איש השק(ר)ל

ירידתו של "חוק ההסדרה" מפרק אינה טובה רק לרגיעה פוליטית ומניעת גזל לאומני אלא גם למניעת גזל ותוהו ובוהו בכלל. אם חוק זה היה עובר היינו צופים כיצד שוב ושוב משתלטים בעלי זרוע על אדמות לא להם ואח"כ בונים ובונים ולבסוף נותנים איזה "עצם" כפיצוי לנגזל. הסיפור היה מתחיל בשטחים הכבושים , ממשיך נגד ערביי ישראל אבל לא היה נעצר שם אלא הרשויות היו גוזלות אדמות פרטיות, הקיבוצים היו מחדשים ימיהם כקדם ולבסוף דור המבול הזה היה עובר מכל דאלים גבר אל חצר החלש וכו'.

זהו דבר המלמד אותנו כמה דעתם של הח"כים - אלה שהצביעו בעד החוק ואלה שברחו כנמושות, חלושה וקצרת ראייה לטווח ארוך. העין של הללו איננה ממלכתית של "סוף מעשה במחשבה תחילה" אלא עין לאומנית של "אכול ושתו כי מחר תיבול".

אבל מה שמיקד את זוית הראייה שלי לא היו דווקא אלה שברחו לשירותים או נזכרו שהם רעבים. גם קוצר הראייה הפוליטי של מצביע ה"בעד" הלאומנים לא הפתיעה אותי. אפילו אלה - כמו איווט ליברמן, שכרעו לפני ה"בעל" נתניהו, לא היכו אותי בתדהמה. ה"משחק" של כולם היה צפוי וידוע ובעיקרון גם הדעות האמיתיות של כל אותם סוגי מצביעים , במליאה או בשירותים, היו ידועות לכולנו. אבל היה שם אחד שמזמן כבר סימנתי אותו כ"שניצל" פוליטי המתהפך על-פי רצון האיש שמורח לו את הפרוסה.

מחליף דעות כמו גרביים

את ח"כ ישראל אייכלר אני מכיר כשני עשורים. האיש הזה הספיק להחליף דעות כמו שמחליפים גרביים אך הריח הרע של הפוליטיקה שלו נשאר. בשנות ה- 90 כעורך ה"מחנה החרדי" של חסידות "בלזא" הוא הרים את הדגל האנטי הלאומני, ובמיוחד בימים שלפני בחירות 1996 , כאשר הרחוב החרדי האשכנזי נע ימינה. אפילו בחסידות שלו מתחו עליו ביקורת כי "שבר" יותר מדי שמאלה. באותם ימים הצהיר האדמו"ר מ"בלזא" כי יש לפנות את חברון וראה במתנחלים "קוץ ממאיר".

אייכלר נתן לדברים ביטוי חזק במאמרי המערכת שלו ("בשער המחנה"). כאשר בנימין נתניהו הופיע בבית האדמו"ר מ"בלזא" סנט בהאחרון בנתניהו במשפט "הלנצח תאכל חרב"? נתניהו לא הבין את המשפט ואז האדמו"ר נתן לו "פירוש רש"י". אך לאייכלר זה לא הספיק - הוא "שבר" עוד יותר לצד הרדיקלי שאפילו מר"צ (שהייתה אז בקואליציה) לא הצליחה לחקותו.

כאשר החלו פגועי ההתאבדות בי"ם - לאחר רצח רבין, אייכלר יצא בכותרת "להידבר עם החמאס". היו אלה הימים שלאחר ש"יהדות התורה" פנתה ימינה - לליכוד, בעירית י"ם, ואייכלר יצא (לאחר הבחירות המוניציפאליות ב-1993) במאמר חריף נגד אלה שהלכו עם אולמרט (אז "ימין קיצוני"...). אייכלר הזהיר שיבואו ימים והיחצ"נים יקבעו את דבר הרבנים ומאחוריהם יעמדו הפרסומאים החילוניים. לדעתי הימים האלה כבר הגיעו מזמן וישראל אייכלר ואחיו יעקב משתלבים בהם יפה מאוד. היו אלה הימים שחב"ד הרעישה עולמות עבור "ביבי טוב ליהודים" ואילו אייכלר הדביק את "בלזא" למפלגת העבודה מול שאר החרדים שפנו לימין.

אייכלר חזר - שבוע אחר שבוע במשך ארבע שנים, על מאמרי האזהרה בשער, שאל להם לחרדים "להתגרות באומות העולם", אייכלר הזהיר שמעללי החרדים בימין יביאו לגיוסם ואייכלר דיבר על הבנה עם הערבים ונגד המתנחלים הלאומנים שדרכם ה"מיזרחיסטית" היא המשך ללאומנות במקום תורה והשקפה טהורה. באותם ימים היה ר' אברהם בריסק מ"בלזא" חבר קבוע בפורומים של מפלגת העבודה וחבר דירקטוריון אצל שרי העבודה ובראשם בנימין בן-אליעזר (שר השיכון דאז), ה"מחנה החרדי" היה העיתון החרדי היחיד שלא תקף את שמעון שטרית כשר הדתות ואילו אפרים סנה תלה בחסידות "בלזא" תקוות אלקטורליות - חרדיות למען שמעון פרס נגד כוחו העולה של נתניהו. אילן שחר - בעיתון הארץ, קרא לחסידות הזו ה"חב"דניקים" של פרס ואיתן הבר נתן רק לנציגיהם גישה לטקסי יצחק רבין המנוח ולא לשאר החרדים.

