילים עם המון משמעות, ומילים אלה מתחברות למקטעים בלי שום משמעות. מילים. צירופי מילים בדויות ומחוברות יחדיו על-ידי מוחות קודחים. מילים המציעות באותה עת גם הכל וגם לא כלום. מילים המוכרות עולם ו... (בלי) מלואו. סיסמאות ריקות, חלולות, נבובות.
רוכלי פשפשים אידאולוגיים
הסוחרים מקצועיים ומקצוענים. יודעים לשזור יחד, כמעשה אומנות, בכיכר השוק עצמה, live, מילה למילה, משפט למשפט, מקטע למקטע. אמנות לשמה. קנית צרור מילים במחיר מציאה, כיף לך. מבצעי סוף עונה, כל העונה, כל השנה. מוכרים בחינם כי יש המון כלום למכור. מילים ריקות הן סחורה בלי מחיר, ואף על-פי כן הקונים רבים והתורים מתארכים. ממש באותו הרגע יארוז עבורך הרוכל את הסחורה שרכשת, צרור מילים ללא משמעות. מילים כמו חול, שיכנסו אל האריזה הראויה להן, היישר אל תוך מסננת עם חורי אידאולוגיה גדולים, ענקיים, דרכן ייזלו כל המילים החוצה, כמו ארטיק אצל ילד בן שנתיים ביום שמש קופחת. עד שתגיע הביתה, תבין שאלה מילים כמו חול, ואין לך מה לאכול. ואז, זה כבר מאוחר. שילמת את קולך למולך.
שלם וסע (סע לי מהעיניים)
המטבע העובר לסוחר הזה הוא קולך. יש לך רק קול אחד, ואת קולך נתת כרגע לסוחר ממולח, שמכר לך חול אידאולוגי דרך מסננת עם חורים שאפילו אתה היית עובר דרכם. הרגע עשו לך שוב את מה שעשה לך חיים מהמכולת בגיל 4 כשנתן לך מסטיק עגול במקום עודף. עבדו עליך חביבי. כרגע שלמת את קולך היחיד, את מה שיקבע את 4 השנים הבאות, וקבלת בחזרה כלום. ממש כמו עשיו שרכש נזיד עדשים אדום וטעים במחיר שהיה מבחינתו ללא חשיבות באותו הרגע, אך התברר ברגע שלאחר מכן כמחיר היקר מכל.
עכברי מעבדה
לא. לא מדובר כאן בעכברי רחוב חלילה, או בעכברושים, ואפילו לא בעכברי מעבדה. מדובר כאן באזרחים תמימים, שקונים בהיסח הדעת זבל, מילים ריקות מתוכן, זבל אידאולוגי ממוחזר. הכל נעשה מתוך מחשבה. זו המחשבה שעדיף הזבל המוכר והידוע על פני המטרד הכרוך במחויבות אישית ואחריות פוליטית, בדוגמה ציבורית, במודל ה"לקוח" כמו ש"לקוח" אמור להיות. העכברים משלמים את קולם היחיד למשך 4 שנים, רק כדי שיוכלו לחזור לכרסם בנחת על הספה. לקלל, ליבב ולקטר. ביציאה ממבוך העכברים של החיים יש את "הדרך השלישית", "מפלגת המרכז", קדימה, "שינוי", ד"ש, "הגמלאים", כבר הצביעו לכל רעיון הזוי תחת השמש, מלבד לשמש עצמה.
פראייר דור 3.5
הרי אם היה צריך לקנות סלולרי חדש, היינו מוציאים לסוחר את העיניים. היינו מחטטים לו בקרביים. היינו בודקים לו בלבן של העיניים, בציפורניים, בשיניים, ומגרדים לו דנ"א מהעפעפיים. אבל זה במקרה של רכישה חשובה והרת גורל, כמו ציוד אלקטרוני, למשל טלפון לילדה שהולכת לכיתה א', או מקרר שעושה קרח אורגני ממיחזור מי האסלה. זה הרי מתבקש. שלא נצא פראיירים.
אבל ברכישת סחורה פוליטית? מה יש לבדוק. מצביעים ל... "ההוא, איך קוראים לו... ההוא... נו... זה... מהטלוויזיה..."
עכברי שעשוע מול סוחרי תעתוע
- "תבין", אומר לי המצביע העכברי הממוצע, "סבא שלי הצביע ליכוד, סבתא שלי הצביעה לעבודה. גם אבא שלי הצביע לעבודה ואמא שלי הצביעה תמיד לליכוד. אבל אלה היו ימים אחרים, לא היה להם אייפון, אפילו טלוויזיה לא היתה. היום זה אחרת. תראה, מנהיג צריך להיות פופולרי. תראה איך ביבי על הבמה באו"ם, תענוג, נותן בראש. גם אני מצביע, ודיר באלאק הילדים שלי לא יצביעו..."
יופי, אני אומר, אז למי מצביעים? לא משנה לך מה הוא משקף, מה הוא מוכר, מה הוא מציע, מה היא אמרה, מה היא עשתה, מה היא יזמה, מה הם מציעים שיקרה בעתיד, אם בכלל יש עתיד בכיוון שבו המדינה הזו הולכת, אם הכלכלה תהיה קפיטליסטית או סוציאליסטית...
- "עזוב אותך סוציאליזם, זה קומוניסטים, אנרכיסטים, המערך של מפא"י, ההסדרות, הכל רקוב, זה אליטה של אשכנזים..."
"אתה טועה", אני מנסה לדחוף מילה בתוך הבליל השחוק הזה. "ואתה בכלל אשכנזי, לא?"
- "מה הקשר עכשיו שאני אשכנזי, אשתי מזרחית, אתה יודע מה היה להם במעברות בכלל..."
"תגיד", אני מנסה שוב את כוחי, אתה מצביע בגלל המעברות של פעם או המעברות של היום? כי גם היום יש מעברות. גרים בהן, במרכזי הערים, אתיופים שלא מתקבלים לבתי-ספר, ורוסים שעדיין עובדים בעבודות ניקיון ולא מצליחים לגמור את החודש, עם סבתא על הספה, כי אין להם אלטרנטיבה לדיור בשבילה, וערבים שעובדים בשכר עבדים..."
- "הערבים?! עוד פעם ערבים?! אצלכם השמאלנים זה תמיד מגיע לערבים! זו הבעיה שלכם, שאתם לא יודעים שעניי עירך קודמים..."
אני קופץ. "אבל הרי לפני רגע אמרתי שיש גטאות של רוסים, ואתיופים..."
- "בקיצור, רצית לדעת למי אני מצביע? אני אצביע ל (מפלגת אופנה כלשהי, השם שמור במערכת), ואתה יודע למה? כי ביב זיין את הציבור, ובנה כלכלה רק לעשירים, והילדים שלי לא יכולים ללמוד, ולא יכולים לעבוד, ואני מוציא עכשיו חסכונות בשביל לחיות בעצמי, ואני לא יכול לעזור להם להתחיל את החיים, ונשבר לי מזה שכל הכסף הולך דרך הליכוד רק להתנחלויות ולחרדים, אז אני אצביע למי שלא יתן לזה לקרות..."
אז ידידי, בשביל זה בדיוק יש מפלגות שמאז ומעולם דגלו בחלוקה צודקת של העוגה הלאומית, ורואות את כל המגזרים כשווים בפני החוק, והן האלטרנטיבות שלך לנתניהו ולליכוד. והן מציעות אידאולוגיה על בסיס של מה "כן" לעשות, במקום מה "לא". כי לא להתנחלויות ולא לחרדים זה עדיין "לא", ואתה בכלל רוצה להציע מה "כן", או לא? אתה "כן" רוצה שלילדים שלך יהיה עתיד, ואתה "כן" רוצה חלוקה אחרת ונכונה של העוגה הלאומית, ואתה "כן" רוצה..."
- "תגיד, דן, מה אתה לא מבין פה? אני רוצה שיהיה צדק חברתי אבל אני בחיים לא אצביע למפלגת העבודה או למר"צ, מה לא ברור?"
"לא אמרתי לך למי להצביע, לא לעבודה, ולא למר"צ, רק שאלתי למי אתה הולך להצביע ומהן הסיבות, זה הכל, למה אתה במגננה?"
ימינה, שמאלה, ודרך ללא מוצא
הציבור לא אוהב להחליט. בשאלה אם זה ימינה או שמאלה? התשובה היא "מרכז".
הציבור לא אוהב להחליט. בשאלה אם זה דתי או חילוני? התשובה היא "מסורתי".
הציבור לא אוהב להחליט. בשאלה אם זה שלום או מלחמה? התשובה היא "ביטחון".
הציבור לא אוהב להחליט. בשאלה אם זה קפיטליזם או סוציאליזם? התשובה היא "צדק חברתי".
הציבור לא אוהב להחליט. הציבור מצביע עבור אנשים שלא רוצים להחליט. הציבור מקבל מנהיגים שלא יודעים להחליט. הציבור הולך על "מרכז, מסורתי, ביטחוני עם צדק חברתי", והציבור מקבל בתמורה בדיוק את ההיפך, כי כשלא מחליטים קורה בדיוק מה שלא רצית שיקרה.
ככה זה כשלא רוצים להחליט. ממש כמו קפה שחור על גזייה בטיול שנתי. כולם חושבים שישתו קפה, אף אחד לא משגיח על הפינג'אן, בסוף נשאר רק בוץ שרוף, ריח רע וחבורה של מאוכזבים צמאים.
אין ביטחון, אין שלום, אין מסורת ואין צדק חברתי.
אז כולם הולכים למרכז, רוצים הכל ומקבלים לא כלום, נופלים קורבנות ביד סוחרים ממולחים משוק הפשפשים של האידאולוגיות, קונים בשיטת "שלם וסע" (סע לי מהעיניים שניה אחרי שהצבעת לי), הולכים על הכל כלול (כולל החרא של ביצת הביבים האידאולוגית), הופכים לעכברי מעבדה, מגדלים דור חדש של פראיירים "דור 3.5", ומסיימים בבתי-המשפט עם תביעות במיליארדים. הולכים במבוך ומחפשים "איפה הכסף", כשכולם יודעים איפה הוא - מטבע עובר לסוחר בשוק הפשפשים של עדר נטול אידאולוגיה.
אלה אינם עכברים המחפשים חלילן. אלה הם חלילנים במצוד אחר עכברים שעדיין לא למדו את עובדות החיים.
יחי המרכז. יחי, יחי, יחי!