היו אלה ימים שאייכלר הזהיר מפני השתלבות חרדים במשטרה ובשירותי הביטחון , וע"י כך איבוד לדעת של ה"צלם החרדי" (אבל היום הוא זה שמניע את ה"בלזאים" להתגייס למשטרה ולהזמין מרצים לישיבות החסידות בנושא השב"כ וה"מוסד"...).

אייכלר שובר ימינה

והנה - מאז שנת 1999 הכיוון משתנה ואינו נעצר בימין המתון או היכן ששאר החרדים חונים. אייכלר "שובר" ימינה ומאגף גם את "ישראל ביתינו"! הוא שכח שבגלל הלאומנות עלולים לגייס את החרדים. הוא שכח שצריך לפנות את חברון - להפך, לא מכבר הוא קפץ בראש להציע עזרה ל"נוער הגבעות" שגם ה"איחוד הלאומי" בורח מהם כמאש. ועכשיו הוא לפתע הצביע יחידי - מבין ח"כי "יהדות התורה" , למען "חוק ההסדרה" שהרב שטיינמן קרא לו "גזל נוכרים" וח"כי "דגל התורה" הצביעו נגדו לא משום שנתניהו ביקשם אלא משום שכך הורה רבם על-פי ה"שולחן ערוך" ומגיע להם "ישר כוח" על שהצילו את דמות היהדות והתורה בעיני אומות העולם והאומה הערבית.

ומה היה נימוק ה"זיג זג" של אייכלר, בנו של איש לח"י לשעבר שלא הגיע מ"בלזא" המעטירה אלא מפליטי השבבניקים של י"ם של שנות ה-40? אייכלר טען הפעם - ב"חוק ההסדרה", כי הוא מצביע בעדו "משום שהוא משרת בני תורה". מי שמכיר את דעת אדמו"רי "בלזא" אינו יכול שלא להתגלגל מצחוק על הנימוק הזה. ומי שמכיר את דעת גדולי "בלזא" גם יודע שאייכלר לא טיפש ולא שכחן. והנה המתנחלים שהיה צריך לפנותם - על-פי מודל אייכלר שנות ה-90, הפכו ל"בני תורה" בתחילת העשור השני של שנות האלפיים! אלה שתמול שלשום הואשמו על ידו כ"מכניסי רוח לאומנית במקום תורה" הפכו לאובייקט אימוץ רוח זו על ידו והוא עצמו קורא לרוח הנלוזה הזו "רוח התורה"! .

אפשר לטעון שגם ש"ס עשתה מהפך דומה אך שם התחלפו רבנים ובמיוחד המנהיג. מאריה דרעי המתון והמפוקח עברו בש"ס לשיטת אלי ישי הסהרורי והמתלהם. בש"ס גם הרחוב משפיע. אבל ב"בלזא" הכל נותר כשהיה - אותו ישראל אייכלר בראש חוצות. אין שם שינוי פרסונאלי- לא בין העסקנים ולא בין הרבנים , ובודאי שלא בראש הפוליטי של החסידות. שם הציבור ממושמע לראשים ואינו רועש כבש"ס. אז מה - לכל הרוחות, גרם למהפך הזה, של ישראל אייכלר - שרק הסופר משה שמיר עשה כמותו, לאחר מלחמת 1967?

אייכלר בוחר בשיטת ללכת עם החזק

את ישראל אייכלר - ה"מסביר החרדי" על כידוני התקשורת והממסד החילוני, לא מעניינת ההשקפה הטהורה. הוא בז לאלה שיש להם קו ושיטה. השיטה שלו היא "ללכת עם החזק". בשנות ה-90 דרך כוכבם של אנשי השמאל - בתקשורת ובפוליטיקה יחד, אייכלר ניווט את החסידות שלו לכיוון הזה בדיוק. שם היו התקציבים, שם היה תיק הדתות, שם היה תיק השיכון ושם לא הייתה "יהדות התורה". אך משנות האלפיים כיסו ענני הימין את המדינה ואייכלר "שבר" ימינה כי שם היה הכוח החדש-ישן, שם היו משרדי האוצר והשיכון ולהיות עם השמאל זה היה כמו להיות "סוס פוליטי מת".

וחוץ מזה יש עוד שתי סיבות למהפך: 1) השותפות של מחלקת הכשרות של "בלזא" עם "מהדרין תנובה" של הרב המתנחל , זאב ויטמן (במקום "רבנות ת"א) מצליחה יפה מסחרית. 2) כמו מאיר פורוש גם ישראל אייכלר פוחד מהיום שבו "יהדות התורה" לא תשריין לו מקום ואז הוא ופורוש יוכלו לנהל מגע ל"רשימה משותפת" עם הסהרוריים שבימין הלאומני - אלה שגם "האיחוד הלאומי" מעדיף לא להכירם. חבל רק שתעלולי האופורטוניזם והקונפורמיזם של ישראל אייכלר סוחפים חסידות טובה וישרה כ"בלזא" ומביאים ללעג ולחילו ה'.

לישראל אייכלר יש אולי רק תאום פוליטי אחד - בצד החילוני של המתרס. שמו של הלה הוא ימיני בן דרור ממעריב...